בית משפט השלום ברמלה
|
|
ת"א 46965-06-16
תיק חיצוני:
|
|
בפני
|
כבוד השופטת שרון צנציפר הלפמן
|
|
תובע
|
פלוני
|
|
נגד
|
||
נתבעת
|
איילון חברה לביטוח בע"מ
|
|
לפני בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת
המוסד לביטוח לאומי ולהורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הכאב, אשר יקבע את הקשר
הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בקנאביס רפואי.
הרקע
לבקשה וטענות הצדדים
1. התובע, יליד שנת 1955, נפגע ביום 12.10.10 בתאונת דרכים.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).
2.
התובע נבדק על-ידי ועדה
רפואית של המל"ל, שקבעה ביום 5.6.16 כי נכויותיו הצמיתות הן כדלקמן:
10% נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי – מתוכם 5%
בגין התאונה – בהתאם לתקנה 37(5)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת
דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (להלן: התקנות);
10% נכות בגין הגבלה
בתנועות עמוד השדרה המותני – מתוכם 5% בגין התאונה – בהתאם לתקנה 37(7)א
לתקנות.
נכותו האורתופדית המשוקללת של
התובע כתוצאה מן התאונה נקבעה, אפוא, בשיעור של 9.75% (מתוך 19%). מדובר בנכות
שנקבעה על-פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,
תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
3. התובע עותר למינויו של מומחה בתחום רפואת הכאב. נטען כי
התובע נמצא במעקב רפואי שנמשך עד היום וממשיך להתלונן על כאבים בצוואר ובגב. משלא
נמצא מזור לכאביו, כך נטען, הומלץ לתובע על שימוש בקנאביס רפואי והוא הופנה למרפאת
כאב. בעקבות המלצות הרופאים, ניתן לתובע רישיון להשתמש בקנאביס רפואי, שעלותו
החודשית היא כ- 370 ₪ בחודש. לטענת התובע, הוועדה הרפואית לא דנה בקשר הסיבתי בין
התאונה לבין השימוש בקנאביס הרפואי. ככל שיעתור התובע לפיצוי בגין עלויות השימוש
בקנאביס, יהא עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין הצורך בשימוש בקנאביס לבין התאונה
מושא התביעה. מכאן בקשתו שלפני.
4. הנתבעת מתנגדת לבקשה. נטען כי התובע הציג בפני הוועדה
הרפואית את כל המסמכים הרפואיים ובכלל זה את המידע על השימוש בקנאביס רפואי.
מדו"ח הוועדה הרפואית עולה כי זו הייתה מודעת בדיוניה לכך שהתובע עושה שימוש
בקנאביס רפואי ונתנה את דעתה למלוא תלונותיו של התובע, שהיה מיוצג על ידי בא כוחו.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע לא ייחס כל חשיבות לשימוש בקנאביס הרפואי, התלונן
בפני הוועדה על כאב ראש בלבד ולא ייחס את השימוש בקנאביס הרפואי לתאונה מושא
התביעה. עוד נטען כי התובע קיבל את הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי עבור תחלואים
וכאבים באיברים שונים, שכלל אינם קשורים לתאונה. הוועדה מצאה גם כי מחצית
מתלונותיו של התובע בגין הגב והצוואר אינם קשורות לתאונה מושא התביעה. לבסוף,
מדגישה הנתבעת כי התובע לא הראה כל פגם מהותי בפעילות הוועדה הרפואית ולא הראה כל
נסיבה יוצאת דופן המצדיקה את הפעלת הסיפא של סעיף 6ב לחוק פיצויים. התובע
אף לא הראה כל מצב רפואי חדש או כל שינוי מהותי במצבו לעומת המצב שהוצג בפני
הוועדה. לאור האמור, עותרת הנתבעת לדחיית הבקשה. לחלופין, טוענת הנתבעת כי ככל
שבקשת התובע תתקבל – תבוטל קביעת הוועדה הרפואית ובכלל זה הנכות שנקבעה על ידה.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה, בתגובה הנוספת
ובתיעוד שצורף ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על מינוי
מומחה רפואי בתחום הכאב, על מנת שיקבע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך
בשימוש בקנאביס הרפואי. כפי שיבואר להלן, סבורני כי אין מדובר כלל בבקשה להבאת
ראיות לסתור, אלא בבקשה למינוי מומחה בעניין נושא רפואי שאינו נכות, במובן תקנה
2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן:
תקנות המומחים). להלן אפרט את הטעמים להחלטתי.
המסגרת
הנורמטיבית
6. כידוע, קובע סעיף 6ב לחוק הפיצויים כי מקום בו
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו
באותה תאונת דרכים... תחייב קביעת זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית
המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את
הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".
תקנה 2(א)
לתקנות המומחים מורה בהתאמה כי:
"נפגע הטוען בכתב תביעתו לעניין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב
לחוק או לעניין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב
התביעה – (1) בקשה למינוי מומחה...".
7. בעניינו, התובע טוען שכתוצאה מהתאונה נגרמות לו הוצאות
רפואיות בגין צריכת הקנאביס הרפואי, ומבקש כי ימונה מומחה רפואי להוכחת הקשר בין
הוצאות אלה לבין התאונה. התובע אינו מבקש לסתור את קביעת דרגת הנכות של הוועדה
הרפואית. התובע גם אינו מבקש לשנות מן הנכות הרפואית שנקבעה ואף אינו מבקש כי תקבע
דרגת נכות בתחום רפואי אחר, נוסף על הנכות שנקבעה. משכך, אין מדובר כלל בבקשה
להבאת ראיות לסתור, אלא בבקשה למנות מומחה רפואי להוכחת נושא רפואי שאינו נכות, הבאה
בגדרה של תקנה 2(א) לתקנות המומחים.
8.
סוגיה זו נדונה בפסיקת
בית המשפט העליון מזווית אחרת – במקרים בהם ביקשו בעלי דין להביא ראיות מטעמם
להוכחת "כל נושא רפואי". לעניין זה, קבע כב' השופט ת' אור כי:
"מקום שיש תחולה לסעיף 6ב לחוק כראיה לשיעור הנכות הרפואית של הנפגע, אין
למנוע הוכחת עניינים בנושא רפואי, כשאלה דרושים להוכחת הפסדיו של נפגע...
את אלה, כאמור, יש להוכיח בדרך הקבועה בתקנה 2(א)" (ע"א
185/88 אבו-ג'עפר נ' אבו-ג'עפר, פ"ד מה(3) 117, 121 (1991). הדגשות הוספו
– ש.צ.ה).
כב' השופט אור חזר על
הדברים בהבהירו כי:
"רואים אנו, שאם ברצון צד להביא ראיות לעניין רפואי
שאינו דרגת נכות, עליו לפנות , על פי תקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי
תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה רפואי ואין
הוא רשאי להעיד מומחים..." (ע"א 5779/90, 4337/90 הפניקס הישראלי
חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 84 (1991).
בהתאם לכך, נפסק כי
טיפולים פיזיותרפיים הדרושים לנפגע כדי לשמר את מצבו הרפואי או לשפרו, נכללים
במסגרת טיפולים רפואיים ומהווים "נושא רפואי". טיפולים כאלה – כך פסק
כב' השופט ת' אור – "נכללים במסגרת טיפולים רפואיים ומהווים 'נושא רפואי'...
מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם תכליתה של הוכחת הנושאים הרפואיים לעניין לתביעות
לפי חוק הפיצויים, אשר נועדה, כל כולה, לברר את כל ותם נושאים רפואיים אשר יש להם
השלכה לעניין קביעתו של שיעור הפיצויים שהנפגע זכאי להם. ברי שקביעת הצורך
בטיפולים פיזיותרפיים – כולל טיבם של טיפולים אלה, תדירותם והתקופה שבה יידרשו –
הינה קביעה רפואית אשר יש לה השלכה על שיעורם של פיצויים אלה. על כן, דעתי היא
שחוות דעת רפואית בדבר הצורך בטיפולים פיזיותרפיים לנפגע, ופרטיהם של טיפולים אלה,
הינה חוות דעת הנשלטת על ידי תקנה 2(א) לתקנות" (רע"א 6706/95 בטוח
חקלאי, אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ' לשם (קטין), פ"ד מט(5) 133, 137
(1995). ראו גם בספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק,
סדרי דין וחישוב הפיצויים 805-795 (מהדורה רביעית, 2012)).
9. הנה כי כן, מקום בו נקבעה דרגת נכות על פי דין והנפגע אינו
מבקש לסתור קביעה זו, אך מבקש להוכיח "כל נושא רפואי שאינו נכות", שומה
על הנפגע לפנות לבית המשפט ולבקש מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בנושא זה (ריבלין,
בעמ' 798). למותר לציין, כי המומחה שימונה על ידי בית המשפט לצורך הוכחת עניין
שברפואה, יהיה כבול לקביעה שעל פי סעיף 6ב, כל עוד לא התיר בית המשפט להביא
ראיות לסתור אותה (שם, בעמ' 804). ברי גם כי מינוי מומחה רפואי מטעם בית
המשפט להוכחת נושא רפואי שאינו נכות, לא יעשה כדבר שבשגרה, שכן מינוי גורף של
מומחים כאלה עשוי לסכל את המטרה לשמה נחקק סעיף 6ב.
מן
הכלל אל הפרט
10. בענייננו – שאלת הקשר בין פגיעתו של התובע בתאונה לבין
הצורך בשימוש בקנאביס רפואי מהווה "עניין רפואי", שלו השלכה על שיעור
הפיצויים להם זכאי התובע. התובע הכתיר, אמנם, את בקשתו כבקשה להבאת ראיות לסתור,
אך בפועל עתר למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב, לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין
הצורך בקנאביס רפואי. התובע תמך את בקשתו בתצהיר (צורף לתשובה לתגובת הנתבעת).
מן התיעוד הרפואי שהוצג בפני
עולה קיומה של ראשית ראיה למינוי המבוקש. כזכור, התובע נפגע בתאונה ביום 12.10.10.
ביום 2.9.14 הומלץ לתובע על שימוש בקנאביס רפואי. המלצה דומה ניתנה ביום 2.11.16
תוך שנרשם, בין השאר, כי בבדיקה הגופנית נמצאה הגבלת תנועה של עמוד שדרה
מותני וכי הטיפול התרופתי מוצה. עוד הוצגו רישיונות שימוש בקנאביס: האחד – מיום
8.7.15 עד ליום 8.1.16 והשני – מיום 17.12.16 עד ליום 17.12.17. ההמלצות לשימוש
בקנאביס ניתנו, אפוא, לאחר התאונה. בדו"ח וועדת המל"ל נרשם באופן מפורש
כי התובע מטופל בטיפול תרופתי של קנאביס, אך לא נערך כל דיון – בדבר הצורך בטיפול
זה בכלל, ובדבר הקשר בין טיפול זה לבין התאונה בפרט (עמוד 2 לדו"ח הוועדה
הרפואית).
11.
אכן, מינוי מומחה רפואי
מטעם בית המשפט להוכחת נושא רפואי שאינו נכות לא יעשה כדבר שבשגרה. במקרים רבים,
לא יזדקק בית המשפט כלל למינוי כזה, ויוכל להעריך את צרכי התובע ואת הוצאותיו
בהתאם לנתונים שיובאו בפניו. שונים הם פני הדברים במקרה דנן. כפי שטענה הנתבעת
בצדק, התובע סובל מתחלואים ומכאבים באיברים שונים, שאינם קשורים לתאונה מושא התביעה.
אין חולק גם כי בהתאם לקביעת וועדת המל"ל, מחצית מנכותו האורתופדית של התובע
אינה קשורה לתאונה מושא התביעה. במצב דברים זה, נוכח קיומן של נכויות קודמות, אך
בשים לב לכך שהתובע החל להשתמש בקנאביס רפואי רק בשנים שלאחר התאונה (כעולה
מסעיפים 9-7 לתצהירו) – יש צורך במינוי מומחה שייתן דעתו לקשר הסיבתי הנטען בין
הצורך בשימוש בקנאביס רפואי לבין התאונה. מדובר בקביעה רפואית בעלת השלכה על שיעור הפיצויים להם טוען התובע. יודגש
כי אי מינויו של מומחה בתחום רפואת הכאב והותרת עמימות בסוגיה זו, עלול לגרום לפגיעה
בכל אחד מבעלי הדין: בתובע – שתיחסם דרכו להוכיח טענתו כי השימוש בקנאביס נובע
מהתאונה, אך גם בנתבעת – הטוענת שהשימוש בקנאביס נובע מנכויותיו הקודמות של התובע.
12.
נוכח האמור, הבקשה
מתקבלת במובן זה שימונה מומחה בתחום רפואת הכאב, אשר יקבע את הקשר הסיבתי בין
התאונה לבין שימושו של התובע בקנאביס רפואי.
החלטת מינוי תשלח לצדדים
בנפרד.
5129371
54678313
ניתנה היום, י"ט
תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.