העולם הזה בע"מ
נגד
סני שירותי החזקה ונקיון בע"מ
פסק-דין
.1כמוסכם על הצדדים, בקשת רשות ערעור זו תידון כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
בקשת המבקשת היא, שיבוטל צו-מניעה זמני שהוצא לבקשת המשיבה, על פיו נאסר על המבקשת "לפרסם ידיעה הכוללת התיחסות וקשר כלשהו של אחד איברהים אבו סנינה ממשוחררי עיסקת ג'ובריל עם המשיבה או על רקע של עבירה בטחונית כלשהי הקשורה בחברה או מי ממנהליה". תחילה ניתן צו זמני זה לבקשת המשיבה על-פי צד אחד. לאחר דיון במעמד שני הצדדים, לאור בקשה לביטול הצו הנ"ל שהוגשה על-ידי המבקשת, החליט בית המשפט (כבוד השופט מ' טלגם) להשאיר את הצו בתוקפו. אולם הוא קבע, שהצו יפוג, אם יקיים העיתון, דהיינו המבקשת, מספר תנאים:ב
" .1יפקיד ערבות בסך 000, 500ש"ח לנזקי המבקשת אם יוכחו ובלבד שתוגש תביעה על כך תוך חודש מהיום. הערבות תהיה של המו"ל, חברת העולם הזה, ושל העורך והכתב אישית.
.2יפרסם תגובת החברה בגליון הקרוב בשער של מחצית עמוד במסגרת בעמוד שבו התפרסמה הכתבה ותוך הודעה על השער שתגובה כזו מתפרסמת.
.3ימסור עוד היום לפרסום בשני עתונים, ידיעות אחרונות ומעריב - הודעה בחתימת עורכו, שלפי צו בית המשפט העתון יפרסם את התגובה הבאה של החברה הנפגעת:ו...
התגובה תנוסח בידי בא-כח החברה ותמסר עוד הערב לידי בא-כח העתון. ההודעה תהיה בגודל שניתן להדפיסו במסגרת של 2אינטש על שני טורים." .3טענת המבקשת היא, שטעה בית המשפט בהוציאו את הצו כאמור, ועתירתה היא לביטולו. עקב מתן הצו ביום 23.7.91נמנע מהמבקשת לפרסם את הכתבה בעניינה של המשיבה ובדבר היותם של חלק ממנהליה והפועלים בשמה ממשוחררי עיסקת ג'בריל בעיתון המבקשת, אשר פורסם והופץ בשבוע שעבר. בקשתה היא, שלא יימנע ממנה לפרסם את הכתבה בעיתון שיפורסם השבוע, דהיינו מחרתיים.
.4העובדות, אשר היוו יסוד לבקשה לצו-מניעה זמני, מפורטות בסעיפים 8ו-9
של תצהיר מנהל המשיבה, אשר צורף לבקשה, ואלו הן:נ
" .8המשיבה עומדת לפרסם בכתבה כי מר איברהים אבו סניני הינו אחד ממנהלי החברה ו/או בעל ממניותיה ומאחר והינו אחד ממשוחררי עיסקת ג'בריל זהו טעם לפגם כי רשויות מקומיות בישראל יעסיקו חברה בבעלותו.
.9פרסום כמפורט לעיל, הינו פרסום שיקרי מאחר ומר איברהים אבו סניני אינו מנהל החברה ואינו מבעלי מניותיה ולמעט, היותו קרוב משפחה של בעלי החברה אין לו כל קשר להנהלת החברה או לבעליה." .5במסגרת בקשה שהגישה המבקשת בערכאה הראשונה לבטל את הצו צורפה גם הכתבה שבכוונתה היה לפרסם. אף כי חובת גילוי כזו של נוסח הכתבה לכאורה לא חלה עליה (ראה ע"א 214/89 [1], בעמ' 870), בחרה המבקשת להביא לידיעת המשיבה ובית המשפט את נוסח הכתבה. טענתה היא, שלא היה מקום ליתן צו זמני, באשר האמור בכתבה בכל הנוגע לטענות המשיבה בפיסקאות 8- 9המצוטטות לעיל אמת הוא, ויש עניין לציבור שהעובדות שבכתבה תפורסמנה, דהיינו; עומדת לה הגנת סעיף 14לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-.1965
לפני בית המשפט נחקרו מנהל המשיבה, מר יוסף אבו סנינה, וכן העורך הראשי של המבקשת, מר גינת, והכתב של הכתבה הנ"ל- מר בן-דוד. מסקנת בית המשפט הייתה, שהוא לא שוכנע שטענת "אמת דברתי" עשויה לחול על הכתבה, וכן ציין, ש"באיזון המתבקש בין נפגע שאין ספק שהפגיעה בו היה מידית וחריפה לבין זכות העתון לפרסם מחשבותיו ודעותיו על סמך פיסת מידע שבידו, ללא פרסום תגובת הנפגע - גוברת בכל זאת זכותו של הנפגע". על סמך מסקנה זו ניתן על-ידיו צו המניעה הזמני בתנאים כאמור.
.6בע"א 214/89 [1] הנ"ל נדונה בהרחבה השאלה, מתי ראוי ליתן ציווי לשעה במשפטי לשון הרע בטרם החליט בית המשפט בשאלת האחריות. אומר על כך השופט ברק, בעמ' 868;
"בהימנעות ממתן ציווי לשעה במשפטי לשון הרע בטרם הוכרעה שאלת האחריות ניתן הביטוי לאיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם הטוב בשיטתנו המשפטית. איזון זה מעניק את מלוא הסעדים לנפגע, מקום שנקבעה אחריותו של המפרסם. במצב זה יד הערך בדבר השם הטוב על העליונה. איזון זה מעניק את מלוא התוקף לחופש הביטוי, כל עוד לא נקבעה אחריות המפרסם. במצב זה יד הערך בדבר חופש הביטוי על העליונה. זהו הביטוי המוחשי לחשיבותו של הערך בדבר חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית." וכן, בעמ' 869:ב
"אין לקיים חופש ביטוי, ואין אפשרות להעניק לחופש הביטוי את מקומו המרכזי בשיטתנו, אם ניתן יהיה, בדרך של ציווי, למנוע פרסום, וזאת בטרם הכרעה בדבר האחריות של המפרסם. משטר צווי מניעה כזה יפגע בתיפקודה של העיתונות, הספרות, השירה ושאר אמצעי הביטוי. מודע אני לכך כי בגישה זו עשויה להיות פגיעה בשם הטוב, אך דבר זה מתבקש, אם רוצים ליתן ביטוי הלכה למעשה - ולא רק בדרך של סיסמה ואמירה - לעקרון חופש הביטוי. עם זאת, אין בגישה זו כדי לסתור את האיזון החקיקתי שנקבע בחוק איסור לשון הרע. איזון זה תופס, מקום שנקבעה האחריות האזרחית. כל עוד אין קביעה של אחריות, יש לחזור לאיזון החוקתי הכולל - אשר האיזון של חוק איסור לשון הרע הוא חלק ממנו - המעניק משקל סגולי מיוחד לעיקרון של חופש הביטוי." חשוב להדגיש, שפירסומים רבים יפים לשעתם, ואם לא יפורסמו עקב ציווי לשעה, ופירסומם יעוכב עד לסיום ההתדיינות בין הצדדים בתביעה על לשון הרע, יאבד הפירסום טעמו, וחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת יימצאו נפגעים.
אכן, באיזון בין חופש הביטוי מחד גיסא לבין זכותו של הפרט לשמור על שמו הטוב מאידך גיסא יינתן משקל לשאלה, אם הגנתו של המבקש את הפירסום הינה הגנת אמת. אם יוברר, שהגנתו אינה אלא הגנת סרק וכי אין המדובר בהגנה של ממש, יינתן משקל מכריע לפגיעה בשמו הטוב של הפרט. כפי שנאמר בע"א 214/89 [1] הנ"ל, בעמ' 870:ו
"כל עוד לא הוכחה לשון הרע, המשקל של הערך בדבר חופש הביטוי מכריע, ידו על העליונה. על כן, מקום שתוכן הפרסום ידוע לצדדים, אין זה מספיק שהתובע טוען בשלב זה, כי יש לו סיכוי להצליח בתביעתו, או אף סיכוי ממשי לכך. עליו להראות, כי לכאורה אין לו לנתבע הגנה של ממש, וכי הוא מציג הגנת סרק." יוצא, שעל בית המשפט היה לבדוק, אם הגנת המבקשת בפני תביעת לשון הרע של המשיבה הינה הגנת סרק, ורק אם היה משתכנע בכך, היה מקום שיאסור את הפירסום.
.7אם נחזור לענייננו, בקשת המשיבה מושתתת הייתה על כך שהמבקשת עמדה לפרסם, שאיברהים אבו סניני (להלן - איברהים), אשר הינו אחד ממשוחררי עיסקת ג'בריל ואשר נידון קודם לכן על מעשה רצח של יהודי, הינו אחד ממנהלי החברה או מבעלי מניותיה, וכן, כי יש פגם בכך שרשויות מקומיות יעסיקו את החברה, אשר אחד מהאנשים הפועלים בה או בשמה הינו איברהים זה. המשיבה אינה טוענת, שאיברהים לא נידון למאסר עולם על רצח וכי אין הוא ממשוחררי "עיסקת ג'בריל". היא נם אינה טוענת, שאם העובדות שבכתבה הינן נכונות אין לציבור עניין לדעתן. אך, לטענתה, פרט להיותו קרוב משפחה של עלי החברה אין לאיברהים כל קשר להנהלת החברה או לבעליה.
בקשת המבקשת לביטול הצו, אשר הוגשה בערכאה הראשונה, התייחסה לטיעון כאמור של המשיבה. בתצהירו של הכתב בן-דוד נזכר, שאיברהים "פעיל בעסקי החברה המשיבה ובמסגרת זאת נפגש עם גורמים שונים כנציגה של המשיבה במסגרת משא ומתן לעריכת חוזים לביצוע עבודות נקיון". בעת חקירתו בבית המשפט ידע אף לציין, שאיברהים פנה לאחרונה לעיריות ראשון-לציון בקשר לקבלת עבודות ניקיון עבור החברה. על-פי האמור בתצהירו ועל-פי דף רישום שנתקבל על-ידיו מרשם החברות ביום 15.6.91, איברהים הינו בעל % 50של מניות החברה. נראה, שבינתיים הועברה בעלות זו במניות לבן-משפחה אחר, אך מעורבותו של איברהים בחברה וכן פעילותו עבורה ובשמה עולות מגירסתו של בן-דוד. נראה, על-כן, שלא היה מקום לצאת מהנחה, שהטענה בדבר מעורבותו בעסקי החברה אינה אמת. מכאן גם, שהטענות העובדתיות שהיו ביסוד בקשת המשיבה לצו-מניעה זמני לא הצדיקו מתן צו-מניעה זמני. אכן, בטענותיה לפניי הסכימה באת-כוח המשיבה, שעל-פי העובדות שבבקשה המקורית של המשיבה והתצהיר הנספח אליה לא היה מקום ליתן צו-מניעה זמני ואף לא להתנות את פירסום הכתבה בתנאים אותם קבע בית המשפט.
טענתה לפניי היא, שהייתה הצדקה לצו, שניתן על-ידי הערכאה הראשונה, בהסתמך על דברים אחרים המצויים בכתבה, אשר רק בעת הדיון ובסמוך לתחילתו ניתנה למשיבה ולבא-כוחה אפשרות לעיין בה. הדברים האחרים בכתבה, אליהם התייחסו בית המשפט בהחלטתו וכן המשיבה בטיעונה לפניי, דנים בקשר אפשרי בין ארגון אש"פ לבין החברה ולאפשרות שקיים מימון של המשיבה על-ידו אש"פ.
.8הגעתי למסקנה, שלא היה מקום להוצאת הצו גם לא על סמך חלק זה של הכתבה, ואלה נימוקיי לכך:נ
א. כאמור לעיל, הבקשה לצו זמני והוצאתו של הצו במעמד צד אחד בתחילה התייחסו לפירסום בדבר הקשר של איברהים לחברה, ולא לכל פירסום אחר. מטעם זה, לא הביאה המבקשת במסגרת ראיותיה בדיון בערכאה הראשונה ראיות הנוגעות לעובדות שבכתבה, אליהן לא הייתה כל התייחסות בבקשת המשיבה ולא הייתה לפני בית המשפט תשתית עובדתית ממשית בשאלת הקשר של המשיבה עם אש"פ ומימונה על-ידיו. בנסיבות אלה, לא הייתה הצדקה להיזקק לחלקים אחרים של הכתבה - פרט לקשר של איברהים עם החברה - כעילה למתן
צו-מניעה זמני, בלא שניתנה למבקשת אפשרות נאותה להתייחס לכך על-ידי הבאת תצהירים או ראיות אחרות מטעמה.
ב. גם על-פי החומר המועט, שהיה לפני בית המשפט, לא היה מקום, שבית המשפט ייתן את הצו הנדון על סמך זאת שלא השתכנע, שהמבקשת תצליח להוכיח את הגנת "אמת דברתי" בעניין הקשר האפשרי של אש"פ עם החברה. הכתב בן-דוד אימת בתצהירו את כל האמור בכתבה, ובחקירתו מסר, שמקורות המידע שלו בכל הנוגע לקשר אפשרי של אש"פ למשיבה הם בשירות הביטחון. בשלב זה של הדיון, ובטרם נפרשה יריעת העובדות כולה, לא היה מקום לשלול את האפשרות, שהאמור בכתבה הינו אמת. בית המשפט גם נתפס לטעות, כשסבר שבשלב זה על המבקשת לשכנעו בדבר אמיתות גירסת הכתבה. כמצוטט לעיל מתוך ע"א 214/89 [1], על המשיבה היה להראות, שהגנת המבקשת הינה לכאורה הגנת סרק, ולא די בכך שתוכיח שיש לה סיכוי, אפילו ממשי, להצליח בתביעתה על לשון הרע. במשימה זו לא עמדה. החומר שהיה לפני בית המשפט היה דל, ובית המשפט היה במצב שהוא לא שמע את ראיות הצדדים, וכאמור, המבקשת אף לא הייתה מוכנה ביום הדיון לטענות מעבר לאלה אשר נטענו בבקשת המבקשת והתצהיר מטעמה. בנסיבות אלה, אין בכוונתי להעריך את סיכויי הצדדים בתביעת לשון הרע, אם תוגש על-ידי המשיבה נגד המערערת. כל מה שאוכל לומר בשלב זה הוא, שלא היה יסוד לקבוע, שהגנת "אמת דברתי" של המערערת לגבי האמור בכתבה הינה הגנת סרק, ודי בכך כדי להביא למסקנה, שלא היה מקום ליתן את הצו.
.9התוצאה של כל האמור לעיל היא, שדין הערעור להתקבל, אף מבלי לדון בכל יתר טענות המבקשת. טענות אלה כללו טענת חוסר ניקיון-כפיים מצד המשיבה, אשר העלימה בבקשתה את העובדה, שאיברהים היה קשור במשיבה - ולו בעבר - כבעל מחצית מניותיה; את הטענה, שהתנאים לפירסום הכתבה, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט, אינם סבירים; וכן טענה, שלא היה מקום להוציא את הצו מבלי שהוגשה על-ידי המשיבה תובענה לצו-מניעה קבוע או תובענה על הוצאת לשון הרע.
הערעור מתקבל, וצו המניעה הזמני, האוסר על המבקשת את פירסום הכתבה שבמחלוקת, מבוטל בזה.
בנסיבות המקרה, תשלם המשיבה למבקשת הוצאות ערעור זה בסך 500, 7ש"ח להיום.
