בפוסט זה אמשיך בסקירת החלטת בית המשפט בעניין קופר, לאחר שהצגתי את תחילת פסק הדין בפוסט הקודם.
כאמור, הבסיס הנורמטיבי לחילוט בעניין קופר הינו פקודת המכס. בהתאם לסעיף 229 לפקודת המכס: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע".
בנסיבות המקרה הנוכחי המדינה הפנתה לאתר האינטרנט של התובעת, בו ניתן לראות שהתובעת מציגה למכירה בישראל את הקורקינטיים שהיא מרכיבה, בניגוד לטענתה כי הקורקינטים מיוצרים בישראל ונמכרים בחו"ל. לא זו אף זו, הקורקינטים שנתפסו תואמים את המפרט שמוצג באתר.
זה המקום להסביר את ההסדרה החוקית של קורקינטים המותרים לשימוש בישראל. בהתאם לצו תעבורה נקבעו קריטריונים לקורקינטים חשמליים שאינם כפופים לפקודת התעבורה. בהתאם לצו התעבורה "בצו זה 'קורקינט חשמלי' – רכב בעל שני גלגלים המורכבים בזה אחר זה, המונע במנוע חשמלי, שהספקו אינו עולה על 100 וואט, משקלו העצמי אינו עולה על 12 קילוגרם ומהירות נסיעתו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה". קורקינט שעונה לקריטריונים אלו הינו "קורקינט פטור".
בנוסף להחרגה של קורקינט פטור מהוראות פקודת התעבורה, נקבע כי קורקינט פטור גם אינו כפוף לחוקים כדלקמן:
- צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור רכב והרכבתו), תשכ"ז – 1967 (להלן: "צו יצור רכב").
- צו ייבוא חופשי, תשע"ב – 2012.
- צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, תשע"ב -2012.
- צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט – 1978.
בנוסף, בהתאם לצו ייצור רכב, מותר ליצרן רכב, לייצר רכב, רק אם קיבל רישיון לייצור רכב. רכב מוגדר בפקודת התעבודה: "רכב הנע בכוח מיכני, או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו, כולן או במקצתן".
הקורקינטים שנתפסו אינם עונים להגדרת קורקינט פטור, אלא מהווים רכב, בהתאם להגדרה בסעיף 1 לפקודת התעבורה. במקרה הנוכחי, בית המשפט מתייחס לכך שהתובעת לא הציגה בדל הוכחה לכך שהיא פועלת בהתאם לצו ייצור רכב, למרות שהקורקינטים שנתפסו אינם קורקינטים פטורים ואף מודה כי היא עוסקת בייצור קורקינטים. לנוכח מצב עובדתי זה, הרי שלגבי הקורקינטים שנתפסו, מתקיימת עילת חילוט לפי סעיף 204(1) לפקודת המכס.
בית המשפט מוסיף ומתיחס לכך שאף אם תוכיח התובעת שהקורקינטים מיוצרים למכירה בחו"ל ואינם נמכרים בארץ, אין לנתון זה משמעות, מכיוון שצו ייצור רכב עוסק בייצור הרכב ואין משמעות לשאלה האם הרכב משווק ומופץ בארץ. מה גם, שבית המשפט קובע כי התובעת לא הוכיחה כי הקורקינטים משווקים ונמכרים בחו"ל.
סוגייה נוספת אליה מתייחס בית המשפט הינה העובדה שחלק מהקורקינטים נתפסו בחנות של חברת פאר, שאינה התובעת. עם זאת, בית המשפט מצביע על כך שלא הוצג בפניו כל הסכם בין התובעת לבין חברת פאר, לפיו חברת פאר רכשה את הקורקינטים או קיבלה זכות לשווקם. לעניין זה קובע בית המשפט כי ניסיונה של התובעת להבחין בין מכירת קורקינט חשמלי שאינו פטור לצרכן הקצה לבין מכירתו למשווק, אין בו כל היגיון וככל ויתקבל, יפתח הדבר פתח להתחמקות יצרני הקורקינטים מהוראות הדין החלות עליהם במכירת קורקינט חשמלי שאינו פטור.
התובעת הקדישה חלק נכבד מסיכומיה לפס"ד סקוטר לעיל ועטה עליו כמוצאת שלל רב. עיינתי בפסק דין, ולא מצאתי כי המשל דומה לנמשל.
בפס"ד סקוטר דן בית המשפט בחילוט קורקינטים ואופניים חשמליים אשר נתפסו מכוח סעיף 39ד'(1) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח – 1957, ובית המשפט עשה הקבלה בין הוראת החוק הנ"ל לבין הוראות סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשי"ד – 1969 (להלן: "פקודת המעצר"). מנגד, במקרה דנן חילוט הטובין נעשה מכוח סעיף 204 לפקודת המכס, ולעניין ההבחנה בין הוראות הדין הנ"ל, נפסק ב-בג"צ 252/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' שועה ואח', פ"ד לה(4) 558 כדלקמן:
"הדין מבחין היטב בין תפיסת חפצים במסגרת הכוחות, הניתנים למשטרה על-פי פקודת מעצר וחיפוש, לבין חילוט טובין חבי מכס על-פי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. שני אלה הם מסלולים נפרדים, שאין לערבב ביניהם. התפיסה על-פי פקודת מעצר וחיפוש היא מעשה, שנעשה במהלכה של חקירה פלילית, והשאלה היא, אם יש צידוק להחזיק בחפץ במשך מהלך התקופה האמורה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו, וכן, מה יעשה בחפץ עם מתן פסק הדין. כן ניתן לחלט את החפץ על-ידי הכרעה שיפוטית, בנוסף לכל עונש, שבית המשפט יטיל (סעיף 39 לפקודת מעצר וחיפוש). שונה החילוט על-פי סעיף 204 לפקודת המכס[נוסח חדש]. חילוט זה מהווה תוצאת לוואי לעבירת מכס, כמוגדר בסעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]."
לאור המפורט לעיל וכן טענות נוספות אותן דחה בית המשפט ולא הצגתי בפוסט זה, בסופו של דבר מגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בחילוט שנעשה בהתאם לדין ואין מקום לקבל את תביעת התובעת ולהשיב את הרכוש שחולט או לקבל את בקשת התובעת להשבת הערובה שהפקידה.
כאמור, הבסיס הנורמטיבי לחילוט בעניין קופר הינו פקודת המכס. בהתאם לסעיף 229 לפקודת המכס: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע".
בנסיבות המקרה הנוכחי המדינה הפנתה לאתר האינטרנט של התובעת, בו ניתן לראות שהתובעת מציגה למכירה בישראל את הקורקינטיים שהיא מרכיבה, בניגוד לטענתה כי הקורקינטים מיוצרים בישראל ונמכרים בחו"ל. לא זו אף זו, הקורקינטים שנתפסו תואמים את המפרט שמוצג באתר.
זה המקום להסביר את ההסדרה החוקית של קורקינטים המותרים לשימוש בישראל. בהתאם לצו תעבורה נקבעו קריטריונים לקורקינטים חשמליים שאינם כפופים לפקודת התעבורה. בהתאם לצו התעבורה "בצו זה 'קורקינט חשמלי' – רכב בעל שני גלגלים המורכבים בזה אחר זה, המונע במנוע חשמלי, שהספקו אינו עולה על 100 וואט, משקלו העצמי אינו עולה על 12 קילוגרם ומהירות נסיעתו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה". קורקינט שעונה לקריטריונים אלו הינו "קורקינט פטור".
בנוסף להחרגה של קורקינט פטור מהוראות פקודת התעבורה, נקבע כי קורקינט פטור גם אינו כפוף לחוקים כדלקמן:
- צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור רכב והרכבתו), תשכ"ז – 1967 (להלן: "צו יצור רכב").
- צו ייבוא חופשי, תשע"ב – 2012.
- צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, תשע"ב -2012.
- צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט – 1978.
בנוסף, בהתאם לצו ייצור רכב, מותר ליצרן רכב, לייצר רכב, רק אם קיבל רישיון לייצור רכב. רכב מוגדר בפקודת התעבודה: "רכב הנע בכוח מיכני, או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו, כולן או במקצתן".
הקורקינטים שנתפסו אינם עונים להגדרת קורקינט פטור, אלא מהווים רכב, בהתאם להגדרה בסעיף 1 לפקודת התעבורה. במקרה הנוכחי, בית המשפט מתייחס לכך שהתובעת לא הציגה בדל הוכחה לכך שהיא פועלת בהתאם לצו ייצור רכב, למרות שהקורקינטים שנתפסו אינם קורקינטים פטורים ואף מודה כי היא עוסקת בייצור קורקינטים. לנוכח מצב עובדתי זה, הרי שלגבי הקורקינטים שנתפסו, מתקיימת עילת חילוט לפי סעיף 204(1) לפקודת המכס.
בית המשפט מוסיף ומתיחס לכך שאף אם תוכיח התובעת שהקורקינטים מיוצרים למכירה בחו"ל ואינם נמכרים בארץ, אין לנתון זה משמעות, מכיוון שצו ייצור רכב עוסק בייצור הרכב ואין משמעות לשאלה האם הרכב משווק ומופץ בארץ. מה גם, שבית המשפט קובע כי התובעת לא הוכיחה כי הקורקינטים משווקים ונמכרים בחו"ל.
סוגייה נוספת אליה מתייחס בית המשפט הינה העובדה שחלק מהקורקינטים נתפסו בחנות של חברת פאר, שאינה התובעת. עם זאת, בית המשפט מצביע על כך שלא הוצג בפניו כל הסכם בין התובעת לבין חברת פאר, לפיו חברת פאר רכשה את הקורקינטים או קיבלה זכות לשווקם. לעניין זה קובע בית המשפט כי ניסיונה של התובעת להבחין בין מכירת קורקינט חשמלי שאינו פטור לצרכן הקצה לבין מכירתו למשווק, אין בו כל היגיון וככל ויתקבל, יפתח הדבר פתח להתחמקות יצרני הקורקינטים מהוראות הדין החלות עליהם במכירת קורקינט חשמלי שאינו פטור.
התובעת הקדישה חלק נכבד מסיכומיה לפס"ד סקוטר לעיל ועטה עליו כמוצאת שלל רב. עיינתי בפסק דין, ולא מצאתי כי המשל דומה לנמשל.
בפס"ד סקוטר דן בית המשפט בחילוט קורקינטים ואופניים חשמליים אשר נתפסו מכוח סעיף 39ד'(1) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח – 1957, ובית המשפט עשה הקבלה בין הוראת החוק הנ"ל לבין הוראות סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשי"ד – 1969 (להלן: "פקודת המעצר"). מנגד, במקרה דנן חילוט הטובין נעשה מכוח סעיף 204 לפקודת המכס, ולעניין ההבחנה בין הוראות הדין הנ"ל, נפסק ב-בג"צ 252/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' שועה ואח', פ"ד לה(4) 558 כדלקמן:
"הדין מבחין היטב בין תפיסת חפצים במסגרת הכוחות, הניתנים למשטרה על-פי פקודת מעצר וחיפוש, לבין חילוט טובין חבי מכס על-פי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. שני אלה הם מסלולים נפרדים, שאין לערבב ביניהם. התפיסה על-פי פקודת מעצר וחיפוש היא מעשה, שנעשה במהלכה של חקירה פלילית, והשאלה היא, אם יש צידוק להחזיק בחפץ במשך מהלך התקופה האמורה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו, וכן, מה יעשה בחפץ עם מתן פסק הדין. כן ניתן לחלט את החפץ על-ידי הכרעה שיפוטית, בנוסף לכל עונש, שבית המשפט יטיל (סעיף 39 לפקודת מעצר וחיפוש). שונה החילוט על-פי סעיף 204 לפקודת המכס[נוסח חדש]. חילוט זה מהווה תוצאת לוואי לעבירת מכס, כמוגדר בסעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]."
לאור המפורט לעיל וכן טענות נוספות אותן דחה בית המשפט ולא הצגתי בפוסט זה, בסופו של דבר מגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בחילוט שנעשה בהתאם לדין ואין מקום לקבל את תביעת התובעת ולהשיב את הרכוש שחולט או לקבל את בקשת התובעת להשבת הערובה שהפקידה.
