בפוסט זה אמשיך את הדיון שהתחלתי בפוסט הקודם לגבי ביסוס עבירת הלבנת ההון בצ"א (י-ם) 860-02-17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (13.08.17), כבסיס להחלטה לגבי הרכוש שיתיר בית המשפט לתפוס בצו זמני לצורך חילוט הרכוש בסוף ההליך הפלילי.
כאמור בסוף הפוסט הקודם, ניכר כי אין קושי לבסס את היסודות של סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, מכיוון שעצם הפקדת כספי התמורה שנגבו שלא כדין לכאורה, מהווה פעולה ברכוש אסור. כמו כן, פעילות זו ממלאת לכאורה אחר היסודות העובדתיים של עבירה לפי סעיף 4 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אך המחלוקת והשאלה העיקרית הינה האם מקיים היסוד הנפשי הנחוץ לצורך ביסוס עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, קרי - מטרה להסתיר או להסוות את הרכוש האסור.
בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט: "..נדרש כי מטרת ההסתרה תהיה פירות עבירת המקור ולא הסתרת עבירות המקור עצמה. יש להבחין לשם כך בין הסתרה לשם מניעת גילוי עבירת המקור או שמירה על היתכנות ביצוע עבירת המקור לבין הסתרה לשם ניצול פירות עבירת המקור" (ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012).
בהתבסס על ההלכה בעניין סלכגי, קובע בית המשפט בעניין הבוכרים כי הפקדת הכספים לחשבון בנק "כשר" של המשיבה עולה, לכאורה, כדי פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ובכך מתקיים ברמה הלכאורית היסוד הנפשי של עבירת הלבנת ההון לפי סעיף 3(א). לכן, מגיע בית המשפט למסקנה כי הונחו לפניו ראיות לכאורה לביצוע עבירות הלבנת הון.
כאמור בסוף הפוסט הקודם, ניכר כי אין קושי לבסס את היסודות של סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, מכיוון שעצם הפקדת כספי התמורה שנגבו שלא כדין לכאורה, מהווה פעולה ברכוש אסור. כמו כן, פעילות זו ממלאת לכאורה אחר היסודות העובדתיים של עבירה לפי סעיף 4 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אך המחלוקת והשאלה העיקרית הינה האם מקיים היסוד הנפשי הנחוץ לצורך ביסוס עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, קרי - מטרה להסתיר או להסוות את הרכוש האסור.
בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט: "..נדרש כי מטרת ההסתרה תהיה פירות עבירת המקור ולא הסתרת עבירות המקור עצמה. יש להבחין לשם כך בין הסתרה לשם מניעת גילוי עבירת המקור או שמירה על היתכנות ביצוע עבירת המקור לבין הסתרה לשם ניצול פירות עבירת המקור" (ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012).
בהתבסס על ההלכה בעניין סלכגי, קובע בית המשפט בעניין הבוכרים כי הפקדת הכספים לחשבון בנק "כשר" של המשיבה עולה, לכאורה, כדי פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ובכך מתקיים ברמה הלכאורית היסוד הנפשי של עבירת הלבנת ההון לפי סעיף 3(א). לכן, מגיע בית המשפט למסקנה כי הונחו לפניו ראיות לכאורה לביצוע עבירות הלבנת הון.
היקפו של הרכוש האסור וסוגיית "ערבוב" הכספים
לאחר שבית המשפט מגיע למסקנה שניתן להצביע על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות בהתאם לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ניגש בית המשפט לבחון את השאלה מה היקף הרכוש האסור. ברקע דיון זה נמצאת כמובן החלטת בית המשפט כי לעניין עבירת המרמה, ניתן לייחס למשיבה היקף עבירה של מאות אלפי ש"ח בודדים ולכן ההחלטה לגבי היקף עבירת הלבנת ההון הינו בעל השלכה משמעותית להיקף הרכוש שניתן לתפוס לצרכי חילוט בהמשך ההליך הפלילי.
המבקשת עותרת לחילוט כלל הכספים שנתקבלו על ידי הנאשמת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אשר מגיעה לסך של כ- 17,000,000 ש"ח. למען הסר ספק, מדובר על כלל הכנסות המשיבה מרכישת חלקות קבר - הן כספים "לגיטימים" והן כספים שמהווים את כספי "התרומות" שקיבלה המשיבה.
סיטואציה המתוארת לעיל כבר נדונה בפסיקת בית המשפט ונקבע כי "...במצב בו נעשה עירוב של כספים המהווים כספים "מלוכלכים" או בלתי כשרים עם כספים "נקיים" או לגיטימיים באופן שלא ניתן להבחין בין אלו לאלו- לרבות לעניין מקורותיהם של הכספים החוקיים בשונה ממקורותיהם של הכספים הבלתי חוקיים- יהוו הכספים כולם כספים הניתנים לחילוט" (בגץ 10244/06 חברת אלעג'ולי לחלפנות נ' שר הביטחון, סעיף 14 (9.2.2011); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010) (להלן-עניין תענך); ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי (08.01.2016)).
לאחר שבית המשפט מגיע למסקנה שניתן להצביע על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות בהתאם לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ניגש בית המשפט לבחון את השאלה מה היקף הרכוש האסור. ברקע דיון זה נמצאת כמובן החלטת בית המשפט כי לעניין עבירת המרמה, ניתן לייחס למשיבה היקף עבירה של מאות אלפי ש"ח בודדים ולכן ההחלטה לגבי היקף עבירת הלבנת ההון הינו בעל השלכה משמעותית להיקף הרכוש שניתן לתפוס לצרכי חילוט בהמשך ההליך הפלילי.
המבקשת עותרת לחילוט כלל הכספים שנתקבלו על ידי הנאשמת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אשר מגיעה לסך של כ- 17,000,000 ש"ח. למען הסר ספק, מדובר על כלל הכנסות המשיבה מרכישת חלקות קבר - הן כספים "לגיטימים" והן כספים שמהווים את כספי "התרומות" שקיבלה המשיבה.
סיטואציה המתוארת לעיל כבר נדונה בפסיקת בית המשפט ונקבע כי "...במצב בו נעשה עירוב של כספים המהווים כספים "מלוכלכים" או בלתי כשרים עם כספים "נקיים" או לגיטימיים באופן שלא ניתן להבחין בין אלו לאלו- לרבות לעניין מקורותיהם של הכספים החוקיים בשונה ממקורותיהם של הכספים הבלתי חוקיים- יהוו הכספים כולם כספים הניתנים לחילוט" (בגץ 10244/06 חברת אלעג'ולי לחלפנות נ' שר הביטחון, סעיף 14 (9.2.2011); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010) (להלן-עניין תענך); ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי (08.01.2016)).
כלומר, בסיטואציה בה מופקדים לחשבון בנק אחד כספים ממקורות שונים, הכספים "מאבדים את זהותם הייחודית", ומוטמעים ומתמזגים יחדיו (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 679: "..כשמתנהל חשבון עובר ושב, הרי כל סכום מוכנס לחשבון מאבד את "ישותו המיוחדת" ומתמזג עם הסכום שבחשבון, ולבעל החוב מגיעה היתרה, הנוצרת מזקיפת כל פריטי החשבון- לזכות ולחובה- זה מול זה. מכאן, שאין לבעל החשבון זכות לתבוע פריט כלשהו מהחשבון, אלא את יתרת החשבון, אם היתרה היא לזכותו... בכל מקרה, עם כניסתו של הסכום של הלקוח לחשבון, נטמע הוא בתוכו ומשנה את היתרה שבחשבון- אך אין לו עוד קיום עצמאי, ואין הוא בר-תביעה"
בהתאם לעיקרון היסוד שקבע בית המשפט בעניין אלתית, קבע בית המשפט בעניין תענך כי כאשר הופקדו בחשבון בנק אחד כספים שמהווים כסף "מלוכלך" וכספים שמקורם בפעילות לגיטימית, לא ניתן להבחין בין הכספים השונים והרכוש בכללותו יהווה רכוש אסור ולכן מדובר על רכוש אשר ניתן לתפוס לצרכי חילוט ולחלטו בסוף ההליך הפלילי. למרות ההלכה האמור, חשוב להוסיף כי בית המשפט קבע בעניין תענך כי: "..הימצאותם של סכומי כסף ממקורות חוקיים ובלתי חוקיים תחת אצטלה של חשבון בנק אחד אינה מהווה כשלעצמה "ערבוב" המאפשר חילוט ללא הבחנה בין סכומי כסף שונים. כך למשל, במקרה בו מופקדים סכומי כסף ממקורות שונים בפיקדונות שונים, תוכניות חיסכון נפרדות, או כאשר סכומי כסף ממקור חוקי משמשים בהתנהלותם היומיומית של בעלי החשבון וסכומי כסף ממקור בלתי חוקי מופקדים או מושקעים בפיקדון- או להיפך, יתכן כי ניתן יהיה להפריד בין מקורותיהם של סכומי הכסף באופן שלא יאפשר את חילוטו של הכסף ה"נקי""
במקרה של עניין הבוכרים, כספי התרומות אמנם הופקדו בחשבון הבנק, אך עולה כי הכספים הופקדו בפיקדון נפרד מכלל כספי המשיבה, כך שניתן לסווגם ככספי התרומה בנקל. בנסיבות אלו, בית המשפט קובע כי לא הוצגה ראיה לפיה כספי התרומות "עורבבו" עם כלל כספי המשיבה. בנסיבות אלו בית המשפט קובע כי אף אם יניח שמדובר על כספים אסורים, אשר סווגו ככספי תרומות, למרות שמדובר על כספים שנתקבלו בתמורה לרכישת חלקות קבר. גם אם בית המשפט יניח כי הפקדת כספי תרומות בחשבון בנק שאינו חשבון נפרד מהווה פעילות בניגוד לתנאי רישיון לחברה לענייני קבורה, יש לבחון את המצב כדלקמן.
בית המשפט בוחן את הסיטואציה מבחינה מעשית, כשהוא בוחן את ההתנהלות של המשיבה מול רשויות פיקוח, אשר הלכה למעשה לא מנעו ממנה המשך פעילות, למרות שידעו שכספי התרומות מופקדים לחשבון בנק שאינו נפרד. על אף האמור, בית המשפט מניח שהמשיבה לא קיבלה היתר מהרשויות המוסמכות לנהל את כספי התרומות בחשבון הבנק הכללי שלה. בנסיבות האמורות, מגיע בית המשפט למסקנה שגם מבלי לקבוע באופן חד משמעי האם הפקדת כספי התרומות בחשבון הכללי הייתה מותרת, עדין כספי התרומות מהווים רכוש אסור בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. כמו כן, בית המשפט קובע כי בנסיבות הנוכחיות כספים אלו מופרדים ומובחנים משאר הכספים שבחשבון. לכן מחליט בית המשפט כי יש לנקוט באופן מידתי ולתחם את היקפו של ה"רכוש האסור" לפי מידתו של הסיכוי הסביר להרשעה ולחילוט בהליך העיקרי במובחן מגדרה הפוטנציאלי של ההרשעה, וכנגזרת החילוט, בהליך העיקרי.
כאמור, בית המשפט כבר קבע בראשית ההחלטה כי ישנן ראיות לכאורה להרשעת המשיבה בעבירות מרמה בהיקף של 635,000 ש"ח, וכנגזרת, ניתן לתפוס בצו זמני בשלב זה של ההליך רכוש בשווי סכום זה, בהתאם לסעיפים 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים.
בית המשפט בוחן את הסיטואציה מבחינה מעשית, כשהוא בוחן את ההתנהלות של המשיבה מול רשויות פיקוח, אשר הלכה למעשה לא מנעו ממנה המשך פעילות, למרות שידעו שכספי התרומות מופקדים לחשבון בנק שאינו נפרד. על אף האמור, בית המשפט מניח שהמשיבה לא קיבלה היתר מהרשויות המוסמכות לנהל את כספי התרומות בחשבון הבנק הכללי שלה. בנסיבות האמורות, מגיע בית המשפט למסקנה שגם מבלי לקבוע באופן חד משמעי האם הפקדת כספי התרומות בחשבון הכללי הייתה מותרת, עדין כספי התרומות מהווים רכוש אסור בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. כמו כן, בית המשפט קובע כי בנסיבות הנוכחיות כספים אלו מופרדים ומובחנים משאר הכספים שבחשבון. לכן מחליט בית המשפט כי יש לנקוט באופן מידתי ולתחם את היקפו של ה"רכוש האסור" לפי מידתו של הסיכוי הסביר להרשעה ולחילוט בהליך העיקרי במובחן מגדרה הפוטנציאלי של ההרשעה, וכנגזרת החילוט, בהליך העיקרי.
כאמור, בית המשפט כבר קבע בראשית ההחלטה כי ישנן ראיות לכאורה להרשעת המשיבה בעבירות מרמה בהיקף של 635,000 ש"ח, וכנגזרת, ניתן לתפוס בצו זמני בשלב זה של ההליך רכוש בשווי סכום זה, בהתאם לסעיפים 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים.
