ת"ק 35941-05-17 מח'ימר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים
בע"מ ואח'
|
בפני
|
כבוד הרשם
הבכיר ראמי נאסר
|
|
תובע:
|
יוסף מחימר
|
|
נגד
|
||
נתבעות:
|
1. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ
2. ביטוח ישיר בע"מ
|
|
1.
לפניי
תביעה כספית של התובע נגד הנתבעים ע"ס 10,000 ₪ בגין אובדן עגלת תינוקות
במהלך נסיעה לחו"ל.
2.
התובע
רכש כרטיסי טיסה אצל הנתבעת 1 בקו תל אביב–פריס לטיסה אשר המריאה ונחתה ביעד בלילה
שבין 11.09.2016 ל- 12.09.2016. התובע ערך ביטוחים לנסיעה אצל הנתבעת 2.
3.
התובע
טען בתביעתו ובמהלך הדיון שהתקיים בפני, כי נסע עם אישתו ותינוקת בת כשנה לטיול
משפחתי בתקופת החג. התובע לקח עימו לטיסה עגלת תינוקות אשר הועמסה בתא הנוסעים. בעת
הגעת התובע ומשפחתו לפריס לא נמצאה העגלה. התובע המתין שעה - שעתיים בשדה התעופה,
אך משלא נמצאה העגלה נסע (לקראת חצות) במונית למלון וזאת לאחר שהודיע לנציג הנתבעת
1 על אובדן העגלה. לטענת התובע הוא נאלץ להחזיק את התינוקת במהלך הטיול על ידיו. התובע
חיפש עגלת תינוקות ומצא עגלות במחיר גבוהה של 700 יורו ועל כן לא רכש עגלה יקרה.
לקראת סוף הטיול רכש התובע עגלה פשוטה במחיר של 500-600 ₪. לטענת התובע, הנתבעת 1
ונציגיה נהגו בזלזול. התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבעת 1 ממנה רכש כרטיסי הטיסה
וכנגד הנתבעת 2 שהינה חברת ביטוח אצלה ערך הביטוח. התובע דרש פיצוי בסך 10,000 ₪.
4.
הנתבעת
1 ביקשה לדחות את התביעה נגדה מחמת העדר עילה. לטענת הנתבעת 1, העגלה נמסרה למלון
בו שהה התובע יום למחרת הגעתו ויש בידיה אישור על כך מחברת השליחים שמסרה את העגלה
למלון. נטען, כי התובע הסתיר מבית המשפט מידע חיוני זה. הנתבעת 1 הוסיפה, כי
בנסיבות העניין אין להטיל עליה אחריות כלשהי בגין האיחור במסירת העגלה. נטען עוד,
כי הסכום הנתבע הינו שרירותי ואינו מפורט ו/או מבוסס ועל כן יש לדחות את התביעה.
הנתבעת 1 הוסיפה כי מעת התקבלה הודעת התובע על אובדן העגלה טופלה הפניה ברצינות
ובדחיפות וכי לאחר איתור העגלה היא הועברה כאמור לבית המלון שבו שהה התובע ומסר את
פרטיו. נטען עוד, כי התובע בחר לפנות לראשונה במכתב התראה לנתבעת 1 בסוף אוקטובר
2016. הנתבעת 1 דחתה את טענות התובע במכתב תגובה שהועבר לב"כ התובע. הנתבעת 1
ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי אין היא נושאת באחריות בגין האיחור במסירת העגלה
משום שהיא נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת נזק. נטען, כי במקרה דנן לא נגרם נזק
לתובע, משום שהעגלה נמצאה בסופו של דבר תוך פחות מיממה. הנתבעת 1 ביקשה לדחות את
התביעה נגדה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.
5.
הנתבעת
2 ביקשה גם היא לדחות את תביעת התובע נגדה. לטענת הנתבעת 2, יש לדחות את התביעה
בשל העדר עילת תביעה מאחר ועפ"י תנאי הפוליסה, הכיסוי הביטוחי למקרה של אובדן
כבודה קיים בשעה שהכבודה נמצאת תחת השגחת המבוטח, ומשעה שהעגלה הועברה לידי הנתבעת
1, אין כיסוי ביטוחי ואין היא נושאת באחריות לפצות את התובע. הנתבעת 2 הוסיפה, כי
בהתאם למפרט הפוליסה שנשלח לתובע נקבע כי סכום פיצוי בגין אובדן כבודה עומד על סך
250$ (ארה"ב) ובניכוי השתתפות עצמית בסך 50%, וכי הנתבעת 2 הציעה לתובע פיצוי
לפנים משורת הדין בסך 200$ אולם התובע דחה את ההצעה. נטען עוד, כי סכום התביעה
מופרז ולא מבוסס. על כן, ביקשה הנתבעת 2 לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות
משפט.
6.
במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 19.09.2017 שבו הצדדים על
טענותיהם ואף הוסיפו פרטים אודות נסיבות המקרה והשתלשלות העניינים.
7.
לאחר שבחנתי את העדויות וטענות הצדדים בכתבי הטענות על נספחיהם ובמהלך הדיון,
ולאחר שנתתי דעתי להוראות החקיקה והפסיקה הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל
את התביעה בחלקה וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.
8.
המסגרת הנורמטיבית של המחלוקת בין הצדדים מושתת על הוראות חוק התובלה האוירית,
התש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האוירית"). חוק זה החיל
בישראל את אמנת ורשה מ- 12.10.1929 ואת הפרוטוקול המתקן שלה - פרוטוקול האג מ-
28.09.1955. מאוחר יותר העניק החוק בשנת 2011 תוקף חוקי לאמנה לאיחוד
כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28.05.1999 (להלן:
"אמנת מונטריאול").
9.
סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קבע את כלל ייחוד העילה ופטור מאחריות לפי דינים
אחרים. לפי אותו סעיף אחריותו של מוביל אווירי לפי החוק באה במקום אחריותו לפי כל דין
אחר.
10.
מקום בו כבודה לא מגיעה ליעודה חלה אמנת מונטריאול, המסדירה את אחריותו של מוביל
אווירי ואשר הוענק לה כאמור תוקף חוקי במסגרת חוק התובלה האוירית.
11.
אמנת מונטריאול קובעת בסעיף
19, כי המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה
או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא
ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את
הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם.
12. אמנת מונטריאול קובעת מגבלה של סכום פיצויי במקרה של איחור
או אובדן של כבודה (1,131 זכויות משיכה מיוחדות לנוסע). היא גם קובעת תנאים
מהותיים אשר מפקיעים את הזכות להגיש תביעה כנגד המוביל האווירי, באופן שקובעת מועד
להגשת תלונה בכתב למוביל וכן מועד להתיישנות.
13.
ככלל , אובדן של כבודה (מזוודה או עגלת תינוקות) בנסיעות לחו"ל
הוא חוויה קשה ואף מרגיזה. האובדן של כבודה, בין אם זמני ובין אם קבוע, יכול לנבוע
מגורמים שונים מאחר "וידיים רבות" מטפלות בכבודה של הנוסעים. הציפייה
היא, כי חברות התעופה יפעלו בדחיפות לצמצום הנזק שנגרם ללקוח ולמציאת הכבודה.
14.
בעניינו,
אין חולק, כי עגלת התינוקות לא נמסרה לידי התובע בעת הנחיתה בשדה התעופה בפריס.
לשיטת התובע, היא לא נמסרה לידיו כלל, בו בזמן שלשיטת הנתבעת 1 היא נמסרה לידיו
יום למחרת באמצעות חברת שליחים למלון שבו שהה התובע ומשפחתו ופרטיו נמסרו לנציגי
הנתבעת 1 וישי בידי הנתבעת 1 אישור על כך.
15.
במקרה
דנן, התרשמתי מכתבי בי-הדין ומהמסמכים שהוצגו בפני לרבות מעדותו של התובע, שהגרסה המסתברת
היא שהעגלה אכן עברה למלון כעבור פרק זמן קצר (פחות מיממה) כעולה מהמסמך שצורף
לכתב ההגנה של הנתבעת 1. אציין, כי גם אם התובע צודק והוא לא קיבלו את העגלה לחזקתו,
לא סביר שלא בירר אצל המלון האם הגיעה העגלה, ולכל הפחות, לא התקשר פעם נוספת
לנציגי הנתבעת 1 לברר האם העגלה נמצאה.
16.
אשר
לנזקים הנטענים, התובע העמיד את תביעתו על סך 10,000 ₪ מבלי לפרט את מרכיבי נזקיו.
17.
התובע
לא צירף לתביעתו מסמך המאשר רכישת עגלה חלופית במחיר של 500 ₪ עד 600 ₪ כפי שטען
בדיון שהתקיים בפני. הוא גם לא פירט בתביעתו ראש נזק זה, אלא שדרש פיצוי גלובאלי
בסך 10,000 ₪. יחד עם זאת, התרשמתי מעדותו של התובע, כי אכן נגרמה לו עגמת נפש בגין
אי קבלת העגלה בעת הגעתו לשדה התעופה בפריס והאובדן "הזמני" של העגלה.
אם כי, לא שוכנעתי שהתובע חווה תקלות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת 1 ונציגיה ו/או יחס
מזלזל בעניין הטיפול בפנייתו. כמו כן, לא ראיתי, כי הנתבעת 1 הקלה ראש בפניית
התובע או בעוגמת הנפש שנגרמה לו בקשר לעגלה. כאן המקום לציין, כי המכתב ששלח התובע
באמצעות ב"כ לנתבעת 1 נוסח בלשון מנומסת ודרש הצעה לתשלום פיצויים. מכתב זה
נענה ביום 22.01.2017, לאחר קבלת הבהרות ומסמכים, במכתב מנומס מטעם הנתבעת 1 שכלל
התנצלות על אי הנעימות שנגרמה ודחה לגופו של עניין את דרישת התובע לקבלת פיצויים.
18.
בצד עגמת הנפש
שנגרמה לתובע, הנתבעת 1 לא הביאה ראיה היכולה לבסס את טענתה בדבר פטור מאחריות
בגין האירוע. יש לזכור כי, הנטל להוכחת הפטור מוטל על הטוען לפטור, ובמקרה דנן על המוביל
האוירי להראות כי לא התרשל, אך הנתבעת 1 לא הביאה כל ראייה לכך שהיא, משמשיה
וסוכניה נהגו בכל האמצעים הדרושים למנוע את אובדן העגלה, ואת העיכוב בהגעתה לבסוף
ליעדה. למעשה, אין בפני כל הסבר מצד הנתבעת 1 כיצד אבדה העגלה ומדוע נמצאה רק
כעבור יממה. גם העובדה שהעמסת העגלה בוצעה על ידי צדדי ג' , אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת
1 מאחריותה, שכן לא הוכח כי אובדן העגלה נגרם על ידי צדדי ג'.ו
19.
בנסיבות
אלו, נותר לנו לבחון האם התובע זכאי לפיצויי בגין עגמת נפש ו/או נזק לא ממוני, בשל
אי קבלת העגלה או לכל הפחות בגין האיחור בקבלת העגלה, נוכח הטענה שהעגלה הוחזרה
למלון בשלב מאוחר יותר. אין חולק בין הצדדים כי היה, לכל הפחות, איחור במסירת
העגלה. אם כך, נקל לקבל כי התובע סבל עגמת נפש כתוצאה מהאיחור, לאור השיבוש שהדבר
גרם בתכוניותיו.
20.
מאז ומתמיד, נתגלעה מחלוקת פוסקים בשאלה האם מוסמך בית המשפט
לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני מחמת איחור במסירת כבודה.
21.
ברקע המחלוקת עומדות אמנת ורשה ואמנת מונטריאול (כשאין הבדל מהותי
בין נוסח האמנות), והשאלה האם קיום ייחוד עילה באמנות אלו משמעו שאין לבית המשפט סמכות
לפסוק נזק לא ממוני אלא לפסוק אך ורק פיצוי שנקבע באמנות ובחוק התובלה האוירית, או
שמא בית המשפט מוסמך לפסוק סכומים נוספים בגין עגמת נפש.
22. במחלוקת פוסקים זו דעתי כדעת אלה הסבורים שכן בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין
נזק לא ממוני כדי תקרת הפיצוי על פי האמנה. זאת, בהעדר כל הוראה באמנה המגבילה את טיבם של ראשי הנזק
בני הפיצוי, להבדיל מסכום הפיצוי המרבי. קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי
בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם
ניתן לפסוק פיצוי ואין הצדקה לשלול פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שכזו מוכחת (ראה: ע"א
(חי') 1346/05 איבריה נתיבי
אויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר מרגלית ו 57 אח' (09.04.2006); תק (ת"א) 47879-05-15 אורי בן ארצי נ' לופטהנזה נתיבי אוויר
גרמניים א.ג (09.01.2016)).
23.
זה
המקום להפנות לסעיף 1 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המגדיר נזק כ- "אבדן חיים,
אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור
כיוצאים באלה".
24.
במקרה
שבפניי הוכיח התובע, כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל אובדן העגלה ו/או האיחור במסירתה.
מדובר בעגלת תינוקות שנועדה לשמש תינוקת בת שנה ונקל לשער את אי הנוחות הרבה
שנגרמה לתובע בשל אובדן העגלה והצורך להסתובב בלי עגלה ולהסתפק מאוחר יותר בעגלה פשוטה,
גם אם מדובר באיחור של יום אחד בלבד.
25. לפיכך, בהתחשב בהוראות החוק, האמנות והפסיקה ובהתחשב בכך שמדובר באיחור שאינו שנוי
במחלוקת במסירת העגלה ובהתחשב בכך שהנתבעת 1 לא טענה בפני כי הודיעה לתובע טלפונית
על החזרת העגלה או שניסתה לשוחח עמו טלפונית, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 1,200 ₪ שישולם
על ידי הנתבעת 1.
26. אשר לנתבעת 2 – חברת הביטוח – עיון בכתב ההגנה ונספחיו
ובעיקר פוליסת הביטוח, מלמד כי הפוליסה כן מתייחסת למקרה בו האובדן של הכבודה ארע
במועד בו הייתה הכבודה בידי המוביל האוירי. על כן, זכאי המבוטח לשיפוי מעל הסכום
שישולם על ידי המוביל האוירי ועד לסכום הנזק של המבוטח ובכפוף לגבולות האחריות
המרביים הקבועים בפוליסה. אמנם אין בפוליסה הגדרה מפורשת למונח "אובדן",
אך יש להניח בנסיבות העניין פרשנות לטובת התובע שאומרת כי אובדן כולל גם "אובדן
רגעי/זמני". עיון בדף תמצית הכיסויים מראה כי הסכום
המרבי שעל הנתבעת 2 לשלם במקרה של אובדן כבודה (פריט) הוא 250$ ובניכוי השתתפות
עצמית בסך 50$ ובניכוי הסכום המשולם על ידי המוביל האוירי.
על כן, ונוכח התוצאה אליה הגעתי בסעיף 25
הנ"ל, לפיה חייבתי את הנתבעת 1 בפיצוי בסך של 1,200 ₪ ולאור תנאי הפוליסה
דלעיל, ברי כי הסכום שבו חויב המוביל האוירי עולה על סכום המרבי הקבוע בפוליסה,
ועל כן אינני מחייב את הנתבעת 2 בסכומים כלשהם.
27. לפני סיום, חשוב להעיר, כי
לא אחת נקבע כי דרישת פיצוי מוגזם, יש בה כדי לאיין את הפיצוי, גם במקרה בו זכאי
התובע לפיצוי מסוים בגין עוגמת נפש. יחד עם זאת, מצאתי במקרה דנן הצדקה לפסיקת
פיצוי על סך 1,200 ₪ כאמור בסעיף 25 לעיל.
28. סוף דבר -
א. התביעה
כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעת 1, תשלם לתובע פיצוי בסך של 1,200 ₪. סכום
זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית
כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
5129371ב. בנסיבות העניין משקיבלתי את התביעה
בחלקה הקטן כנגד הנתבעת 1, אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין התובע לנתבעת 1.
54678313ג. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית
בזאת. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין התובע לנתבעת 2.
29.
המזכירות
תשלח העתק מפסה"ד לכל הצדדים.