הגבלים עסקיים וחוזה אחיד - תא (מרכז) 583-05-09 יהושע בסט נ' סונול ישראל בע"מ - חלק שלישי

לחלק הקודם - לחץ כאן

לאור האמור לעיל, הנתבעת טוענת כי תביעת הפיצויים אינה מהווה עוולה לפי חוק ההגבלים העסקיים, מכיוון שתכליתו של חוק ההגבלים העסקיים הינה הגנה על הציבור ושמירה על התחרות, ולא לסייע במקרה של טענות חוזיות בין שני צדדים לחוזה. למעשה הנתבעת טוענת כי סעיף 50 לחוק ההגבלים העסקיים אינו מאפשר הכרה בצד להסדר הכובל כ"ניזוק" מההסכם. לכן, טוענת הנתבעת כי אף אם מערכת ההסכמים בין הצדדים מהווה הסדר כובל, הרי שהתובע הינו מעוול בעצמו, ובטח שאינו יכול להיחשב ל"ניזוק" בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים.

טענה נוספת של הנתבעת הינה כי גם בסמוך להחלטתו של הממונה על ההגבלים העסקיים התובע לא עשה דבר ולא ניסה להשתחרר מההסכם. לטענת הנתבעת, עצם העובדה שהתובע לא עשה דבר באותו המועד, מעידה כי התובע לקח על עצמו את הסיכון שהוא יחשב לצד להסדר כובל ולכן יהיה בגדר "מזיק" בהתאם לסעיף 5(א) לפקודת הנזיקין. לחילופין, הנתבעת תטען כי גם אם התובע הינו בגדר ניזוק, בהתאם לפקודת הנזיקין, הרי שעצם היותו צד להסכם מקים אשם תורם לנזק בגובה מלוא הנזק.

למעלה מהאמור לעיל, הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא הוכיח קיומו של נזק. לטענת הנתבעת, על מנת לבסס את טענת הנזק, על התובע להוכיח כי אלמלא ההסדר שלו עם הנתבעת, הרווחים שהיה מפיק היו רווחים גדולים יותר. על מנת לבחון את הרווח הפוטנציאלי, לשיטתו של התובע, התובע מציג מצב במסגרתו תחנת הדלק הייתה מוקמת מבלי שהתובע צריך היה להתחייב התחייבות כלשהי כלפי הנתבעת, אלא שתרחיש זה הינו תרחיש מופרך מהיסוד ובלתי אפשרי לחלוטין. לטענת הנתבעת, היא לא הייתה כלל מתקשרת עם התובע, אם לא הייתה התחייבות מצידו, מכיוון שההתחייבות שלו מהווה את הבסיס לכך שהנתבעת תוכל להחזיר את ההשקעה שהשקיעה בהקמת תחנת הדלק.

כלומר, הנתבעת טוענת שהתרחיש החלופי שמציג התובע הינו למעשה מצב בו כלל לא הייתה מוקמת תחנת דלק והתובע לא היה מרוויח בכלל. לחילופין, אם לא הייתה תניית הבלעדיות בין הצדדים, יתכן שהצדדים היו מתקשרים במערכת הסכמים אחרת, שבסופו של יום הייתה מביאה לאותה סיטואציה מסחרית. לחילופי חילופין, יתכן שהתובע היה לוקח על עצמו את הסיכון וההשקעה הכספית הכרוכה בהקמת התחנה, וגם במקרה זה בשורה התחתונה התוצאה הכלכלית הייתה זהה.

תניית הכתבת המחירים אינה מהווה הסדר כובל

1.      באשר לתניית ״כבילת המחירים״ חוזרת סונול על טענותיה לגבי הסדר הבלעדיות (שיהוי, מניעות, אי הקטנת הנזק, הסתכנות מרצון, והיעדר נזק), ומוסיפה שככל שטענת הכתבת המחירים מתייחסת לזכותה של סונול לקבוע את מחירי האספקה לתחנה, כבר נקבע בפסיקת בתי המשפט כי אין הדבר מהווה הסדר כובל. בנוסף לכך, וככל שטענת כבילת המחירים מתייחסת להכתבת מחירים לצרכן, הטענה אינה נכונה עובדתית, ובסט לא הוכיח כיצד הדבר הזיק לו.

תביעת ההשבה החוזית

2.      סונול טוענת כי יש לדחות את תביעת בסט להשבה חוזית המבוססת על הטענה שהמערכת ההסכמית בטלה בהיותה הסדר כובל. נימוקיה של סונול בעניין זה הם אלה: ראשית, מדובר בניסיון לעקוף את האיסור החל על צד להסדר כובל לתבוע את נזקו הנובע מההסדר הכובל. שנית, מדובר בתובענה שהוגשה בשיהוי ניכר. שלישית, במקרה הנוכחי חובת ההשבה מובילה למסקנה כי יש להשיב כספים דווקא לסונול, ולא לבסט. כשמדובר בתביעת השבה הנובעת מבטלותו של הסכם בלתי חוקי, מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שמקורה בהפסקת המערכת החוזית בטרם הושלמו חיובי הצדדים. לגירסת סונול, בעוד שהיא עמדה בהתחייבויותיה כלפי בסט (הקימה את תחנת הדלק, ונשאה בהוצאות שונות של התחנה), התחייבות בסט לשמירת הבלעדיות של סונול טרם קוימה בשלמותה. לגירסת סונול, היא קיבלה עד כה רק חלק מצומצם מהתמורה שהובטחה לה ע"י בסט שכן תקופת החוזה אמורה להסתיים עוד זמן רב. ביטול ההסכם כעת יביא להתעשרות של בסט על חשבון סונול, ולכן סונול היא זו שזכאית להשבה, ולא בסט. רביעית, כל אחת מרכישותיו של בסט במהלך השנים מהווה עסקה בפני עצמה, שיש לראותה כחיוב שהושלם. לפיכך, אין ברכישות אלה כדי להקנות לבסט זכות להשבה. חמישית, אין להורות על השבה גם מהטעם שביטול ההסדר הכובל אינו מחייב ביטול כולל של המערכת ההסכמית, אלא, לכל היותר, ביטול של תנייה ספציפית. שישית, אין להורות על השבה לטובת בסט שכן גם אלמלא ״אי החוקיות״ (תניות הבלעדיות וכבילת המחיר) – רווחיו של בסט לא היה גבוהים יותר.

עילת התביעה החוזית

3.      סונול טוענת כי יש לדחות על הסף טענת בסט בדבר הפרת חוזה (המערכת ההסכמית) מאחר שלפי גישת בסט עצמו מדובר בחוזה בטל.

4.      לטענת סונול תניית איסור ההפליה מחייבת את סונול שלא להפלות את בסט מבחינת כמויות, קדימות וסדירות אספקת הדלק, אך לא מבחינת מחירי הדלקים, כטענת בסט.

סונול דוחה טענת בסט בדבר קיומה של הרחבת חזית מצדה בנושא זה, המהווה שינוי פסול של חזית המריבה. לטענתה, בכתב ההגנה היא ציינה כי היא מתנגדת לפרשנותו של בסט לתנית איסור ההפליה, וכי מדובר בטענה המבוססת על פרשנות טקסט חוזי, ולא בהוספת עובדה.

5.      סונול מוסיפה וטוענת כי קבוצת ההתייחסות אליה ניתן להשוות את התחנה ותנאי התקשרותה עם סונול, היא קבוצת התחנות הדומות לה (תחנות נכי צה״ל) ולא תחנות משוחררות, כטענת בסט. ראשית, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי לא ניתן לטעון להפליה בין תחנות של נכי צה״ל לבין תחנות משוחררות. שנית, לגירסת סונול, התחייבותה שלא להפלות לרעה את התחנה מתייחסת אך ורק לתחנות הדומות לתחנה, דהיינו – לתחנות של נכי צה"ל, שכן תחנות משוחררות שונות מהותית מתחנות נכי צה״ל, הן בהיבט המסחרי (בתחנות נכי צה״ל סונול היא זו שביצעה ונשאה בסיכון ובהוצאות איתור, תכנון, והקמת התחנה, ונשאה בהוצאות הציוד והמכשור של התחנה), והן בהיבט המשפטי (בתחנות נכי צה״ל סונול היא בעלת זכויות הקנייניות המהותיות וההתקשרויות עם תחנות אלה הינן ארוכות טווח). שלישית, כוונת הצדדים בעת כריתת המערכת ההסכמית הייתה שסונול לא תפלה את בסט לרעה ביחס לאותה קבוצת תחנות אשר בה מוקנות לסונול זכויות במקרקעי התחנה, וכאשר שמורה בידי סונול הזכות לקבוע את התנאים לגביהם היא התחייבה שלא להפלות את בסט לרעה. רביעית, תחנות משוחררות היוו מיעוט קטן מבין תחנותיה של סונול, והעובדה שמיעוט מבין תחנות סונול קיבל הטבה מסוימת אינה הופכת את התחנה למופלת לרעה. חמישית, פרשנות התובעים לפיה בטרם הוקמה התחנה התחייבה סונול לכך שלאורך עשרות שנים התחנה תזכה תמיד לתנאים הטובים ביותר מבין כל תחנות סונול הינה בלתי סבירה מבחינה כלכלית. לגירסת סונול, קבלת פרשנות זו הייתה מונעת מסונול לתת הנחות כלשהן לתחנה מתחנותיה. שישית, גם אם התחייבות סונול בהסכם עם בסט הייתה למניעת אפליה ביחס לכלל התחנות שאליהן סונול סיפקה דלקים ומוצרים – הרי שהצדדים, מכוח התנהגותם, שינו הסכמתם זו. לטענת סונול, במשך 21 השנים שחלפו מאז מועד הקמת התחנה שילם בסט מדי חודש בחודשו את המחירים שהיו נהוגים בתחנות נכי צה״ל. יתרה מזאת: בסט מעולם לא דרש השוואת תנאים לתחנות משוחררות, והמשיך לשלם לסונול במהלך השנים את המחירים שהיו נהוגים בתחנות של נכי צה״ל לגבי רכישת דלקים מסונול.

6.      סונול מוסיפה וטוענת כי לא הפלתה את התחנה לרעה ביחס לתחנות הדומות לה. ראשית, התובעים לא הוכיחו שמכלול התנאים של תחנות אשר ביחס אליהן נערכה השוואה ע"י בסט היה טוב יותר משל התחנה. סונול מציינת כי אף אם ניתנו הטבות אחרות לתחנות אחרות (עמלת סוכן למשל) עדיין התחנה קיבלה הטבות משמעותיות אחרות (עמלה מוגדלת בגין מכירות באמצעות התקן "דלקן" והנחות לקידום מכירות). שנית, היתה קיימת הצדקה לתת עמלות סוכן לאותן תחנות שקבלו אותן, בשונה מהתחנה נושא התובענה.

תניות מקפחות בחוזה אחיד

7.      סונול טוענת כי תביעתו של בסט המבוססת על קיומן של תניות מקפחות "בחוזה אחיד" – דינה להידחות. ראשית, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי מועד ההיווצרות של עילת תביעה זו הינו מועד החתימה על המערכת ההסכמית, ומשכך – עילת התובענה התיישנה. שנית, יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הקיצוני שדבק בהגשתה. שלישית, המערכת ההסכמית שבין הצדדים איננה מהווה "חוזה אחיד". ברוב פסקי הדין שניתנו במקרים דומים נקבע כי המערכות ההסכמיות שבין חברות הדלק לבין נכי צה״ל אינן מהוות "חוזה אחיד", וזאת – בין היתר, בשל מעורבותו של אגף השיקום בניסוח ההסכמים, ובשל ההכרה שמדובר במערכת הסכמית שתוכננה במיוחד לטובת נכי צה״ל. רביעית, תניות הבלעדיות ותניית המחירים אינן מקפחות. מטרתן להבטיח שסונול תוכל להפיק רווחים מהתחנה בתמורה להשקעתה בתחנה ולסיכון שנטלה בהתקשרות עם נכי צה"ל. לגירסת סונול, תניות אלה מוצדקות נוכח זכויותיה הקנייניות של סונול בתחנה, והן מאוזנות לנוכח התחייבותה הנגדית של סונול שלא למנות מפעיל נוסף לתחנה. חמישית, תנאי מקפח "בחוזה אחיד" אינו מקנה ואינו מבסס עילה לתביעה כספית. הסעד היחיד בגין קיומו של תנאי מקפח "בחוזה אחיד" הינו ביטול התנאי בלבד. שישית, הסכומים ששילם בסט לסונול לא שולמו מכוח התניות ״המקפחות״ הנטענות, אלא מכוח חלוקת מרווח השיווק בין הצדדים באופן שבסט מקבל עמלת מפעיל, ואילו סונול מקבלת עמלה בגין השקעותיה בתחנה, בציודה, ובאספקת דלקים ומוצרים הנושאים את סימני המסחר שלה. שביעית, יש לדחות טענת בסט לפיה קיפוחו מתבטא בהיעדר תעריף נקוב ומנגנון עדכון אובייקטיבי למחירי המוצרים המשווקים בתחנה. לטענת סונול, בסט לא הוכיח שקביעת מנגנון אובייקטיבי מעין זה בזמן חתימת המערכת ההסכמית היתה מגדילה את עמלת המפעיל ששולמה לו.

ביטול המערכת ההסכמית

8.      סונול גורסת כי גם אם יש לראות בתניות הכלולות בהסכמים שבין הצדדים משום הסדר כובל, או תנייות מקפחות "בחוזה אחיד", אזי אין בכך כדי להביא לבטלותם הגורפת של כל ההסכמים האלה אלא, לכל היותר, יש לבטל התניות הבלתי-חוקיות בלבד. לטענת סונול, היא זכאית, בכל מקרה, להפעיל התחנה עד לסיום הסכם העברת ההפעלה (כולל תקופות האופציות). סונול מוסיפה וטוענת כי בהתאם לפסק הדין שניתן בפרשת ת.א. (י-ם) 1642/97 פז חברת נפט בע"מ נ' גד שרלין (30.12.2001) (להלן: "פרשת שרלין"), יש להעניק לה לפחות זכות קדימה לאספקת הדלקים לתחנה.

ביטול הסכם העברת ההפעלה

9.      לטענת סונול, אף אם תתקבל טענת בסט והמערכת ההסכמית תוכרז כבטלה, אזי אין בכך כדי להביא לביטול הסכם העברת ההפעלה אשר נותר שריר וקיים. בסט, כמי שחתם על הסכם העברת ההפעלה, מנוע מלטעון שלא הייתה לו זכות להעביר הפעלת התחנה לידי סונול.

10.  סונול לא כפתה על בסט להתקשר בהסכם העברת ההפעלה. לטענת סונול, טרם העברת זכות ההפעלה של התחנה לסונול נהנה בסט מרווח חודשי עצום. לפיכך, גם אם בסט קיבל לאחרונה תנאים פחות טובים מאלה שקיבל בעבר בעת שהתחנה הופעלה על ידו, עדיין אין להסיק מכך שרצונו החופשי להתקשר עם סונול בהסכם העברת ההפעלה נשלל.

11.  סונול גורסת כי הסכם העברת ההפעלה אינו מהווה "מיזוג חברות" כמשמעו של מונח זה בחוק ההגבלים העסקיים, כטענת בסט. ראשית, בסט לא הציג ראיות לגבי פעילות התובעת 2, ולא הוכיח שהפעלת התחנה הייתה פעילותה היחידה. שנית, הסכם העברת ההפעלה איננו עוסק ברכישת עיקר הנכסים של בסט, אלא בהעברת זכות ההפעלה של התחנה לתקופה מוגבלת בזמן, אשר לכל היותר עשויה להגיע למשך 15 שנים. שלישית, בסט לא הוכיח כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 17 בחוק ההגבלים העסקיים, אשר רק בהתקיימותם נדרשת הודעת מיזוג. רביעית, טענת מיזוג בלתי חוקי יכולה לשמש רק "כטענת מגן". חמישית, הסכמי העברת זכות הפעלה שכיחים מאוד בשוק הדלק, והממונה על ההגבלים העסקיים מעולם לא התערב בהם.

12.  סונול טוענת כי יש לדחות טענות בסט לביטול הסכם העברת ההפעלה בעילות של טעות או הטעיה, בהתבסס על אי ידיעתו את עמדת משרד הביטחון בנושא זה, והסיכון הכרוך, מבחינתו, מביצועו. ראשית, לא הוכח שעמדת משרד הביטחון הייתה קיימת בעת חתימת ההסכם העברת ההפעלה. ככל שעמדת משרד הביטחון התגבשה לאחר מועד כריתת הסכם העברת הפעלה, הרי שמדובר בטעות לגבי העתיד, שאינה נחשבת כטעות על פי דיני החוזים. שנית, לא מתקיים תנאי ״יסודיות הטעות״, קרי שמדובר בטעות מהותית וחמורה היורדת לשורש העסקה שנעשתה, ולעצם מהותה. ממכתב משרד הביטחון לבסט לא ניתן ללמוד שהעברת זכות ההפעלה של התחנה לסונול מסכנת את זכויותיו של בסט בתחנה. סונול מוסיפה כי איסור העברת ההפעלה חל רק לגבי העברת תפעול התחנה לצד ג׳ ולא במקרה של העברת זכות התפעול לחברת הדלק. שלישית, לא מתקיים קשר סיבתי בין הטעות הנטענת ע"י בסט לבין החתימה על הסכם העברת ההפעלה. בסט לא הוכיח כי לא היה מתקשר בהסכם זה לו היה יודע מראש על עמדת משרד הביטחון. רביעית, לא מתקיים יסוד ה"הטעיה". בסט לא טען כי סונול הטעתה אותו לגבי עמדת משרד הביטחון, אלא רק שמסרה לו שהוא רשאי להעביר אליה את זכות ההפעלה של התחנה.

גובה נזקו של בסט

13.  לגישת סונול, לבסט לא נגרם שום נזק. סונול מוסיפה וטוענת כי בסט לא הוכיח את נזקו, וכי חוות דעתו של המומחה מטעמו, הכלכלן גדעון טויסטר, לוקה בליקויים רבים ומהותיים. ראשית, חוות הדעת של מר טויסטר מתייחסת לרווחים שנמנעו מבסט במהלך השנים נושא התביעה, תוך התעלמות מהשקעותיה של סונול בתחנה, ומההטבות אשר סונול העניקה לבסט במהלך השנים. שנית, המסמכים עליהם מבוססות חלופות ״הנזק״ לא הוגשו כראיה, כך שתחשיב הנזק נעדר כל ביסוס ראייתי. שלישית, קיימים הבדלים מהותיים בין התחנות שעל בסיס הנתונים המתייחסים אליהן חישב המומחה את חלופות הנזק, דבר המעמיד בספק את נכונות חוות דעתו.

14.  סונול טוענת כי יש לדחות את השגותיו של בסט ביחס לממצאי חוות דעתו של המומחה מטעמה, פרופ' וייס. עיקר נימוקיה לכך הם אלה:

14.1.   באשר לטענת בסט לפיה דרך החישוב בה נקט המומחה פרופ' וייס אינה נכונה מאחר שנובע ממנה כי ככל שחולף הזמן סכום השקעותיה של סונול הולך וגדל – טוענת סונול כי מדובר בעקרונות יסוד בתורת המימון הכלכלי, וכי כאשר ״מקדמים״ סכום בזמן, יש להתאים את ערכו.

14.2.   סונול טוענת כי רווחיה מהתחנה אינם רלוונטיים לחישוב נזקו של בסט.

14.3.   באשר לטענת בסט לפיה יש להפחית מגביית היתר הנטענת כלפי סונול רק את ההשקעות שבוצעו בתקופת התביעה, מבהירה סונול כי חוות דעת המומחה מטעמה מתחשבת בשווי ההטבה היחסי שנבע לתובעים בגין ההשקעה שביצעה בתחנה בתקופת התביעה בלבד, ולא ״בתקופה אחרת״.

14.4.   באשר לטענה לגבי חיובים בריבית בשיעורים שונים בגין השקעות סונול בתחנה ובגין גביית היתר - טוענת סונול כי בהתאם לתורת המימון השקעתה בתחנה הייתה כרוכה בסיכון, ולפיכך יש לחשבה על פי ריבית המגלמת סיכון זה, בעוד שגביית היתר הנטענת הינה תשלום ודאי שאינו כרוך בסיכון, ולכן יש לחשבו על-פי ריבית בשיעור נמוך יותר כמו למשל שיעור של ריבית משפטית.

14.5.   באשר לטענה כי סונול אינה רשאית מבחינה דיונית לטעון כי יש להתחשב בהוצאותיה בחישוב נזקו של בסט – טוענת סונול כי דינה להידחות. בסט ויתר על כל טענה מסוג הרחבת חזית בנושא זה, והוא עצמו מתייחס לנושא זה בחוות הדעת של מר טויסטר, המומחה מטעמו. יתרה מכך: גובה הנזק נחשב כמוכחש על פי דין, ולכן אין צורך לציין זאת במפורש בכתב ההגנה.

14.6.   באשר לטענה כי הדו"ח אותו צירפה סונול להוכחת השקעותיה בתחנה אינו מהווה ראיה קבילה, וכי סונול הייתה צריכה לצרף לשם הוכחת השקעותיה בתחנה את הרישומים שנערכו על ידה בשנות ה-80 של המאה הקודמת – טוענת סונול כי טענה זו מקוממת לנוכח השיהוי הקיצוני בו נקט בסט בהגשת התביעה, והנזק הראייתי שנגרם לה בעטיו. סונול מוסיפה כי דו"ח ההשקעות שצרפה מהווה רשומה מוסדית מאחר שהנתונים המפורטים בו הוקלדו באופן רציף במהלך הפעילות הרגילה של סונול.

דיון והכרעה

בבואו של בית המשפט להכריע בעניין דנן, מתיחס בית המשפט ראשית לכך שבחינת חוקיות ההסכם בין חברות דלק למפעילי תחנות דלק, בכלל וגם ההסכמים שנערכו עם מפעילי תחנות שקיבלו את זכויותיהם במסדרת הסדרי שיקום של משרד הבטחון, נבחנו בשורה של פסקי דין.

המקרה דנן אינו יוצא דופן מבחינת הנסיבות שהונחו בפני בית המשפט במקרים דומים, ובתי המשםט הגיעו במקרים שונים למסקנות שונות, מגוונות ולעיתים אף סותרות. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת א. פְּרוֹקַצ'יה בעניין ת.א. (י-ם) 1000/95 פז חברת נפט בע"מ נ' עמוס, פ"מ, תשס"ב(1) 337, 391 - 392 (2002) (על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע.א 1562/03)   ובמהלך בירורו הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין) (להלן: "פרשת עמוס"):

"למען שלמות הדברים יצוין כי הצדדים העמידו לעיוני מספר פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים מאזורים שונים של הארץ שעלו בהם שאלות דומות הנוגעות למערכות חוזיות בין מפעילי תחנות לחברות דלק במסגרת הסדר השיקום עם נכי צה"ל ...

מעיון בפסקי-דין אלה עולה כי בתי-המשפט השונים נקטו גישות שונות בניתוח ההסדרים החוזיים בין מפעילי התחנות לחברות הדלק מבחינת דיני ההגבלים העסקיים והחוזים האחידים, וקשה למצוא חוט מקשר בין הדעות השונות בסוגיות המורכבות ובעלות ההשלכה הרחבה העולות כאן. ניתן להניח כי תתבקש בעתיד הכרעה עקרונית של ערכאה ערעורית בסוגיות העקרוניות המשותפות להליכים השונים ולמגזר הענפי כולו, ואפשר אף כי כחלופה להתדיינות משפטית נוספת יגובשו במסגרת משא ומתן במישור הציבורי והעסקי הסדרים חוזיים חלופיים העונים לדרישות הדין."

עיקר המחלוקות המשפטיות

בבואו של בית המשפט לבחון את המחלוקת בין הצדדים, מצמצם בית המשפט את הדיון למספר  סוגיות עיקריות

1.       האם התובעים השתהו בהגשת התובענה?

2.       האם תניית הבלעדיות ותניית הכתבת המחירים מהוות הסדר כובל? אם כן – האם צד להסדר כובל זכאי לתבוע פיצוי בגינו?

3.       האם המערכת ההסכמית כוללת תניות מקפחות בחוזה אחיד? אם כן – מה הנפקות הנובעת מכך?

4.       האם המערכת ההסכמית בטלה מעיקרא בהיותה הסדר כובל הכולל תנייות מקפחות בחוזה אחיד? אם כן – מהן התוצאות הנובעות מבטלותה?

5.       האם סונול הפרה את המערכת ההסכמית?

6.       האם הסכם העברת ההפעלה בטל?

7.       סוגיות הקשורות באשם תורם וגובה הנזק הנתבע.

לחלק הבא - לחץ כאן