280.בחקירתו הראשית, העליון אף נתן הסברים בנוגע לשיטות המסחר שהפעיל, כך למשל בנוגע לשיטת הזנבות (שם, 1041, 11-5):
"ש: ...אתה יודע מה הטענה באופן כללי לגבי השיטה של הזנבות שאתה אומר שאתה משתמש בה, מה מבחינתך, למה היא משמשת?
ת: ...הרצון של ההוראה הזו היא לקחת את השכבה הראשונה ולאותת לשכבה השנייה, תשמע, אתה רוצה לקנות [הכוונה למכור - ח' כ']? ואני לא יודע מי המוכר הרי, אין לי מושג. זה התקציב. אני לא מוכן לקנות שם כמעט בכלל. ב-116.45 יש לי רצון לקנות. אתה תתעקש על 116.5? אני רוצה שתדע שזה מה שתוכל לקנות. כלומר, כלום."
281.כאשר העיד העליון בנוגע ליום המסחר הרביעי, ובאופן ספציפי לגבי השער של 117 אג', הודה שחשד שמדובר בכוונה להשפיע על שער נייר הערך (פ/27.1.2013, 1062-1061):
"בית המשפט: ... אתה אומר שמבחינתך זה היה הרגע שבעצם החזירו אותך שלושה ימים קדימה, אחורה, לגבי האופציה של ההשפעה, לא רק שלרכוש כמויות אלא גם להשפיע על השער.
ת: לתמוך בשער.
בית המשפט: לתמוך בשער. אבל תראה מה התגובה שלך כשהוא אומר לך אפילו, אפילו תגיע ל-117, והתשובה שלך בסדר גמור. זאת אומר, אתה לא מביע שום פליאה, שום סימן שאלה, שום היסוס, שום בקשה למתן הסבר, שום, כאילו, הסכמה מוחלטת מצידך.
ת: אני אענה בשתי תשובות יש לי לדבר הזה. אחד, מעולם, מעולם זה כמוסכמה, ברוקר לא נכנס לשיקולי לקוח. אבל, התשובה השנייה היא שטיב ההזרמות מראה שבכלל בשלב זה לא הבנתי שזה מטרתו של הלקוח.
בית המשפט: כן, אבל אתה אומר ברגע שהוא אומר לך תנסה אפילו להגיע ל-117 זה עורר בך את החשד שהיה בך אופציה,
ת: זה החזיר בי את החשד, נכון.
...
בית המשפט: ולא עשית עם זה כלום?
ת: לא.
בית המשפט: לא עשית עם זה דבר?
ת: לא. כי אם זה היה זועק, זאת אומרת, אם הייתי מרגיש עם זה משהו שמאוד מעיק עליי הייתי ניגש למנכ"ל.
בית המשפט: אבל הנה לך כאילו חיזוק לחשש שהיה לך מלכתחילה. למה לא הלכת עם זה למנהל שלך?
ת: כי לכל אורך הדרך כולל היום הזה, כולל השלב הזה וכולל שלבים יותר מאוחרים, ראיתי בזה הוראות מכירה אמיתיות וכלכליות."
הראיות החדשות
282.לאחר שלב שמיעת הראיות בתיק, ולאחר שהמאשימה הגישה את סיכומיה, הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם כל הנאשמים להוסיף ראיות חדשות לתיק בית המשפט. לאחר שמיעת טענות הצדדים לעניין הוספת הראיות החלטתי ביום 23.7.2013 לאפשר את הגשתן ובמקביל לאפשר למאשימה להגיב לגופן בקצרה.
283.הראיות החדשות הן תמלולי שיחות בין מדר לבין העליון שהתקיימו במהלך חודש ספטמבר 2009, בנוגע לרכישות של אג"ח מליסרון ד' (נ/46א-ד). זאת כאמור, חודשיים לפני השיחות שתוארו לעיל ולפני ההנפקה מושא כתב האישום.
284.כבר בחקירתו ברשות ציין לוי כי ביום 23.9.2009 רכשה עופר אגרות חוב של מליסרון בסכום של 341,000 ש"ח וכי הסכום היה נמוך כיוון שבמחזורים שהיו, זה מה שהיה אפשר לרכוש "בצורה רגילה" (ת/1ג, 5, 6-4). במסגרת אותה רכישה (להלן: "רכישת ספטמבר"), עמדו מדר והעליון בקשר, בדומה לשיחותיהם בימי במסחר מושא כתב האישום.
285.בקצרה, השיחות מגוללות תהליך בו מודיע מדר להעליון כי יש בידיו 30 מיליון ש"ח להשקעה. השניים בחרו בארבע אגרות חוב להשקעה, ביניהן גם מליסרון סדרה ד. הוחלט כי הכסף יעבור להעליון בשתי פעימות, 15 מיליון ש"ח בכל פעם, כאשר הפעימה השנייה אופציונאלית, בלשונו של העליון "אם אני רואה שזה הולך, אני אומר תעביר עכשיו עוד 15" (נ/46א, 7). בשיחה משעה 12:33, דיווח העליון למדר כדלקמן (נ/46ג, 1):
"אלי: בסדר. קניתי כרגע בערך 11 מיליון.
גולן: איזה קנית?
...
גולן: 6 כמה? [חברה לישראל 6 - ח' כ'] שני מיליון?
אלי: 2.2 מיליון.
...
אלי: חברה 8 [חברה לישראל 8 - ח' כ'] - 2,1.
גולן: כן.
אלי: פז א' 5,8.
גולן: כן.
אלי: ומליסרון ד' - 300 אלף, זה נייר שכנראה קשה."
286.הנאשמים ראו חשיבות רבה באותן שיחות כראיות בתיק, לטענתם השיחות תומכות בטענותיהם ובעיקר תומכות בטענה כי המטרה העיקרית ברכישת האג"ח הייתה השקעה אמיתית. בשיחתם מיום 23.9.2009 בשעה 8:34, כאשר בחרו מדר והעליון את אפיקי ההשקעה, החליפו ביניהם את הדברים הבאים (נ/46א, 2-1):
"גולן: תראה, כמה אני, אני ראיתי, אני אגיד לך מה, אני יש לי עודפים של כספים.
אלי: טוב.
גולן: מדובר במיליונים. ואתה יודע לשבת על האפס, על האפס - חצי אחוז, זה לא מעניין ולא מתאים.
אלי: נכון.
גולן: עכשיו אני חשבתי על שלוש אגרות. את את האג"ח 8 של חברה לישראל,
אלי: שזה השקלי, או.קי.
גולן: זה השקלי.
אלי: חכה,
גולן: אני חשבתי על מליסרון. שלנו,
אלי: ה-ד'?
גולן: ה-ד'.
אלי: בלי בטחונות, כן. בסדר.
גולן: אני החברה. מה זה אין לי בטחונות?
...
גולן: זה הדובדבן, זה הדובדבן שבקבוצה שלנו, הדבר הזה.
אלי: המליסרון, כן,
גולן: לא שאין לנו קצפות אחרות, אבל זה ממש הדובדבן.
אלי: אנחנו מדברים.
גולן: היהלום.
אלי: אנחנו מדברים על מליסרון,
גולן: ד'."
287.לטענת מדר, בבירור ניתן ללמוד מדבריו על האמונה והביטחון בנייר הערך. דברים אלו, לפי מדר, תומכים בטענתו כי בראש ובראשונה ראה באג"ח השקעה טובה ויציבה, ורק כתוצאה אגבית תמכה הרכישה בהנפקה.
288.המאשימה טענה מנגד כי הראיות החדשות אינן רלוונטיות. שכן, הראיות שנוגעות לאירועים מושא כתב האישום מצביעות על כוונה עיקרית להשפיע על השער, כך, שאין נפקא מינה אם הנאשמים סברו שרכישת האג"ח היא פעולת השקעה טובה. לטענת המאשימה, גם אם הנאשמים האמינו בהשקעה באג"ח ד' מליסרון עבור עופר, הרי שהכמות, העיתוי והמחירים שנבחרו נועדו להשפיע על השער.
289.מדר נשען על שיחות ספטמבר כדי לנסות ולהפריך את טענות המאשימה. כך, לפיו, ההוראות שנתן להעליון לגבי אופן הרכישות אינו חריג ביחס לרכישות קודמות של האג"ח, כאשר ברור היה שתכליתן היא השקעה כנה. כך, גם ברכישת ספטמבר מדר לא הגדיר סכום כולל להשקעה וחשב להעביר "בפעם הראשונה" סכום בהיקף של 30 מיליון ש"ח (נ/46א, 6):
"גולן: בסדר, בוא, בוא נתחיל לעשות. אני אעביר, תשמע, אני אעביר 30 מיליון?
אלי: עכשיו אתה מעביר 30 מיליון?
גולן: כן. או שזה הרבה? או שזה הרבה מדי להעביר פעם ראשונה?
אלי: אה, בוא נגיד תעביר כרגע, לא, לא, לא, כמובן אתה יכול להעביר כרגע חמש עשרה.
גולן: לא, לא, אני רוצה להעביר אבל בשביל, במטרה, אני לא אעביר בשביל סתם השכבתי היום כסף."
290.לטענת מדר, גם התיזה של ההגנה, לפי הנאשמים תחמו את זמן הרכישות בארבעה ימים שלפני ההנפקה על מנת לנצל הזדמנות בה עולה הסחירות בנייר הערך, מתחזקת לאור שיחות ספטמבר. עולה מהשיחות כי אג"ח מליסרון ד' הוא לא מספיק סחיר (נ/46א, 6-5):
"גולן: כן. השאלה מבחינת נזילות ז"א, ומחזורים, כמה אתה מעריך שנגיד תוכל לעשות בזה, בזה, בזה ובזה? [ניירות הערך שנבחרו להשקעה, אג"ח מליסרון ד' ביניהם - ח' כ']
...
אלי: מליסרון ד', תלוי, הוא לא מאוד סחיר. חכה, בוא נראה את היקף הסדרה, רק רגע.
...
אלי: במליסרון ובחברה 8 הם פחות סחירים.
גולן: כן, מליסרון קצת יותר."
291.ולראיה, טען מדר, ניסיותיו של העליון לרכוש כמות גדולה מנייר הערך בספטמבר לא צלחו (נ/46ג, 2-1):
"גולן: איזה קנית?
...
אלי: ומליסרון ד' - 300 אלף, זה נייר קשה.
גולן: קשה, קשה איתו, אה?
אלי: בטח, הוא מחזיקים, מאמינים בחברה.
גולן: כן, אבל דווקא במקרה של מליסרון עדיף להחזיק את המניה כי היא נותנת תשואה הרבה יותר גבוהה."
292.מן העבר השני, המאשימה טענה כי הראיות החדשות דווקא נותנות רוח גבית לטענותיה שלה. לטענתה, השיחות מדגישות ומחזקות את העובדה שרכישת אג"ח מליסרון ד' בסכום של 24 מיליון ש"ח לפני ההנפקה הייתה חריגה. היקף הרכישות שבוצעו על ידי עופר בפועל בספטמבר היה קטן יחסית, בוודאי ביחס לרכישה מרוכזת בסכום של 24 מיליון ש"ח במספר ימים. לפי המאשימה, העובדה שהנאשמים ביקשו לכאורה לרכוש כמות גדולה של אג"ח מליסרון ד' בחודש ספטמבר אינה רלוונטית ואינה מוסיפה דבר למארג הראייתי הקיים בתיק. נוסף לכך, אף אם ניקח בחשבון את רצון ההשקעה המקורי, היינו 30 מיליון ש"ח, גם סכום זה, כאשר מחלקים אותו בארבעה אפיקי ההשקעה - הינו בין 7 ל-8 מיליון ש"ח - קטן משמעותית מהרכישה מושא כתב האישום.
293.המאשימה טענה כי שיחות ספטמבר אמנם תומכות בטענת הנאשמים כי הם האמינו שההשקעה באג"ח ד' של מליסרון היא השקעה טובה עבורם, אך עדיין, מדר מנה את אג"ח מליסרון כאחת מבין ארבע אגרות חוב שונות שבהן הוא מעוניין לבצע השקעה, מבלי להעניק בכורה מיוחדת לאג"ח מליסרון. ואולם בענייננו, לטענת המאשימה, הרכישה המרוכזת בנייר ערך יחיד, מצביעה על כך שהמטרה הייתה להשפיע על השער.
294.המאשימה טענה כי בשיחות נשמע גולן מורה להעליון לרכוש במחירי שוק ולא לגרום לעליית המחיר של נייר הערך (נ/46ב, 2-1):
"אלי: לא, לא, כבר זה בסדר. לא, אני רוצה רק להבין, מבחינת מחירים איך, איך אתה רוצה שאני אעבוד?
גולן: הרמות האלה פחות או יותר.
אלי: בסדר, עכשיו.
גולן: לא, אל תהרוג לי את המחירים, כאילו.
...
אלי: ואם אני רואה שזה בורח אני מיד מתקשר.
גולן: אם אתה רואה שזה בורח אז בוא נעצור קצת, כן.
אלי: וודאי, וודאי.
גולן: נעשה את זה בחוכמה.
אלי: אני לא, לא אקפיץ את הניירות.
גולן: בסדר גמור."
295.המאשימה טענה כי בנקל ניתן לראות הבדל בין הוראות אלו לבין ההוראות שניתנו בימים עובר להנפקה, בהן מדר הורה להעליון להיות אגרסיבי ברכישות ולגרום לעליית השער.
296.עוד ניתן לשים לב, לטענת המאשימה, להתנהגותו הלחוצה של מדר בימים שלפני ההנפקה אל מול אדישותו היחסית בספטמבר כאשר רכישת אג"ח מליסרון לא הייתה כמצופה.
297.לאחר שקראתי בעיון את תמלילי השיחות ה"חדשות" ואת טענות הצדדים בעניינן, הגעתי למסקנה כי אין בהם כדי לשנות מהתמונה הראייתית שעלתה מיתר העדויות בתיק. אמנם עולה מהשיחות בבירור שעופר ראתה באג"ח מליסרון השקעה ראויה ונכונה עבורה, אך הדבר עלה באופן ברור, אמין ומשכנע מההודעות והעדויות של לוי ומדר, גם במקרים בהם חלקים אחרים מאותן עדויות נמצאו לא אמינים.
ואולם, אין בעובדה שההשקעה באגרות החוב של מליסרון הייתה השקעה לגיטימית ואף רצויה מבחינת עופר, כדי להכשיר כל השקעה ובכל אופן. כפי שהוסבר לעיל, גם במקרה עירוב מטרות - אם מבוצע מסחר בניירות ערך במטרה להשפיע על תנודות שער נייר הערך, מדובר בעבירה הנכנסת לגדרי סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך.
הכרעה בנוגע לעבירת המניפולציה - נאשמים 3-1
ההתייעצות עם עורכי הדין עובר לרכישת אגרות החוב
298.בתאריך 24.11.2009 פרסמה חברת מליסרון נייר שיווק לגופים המוסדיים בדבר גיוס החוב הצפוי, באמצעות הרחבת סדרת אג"ח ד' (ת/17). באותו היום פנו לוי ומדר, בשם עופר, לעורכי דינה של החברה, על מנת להתייעץ עמם בנוגע לאפשרות רכישתה את אגרות החוב של מליסרון בסמוך לאותה הנפקה.
299.במענה לפנייתה של עופר, ביום 25.11.2009, הנחו אותה באי כוחה כי תוכל לבצע את הרכישות רק לאחר שמליסרון תדווח לציבור אודות הרחבת הסדרה, וזאת מפאת החשש שמא פעולות הרכישה מצד עופר יהוו שימוש אסור במידע פנים. עוד באותו היום פרסמה מליסרון דיווח מידי בנדון (ת/22).
300.רכישות אגרות החוב, בידי עופר, החלה יום לאחר מכן - ביום 26.11.2009.
301.לטענת לוי ומדר, התייעצות זו מעידה על תום ליבם ועל פתיחותם ושקיפות פעילותם ועל היעדר כל כוונה קונספירטיבית מצדם. בהקשר זה יש להדגיש כי לא הועלתה כל טענה להגנה של טעות בדין או בעובדה במובן סעיפים 34יח-34יט לחוק העונשין, אלא נטען כי הפנייה לעורכי הדין מלמדת על תום לב, היעדר יסוד נפשי והיעדר כוונה להשפיע על שער אגרות החוב בדרכי תרמית.
302.מאידך, המאשימה טענה כי התייעצות זו איננה מלמדת על תום לב, כי אם על חוסר תום לב וכי השיג ושיח עם עורכי הדין לא נגע לפרטים עובדתיים מהותיים ונסוב סביב עניין השימוש במידע פנים בלבד.
303.כפי שעולה מעדויותיהם של לוי ומדר, הן בחקירותיהם ברשות ניירות ערך והן בבית המשפט, לא נמסר מעופר לבאי-כוחה כי הרכישות מיועדות להתבצע רק בארבעת ימי המסחר שקדמו להנפקה ולהסתיים עם תחילתה. כמו כן, לא נמסר כי המדובר בהשקעה בהיקף שאינו מוגבל, "בהתאם לצורך". בוודאי לא נמסר כי ישנה כוונה "לתמוך" בשער אגרות החוב או להעלותו עובר להנפקה ולא הועלתה השאלה האם הדבר כשר או חוקי אם לאו.
בעניין זה העיד לוי בבית המשפט כי מדר הוא שערך את ההתייעצות עם עורכי הדין, כדלקמן (פ/2.1.2013, 713-711):
"ש: האם עורכי הדין שלך, אני מדבר על תקופת ה-24, נתנו לך עצה כי מותר לך לבצע רכישות אג"ח מליסרון במטרה להשפיע על השער.
ת: לא נשאלה שאלה כזו, בטח ובטח לא ניתנה עצה שכזו...
ש: כן, אתה לא אמרת לו כשדיברת אתו שאתם מתכוונים לרכוש, לא אמרתם לו איזה כמות אתם מתכוונים לרכוש?
ת: כפי שאני חזרתי ואמרתי, אני לא בטוח שאני דיברתי עם עורך דין שילוני, לדעתי מי שדיבר אתו ישירות זה גולן, כי אני ביקשתי מגולן לברר את הדבר הזה, גם זה כך עולה גם מתוך מייל תשובה שלו שהוא כותב שם 'בהמשך לשיחתי עם גולן'.
ש: אתה הנחית את גולן לשאול אותו, להגיד לו 'אנחנו הולכים לקנות 20 מיליון?'
ת: לא, אני אמרתי לו 'תבדוק אתו אם יש בעיה בקניה'.
ש: ואתה הוספת גם, שעורך הדין יודע, אתה מניח, שהוא יודע שכשאתם קונים, אתם לא קונים בשקל שניים.
ת: נכון. הוא מכיר את קבוצת עופר והוא יודע שקבוצת עופר מתכוונת לבצע מהלך הוא מהלך משמעותי, במיוחד כשאנחנו מתייעצים איתו. זו הנחת היסוד....
...
ש: ואתה גם לא שאלת את עורך הדין, סליחה, לא נתתם לו נתון שאתם מכוונים לעצור בהחלטת מכוון מראש, ב-1.12, יום ההנפקה.
ת: אני חוזר, אני לא זוכר, אני חושב שלא שוחחתי עם יאיר שילוני על הדבר הזה, אנחנו שאלנו אם מותר לקנות, אני מניח שהדבר הזה לא עלה אצל שילוני."
וכך העיד מדר בחקירתו (ת2א, 15, 28-14):
"ש: כלומר, כל מטרת ההתייעצות הייתה לברר האם מבחינה חוקית ניתן לבצע קניות בעופר של אג"ח מליסרון?
ת: כן. אם הפעולה עצמה כשרה.
ש: האם אמרתם לו כמה קניות אתם מעוניינים לבצע?
ת: לא.
ש: האם אמרתם לו שאתם מעוניינים לתמוך בשער או להעלות את השער או למנוע ירידות של השער?
ת: לא. אני לא זוכר אם הוא הבין את זה אבל הוא לא טיפש הוא מתעסק בניירות ערך.
ש: האם במהלך ההתכתבויות ביניכם הוא אמר לכם כי אתם רשאים לתמוך בשער או להעלות אותו או למנוע ירידות שלו?
ת: אני לא זוכר.
ש: כלומר הדבר היחידי שאתה זוכר בוודאות נוגע לעצם הקניות?
ת: כן. עצם מהות העסקה שעופר קונה אג"ח ד' של מליסרון לפני הנפקה.
ש: מה בדיוק אמר הדיווח? האם הוא אמר שעופר קונה אג"ח ד' במסחר או שעופר עשויה לקנות בהרחבה עצמה?
ת: לא, הוא דיבר על זה שמליסרון מתכוונת לעשות את הגיוס בהרחבת סדרה ד' כי השוק לא ידע באיזה סדרה ואנחנו רצינו לעשות את הפעולות בד'.
ש: כלומר מהדיווח לא ניתן ללמוד שאתם עומדים לבצע רכישות באג"ח ד'?
ת: שעופר הפרטית עומדת לעשות את זה? לא חושב."
ובבית המשפט העיד מדר במענה להערת בית המשפט, כדלקמן (פ/16.1.2013, 805, 25 - 806, 5):
"בית המשפט: אתה יודע מה שהפריע לי בהודעה שלך השנייה? בשאלה אחת שואלים אותך האם התייעצת עם עורכי דין, עם עורכי הדין, לגבי שמירה על השער או העלאת השער ואתה לא אומר לא הייתה תכנית כזאת, ואתה לא אומר לא היו דברים כאלה. אתה אומר זה לא הגיע לרזולוציה כזאת. זו התשובה שלך. זה קצת מפליא אותי לשמוע, לקרוא את התשובה שלך. וגם למחרת אפשר להגיד על מה אתם מדברים בכלל, לא הייתה תכנית כזאת של 117, לשמור על שער ולהגיע לשער ולהעלות שער. אתה אומר, שואלים אותך, דיברת עם עורכי הדין, אמרת לא הגענו לרזולוציה כזאת.
עו"ד בכר [צ"ל עד, מר מדר- ח' כ']: לא, כי כשבאתי לעורכי הדין, אני אומר את האמת, כשבאנו לעורכי הדין שאלנו אותם אני רוצה לקנות.
בית המשפט: לא, לא, אני לא מדבר, לדבר איתם אם לקנות או לא לקנות את האג"ח. על השמירה והעלאת השער.
עד, מר מדר: לא דובר, לא תוכנן גם, תוכנן בסך הכל לקנות."
304.כך, גם בחינה של הדואר האלקטרוני שנשלח לנאשמים מבאי-כוחה של עופר (ת/18) מעלה שההתייעצות עם עורכי הדין נגעה לחשש שמא יעלה חשד של סחר במידע פנים כתוצאה מרכישות אג"ח מליסרון על ידי עופר:
"בהמשך לשיחה עם גולן רצ"ב לעיונכם נוסח של דיווח מידי בדבר הגיוס הצפוי.
אני מזכיר כי מטרת דיווח זה הינה להכשיר רכישת אג"ח ד' (ללא חשש לשימוש במידע פנים) יום מסחר לאחר פרסום המידע בקשר הציבור".
305.בנסיבות אלו, לא ניתן לראות בהתייעצות עם עורכי הדין משום ראיה לתום לב ולהיעדר כוונה של מדר להשפיע על שער ניירות הערך של מליסרון, וזאת בעיקר לנוכח החוסרים המשמעותיים במידע הרלוונטי שנפרש בפני עורכי הדין.
306.בע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל (21.10.2007) עסק בית המשפט העליון בשאלה אימתי תעמוד לנאשם בפלילים הגנת ההסתמכות על עצת עורך דין, במסגרת סעיף 34יט לחוק העונשין. ענייננו כאמור איננו בהגנה זו, אך ניתן ללמוד מפסיקתו של בית המשפט העליון באותו עניין, כדלהלן:
"כאמור, הגנת ההסתמכות על עצת עורך דין הינה מקרה פרטי של טעות במצב משפטי, ועל כן עליה לעמוד בתנאים של תום לב וסבירות. אחת מהדרישות הקונקרטיות שמכתיבים תנאים אלו הינה פרישת התמונה העובדתית המלאה בפני עורך הדין. הסתרת מידע מעורך הדין אינה צועדת יד ביד עם התנהגות בתום לב. הסתמכות על עצתו של עורך דין שניתנה בלא שהונחה בפניו התשתית העובדתית ההולמת אינה סבירה. על כן, כאשר בוחן בית המשפט את השאלה האם ההסתמכות על עצת עורך הדין הובילה בתום לב לטעות משפטית בלתי נמנעת באורח סביר, עליו לבדוק האם הוצגה בפני עורך הדין תשתית עובדתית מלאה. המידע שיש לגלות לעורך הדין הינו, כמובן, המידע הרלוונטי. ומהו מידע רלוונטי? מידע רלוונטי הינו כל המידע הקשור לעניין לגביו התבקשה עצת עורך הדין ושעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית של עורך הדין לגבי חוקיותה של הפעולה עליה הוא מחווה את דעתו".
עוד נקבע שם כי:
"כשם שקבענו לעיל כי אין לדרוש מהמתייעץ להגדיר לעורך הדין מהם המוקשים המשפטיים שבהם יש להתמקד - כך אין להגביל את תוצאותיו הפוטנציאליות של המידע שהוסתר רק לתחום ממנו חשש המתייעץ.
יש לבחון, אפוא, האם המידע שלא גולה לעורך הדין היה רלוונטי - היינו שהיה בו פוטנציאל השפעה על חוות דעת משפטית לגבי חוקיות הפעולה נשוא הייעוץ בכל היבט שהוא... בשאלה מהו המידע שעשוי באופן סביר להשפיע על עורך הדין, יש לנקוט אמת מידה מרחיבה."
307.כאמור, מההתייעצות עם עורכי הדין בה עסקינן נשמטו פרטים עובדתיים מהותיים. אילו היו נמסרים פרטים אלו עשוי היה להתעורר בקרב עורכי הדין החשש מפני כוונתו של מדר לבצע מניפולציה באגרות החוב. סביר להניח כי הידיעה אודות היקפן "הבלתי מוגבל" של הרכישות ועיתוין (רק עד למועד ההנפקה) עשויה הייתה לשנות את עמדתם המקצועית של עורכי הדין, לגבי רכישת אגרות החוב בידי עופר. בוודאי שאילו היה מדר מיידע את עורכי הדין בדבר כוונותיו להעלות את השער או לייצבו עמדתם המקצועית הייתה משתנה. לעניין זה, אין נפקא מינה שהחשש שעמד ביסוד ההתייעצות היה מפני הפרת האיסור על שימוש במידע פנים ואילו לבסוף הוגש כתב האישום בגין ביצוע עבירות אחרות. המדובר, אפוא, בהתייעצות הלוקה בחסר שלא ניתן לראות בה משום ראיה לתום לב, השולל את כוונתו של מדר להשפיע על שער אגרות החוב של מליסרון.
זיכויו של לוי מחמת הספק מהעבירות לפי סעיף 54 לניירות ערך:
308.סעיף 10א לפקודת הראיות קובע כי לא יורשע אדם על בסיס אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לכותלי בית המשפט, אלא אם יימצא בחומר הראיות "דבר לחיזוקה". וזו לשון הסעיף:
"(א) אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה:
(1) מתן האמרה הוכח במשפט;
(2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו;
(3) העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.
....
(ד) לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה".
באופן דומה, סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע כי לא יורשע אדם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה (שאינו עד מדינה), אלא אם יימצא "דבר לחיזוקה". וזו לשונו:
"בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה".
309.סעיפים אלו עוסקים בשני סוגי עדויות ("אמרת חוץ" ו"עדות שותף"), אשר המחוקק סבר כי קיים חשש מתמשך בדבר מהימנותן ועל כן בית המשפט לא ירשיע על בסיסן, אלא אם יימצא לתמיכה בהן "דבר לחיזוק" בחומר הראיות. בע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(1) 62 (1993) (להלן: "עניין כהן") נדרש בית המשפט העליון לשאלת פרשנותו של המונח "דבר לחיזוק" (כאשר משמעות המונח זהה, הן לעניין סעיף 54א(א) והן לעניין סעיף 10א). השופט (כתוארו אז) מ' חשין התחקה אחר מקורותיה ותכליתה של דרישה זו, ופסק כי בקביעתה ביקש, למעשה, המחוקק להנמיך את הרף הראייתי "הגבוה" ו"הנוקשה" יתר על המידה של דרישת הסיוע, אשר היה מקובל בפסיקה עובר לתיקון פקודת הראיות והחלפתה בדרישת החיזוק. כמו-כן, נקבע שדרישת החיזוק שונה באופייה מדרישת הסיוע. דרישה זו (החיזוק), נועדה אך לתמוך במהימנות העדות הנדונה ועל כן, התוספת הראייתית על-פיה איננה נדרשת להיות עצמאית, מסבכת או מפלילה, בדומה לדרישת הסיוע.
310.ההלכה הנה שמשקלה של דרישת החיזוק משתנה ממקרה למקרה בנסיבות העניין (ע"פ 209/87 שחאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 594 (1987)). ליתר דיוק, כאשר משקלה הפנימי של העדות המפלילה מלא (היינו, העדות הנה הגיונית, קוהרנטית, סדורה ומשכנעת על פניה) דרישת החיזוק הנה דרישה מינימאלית המהווה את "הגבול התחתון" של המקרים בהם נדרש בית המשפט לתוספת ראייתית, ואילו כאשר משקלה הפנימי של האמרה אינו מלא, רשאי בית-המשפט לדרוש תוספת ראייתית משמעותית יותר (ראה: ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל (11.4.2007), בפסקה 28; ע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' ז'אנו (2.12.2010), בפסקה 36). הכלל המנחה הוא שמשקל החיזוק הנדרש עומד ביחס הפוך למהימנותה של העדות בה הוא נועד לתמוך. הווה אומר, ככל שתימצא העדות אמינה יותר בעיני בית המשפט יונמך משקלה של דרישת החיזוק ולהפך. כמו-כן, נקבע בפסיקה כי מקום בו קיימות שתי דרישות נפרדות לחיזוק, כגון במקרה של אמרת חוץ של שותף לעבירה, חלה דרישת חיזוק "מוגברת" (ראה: יעקב קדמי, על הראיות - חלק ראשון 416 (2009) (להלן: "קדמי"). ובלשונו הקולעת של כב' השופט (בדימוס) ג' בך:
"כאשר קובע המחוקק, כי אין לבסס מימצאים על עדותו של שותף לעבירה בלי שיימצא לה חיזוק, וכאשר דורש המחוקק גם דבר לחיזוקה של הודעת עד במשטרה, אשר העד מתכחש לה בבית המשפט, הרי מתבקשת המסקנה, על-פי ההיגיון והשכל הישר, כי כאשר נתקלים אנו בעד שהינו גם שותף לעבירה וגם מתכחש להודעתו בחקירה, הרי טעונה גירסתו המפלילה חיזוק בעל משקל רציני במיוחד" (ע"פ 442/85 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 748 (1986); ראו גם: ע"פ 8469/99 אסקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 65 (2001); ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל, (11.4.2007), בפסקה 28).
311.שאלה נוספת שהתעוררה בפסיקה הנה האם כל תוספת ראייתית, התומכת במהימנות העדות הנדונה, עשויה להוות "דבר לחיזוק", לעניין עדות שותף לפי סעיף 54א(א), או שמא רק תוספת ראייתית התומכת בחלק של עדות זו הנוגע לנאשם (אשר להרשעתו נעשה שימוש בעדות השותף). בעניין כהן נידונה שאלה זו בבית המשפט העליון. כב' השופט (בדימוס) בך, בדעת מיעוט, סבר כי "הנכון הוא שדי כי 'הדבר לחיזוק' יצביע על כך שעדות העד, הטעונה תמיכה (במקרה שלנו עדות השותף לעבירה), היא אמינה. אך במה דברים אמורים: שהיא אמינה באותו חלק של העדות המפליל את הנאשם העומד לדין בעבירה המיוחסת לו באותו משפט! אין די בכך שמוגשת ראיה המאשרת חלק כלשהו בעדות השותף לעבירה" (שם, בעמ' 72). לעומת זאת, כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין וכב' השופטת (בדימוס) ד' דורנר הביעו להלכה את העמדה ההפוכה, לפיה:
"המושג 'דבר לחיזוק' אינו קושר עצמו בכל תנאי מוקדם שהוא באשר לתוכנו של אותו 'דבר'. 'דבר' שיש בו כדי לערב את הנאשם במעשה העבירה, ודאי שהוא כשר וטוב לעניינה של הוראת סעיף 54א(א); ואולם לא רק הוא, שהרי הדין אינו מורה אותנו הדרך אך לסוג מסוים של 'דבר לחיזוק'. 'דבר לחיזוק' הוא אפוא לחיזוק מהימנותו ואמינותו של השותף לדבר עבירה; אותו 'דבר' יכול שיבוא מן הגורן או מן היקב, ואין כל הכרח אפריורי כי יכוון פניו אל הנאשם ויערב אותו במעשה העבירה" (שם, בעמ' 79).
יתרה מזאת, אף נקבע כי לעיתים ה"דבר לחיזוק" עשוי להימצא בעדותו המאוחרת של אותו השותף עצמו, זה שאת עדותו בא "הדבר" לחזק (ע"פ 238/89 אסקפור נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 405, 411-410 (1989); ע"פ 949/80 שוהמי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 62, 72 (1981); להלן: "עניין שוהמי"). יחד עם זאת, בע״פ 2949/99 כהן נ׳ מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 636, 646 (2001) פסק בית המשפט העליון, מפי כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין כי:
"דרישת החיזוק אינה דרישה טכנית גרידא. לשיטתי, יש צורך בנדבך ראייתי מהותי, בעל ערך מוסף ומשקל. אין ספק כי מקום שבו מדובר בנקודת חיזוק חיצונית, משקלה רב מזה של נקודת חיזוק הנובעת מדברי העד עצמו".
מרוח דברי כב' השופט ריבלין, כמו גם מעצם קיומן של המחלוקות הנ"ל בעניין כהן, אנו למדים כי, ככלל, תוספת ראייתית, אשר איננה נוגעת לעניינו של הנאשם, הגם שיכולה היא להוות דבר לחיזוק, משקלה יהא נמוך ביחס למשקלה של תוספת הראייתית שאכן נוגעת לנאשם (אף כשהמדובר בראייה חיצונית ומלשון קל וחומר כשמקורה בדברי העד-השותף עצמו).
312.בענייננו, האישומים נגד לוי מתבססים על עדותו של מדר ברשות ניירות ערך, ממנה חזר הלה בבית המשפט, או במילים אחרות על אמרת חוץ של שותף (לכאורה) לדבר עבירה, הטעונה חיזוק מוגבר. הווה אומר, ללא "דבר לחיזוק" בעל משקל משמעותי אין להרשיע את לוי ולו מחמת הספק.
313.ודוק, בהתאם להלכה הפסוקה, חרף העובדה שמצאתי לנכון לקבל את הודאתו של מדר בחקירתו הראשונה ברשות ניירות ערך ולהעדיפה על פני עדותו בבית המשפט, אין בהודאת נאשם שנתקבלה אלא משום ראיה נגד אותו נאשם עצמו ונגדו בלבד. ניתן לקבל את הודאתו של מדר כראייה נגד לוי (במובחן מקבלתה ביחס למדר עצמו) רק מרגע שבחר מדר להעיד בפני בית המשפט ואמרתו הוגשה כראיה, בתור אמרת חוץ של עד במשפט, על פי סעיף 10א לפקודת הראיות (ראה: ע"פ 501/81 אבו-חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 141 (1982), פסקאות 11-8; עניין שוהמי; קדמי, בעמ' 138). לפיכך, הודאתו של מדר בחקירתו ברשות תתקבל כראיה נגד לוי רק בהתאם לסעיף 10א ובכפוף לתנאים הקבועים בו, קרי להימצאותו של דבר לחיזוקה בחומר הראיות (בצירוף הוראות סעיף 54א(א)).
314.במקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא הצביעה על דבר לחיזוק העולה כדי הצורך להרשעתו של לוי בפלילים. ואסביר:
315.כבר התייחסתי למהימנותה של חקירתו הראשונה של מדר ברשות לעיל. חקירתו הייתה ברורה ועקבית ולפיה לוי היה מעורב בכל הנוגע לפעילות ההשקעה של עופר, ובכלל זה, יזם ביחד עם מדר תכנית להשפיע על שער אגרת החוב סדרה ד' של מליסרון.
316.לעניין חיזוק מהימנות גרסתו של מדר בחקירה רשות ניירות ערך ביקשה המאשימה להצביע על התוספות הראייתיות הבאות (סעיפים 539-527 לסיכומי המאשימה):
א. לעמדת המאשימה, גרסתו של מדר בחקירתו השנייה ברשות ניירות ערך (כלפיה אין למדר טענות) "מתיישבת היטב" עם גרסתו בחקירתו הראשונה, בפרט לגבי אחריותו של לוי ומעורבותו בתוכנית להשפיע על שער ההנפקה:
ראשית, יש להעמיד דברים על דיוקם - בכל הנוגע לחלקו של לוי ב"תכנית ההשפעה" לכאורה ובביצוע העבירה, גרסתו של מדר בחקירתו השנייה איננה "מתיישבת היטב" עם גרסתו בחקירתו הראשונה, אלא ניתן להבינה כתואמת לקודמתה, אך ניתן גם שלא. בעוד שבחקירה הראשונה טען מדר בפה מלא: "כן היה לנו אינטרס שהשער יעלה, אני ואבי דיברנו על זה" (ת/2א, 11, 20). בחקירתו השנייה, גרסתו של מדר (לעניין לוי) לא הייתה ברורה לחלוטין. כך, למשל, אמר מדר את המשפט הבא:
"כל ההחלטות שלנו היו החלטות משותפות אבי ידע אבי עודכן אבי גם היה נוכח בשיחה הזו, מעל 117 בכלל לא דובר, לכן זה לא רלבנטי לעניין תנסה להגיע מעל 117 לא יודע מה אבי הבין או לא הבין אבל אני לא עשיתי שום דבר בלי אישור שלו או בלי ידיעתו". (ת/2ב, 3, 29 - 31).
בעדותו בבית המשפט פירש מדר את גרסתו בחקירתו השנייה ככזו שאיננה תואמת את גרסתו בחקירתו הראשונה וטען כי "אבי לא ידע 117" (פ/16.1.2013, 804, 24) וכי "על ה-117 אני לא יודע אם אבי ידע עליו" (פ/16.1.2013, 805, 19)).
לגופו של עניין, דבריו של מדר בחקירתו השנייה מהווים עדות שותף (אך, להבדיל מדבריו בחקירה הראשונה, אין הם מהווים גם אמרת חוץ). כאמור, עדות שותף מעין זו עשויה להוות חיזוק לדבריו של מדר בחקירתו הראשונה, אך משקלה הראייתי הנו נמוך. זאת במיוחד לאור העובדה שהחקירה השנייה התקיימה כבר ביום שלמחרת החקירה הראשונה ועל-כן, סביר להניח כי החשש שמא מדר ביקש לגלגל את האחריות אל לוי ולהפלילו בחקירה הראשונה (אשר בגינו נדרש הדבר לחיזוק, לפי סעיף 54א(א)), לא התפוגג כליל כבר ביום שלאחר מכן, בחקירה השנייה. זאת ועוד; משקלה הראייתי של תוספת נטענת זו (קרי, חקירתו השנייה של מדר) נמוך מלשון קל וחומר, מאחר שמרביתה אינה נוגעת לעניינו של הנאשם (לוי) ובחלק שכן, אינה תואמת בהכרח לעדות אותה היא באה לחזק.
ב. המאשימה ציינה שבחקירתו השנייה נשאל מדר האם הוא ולוי קיבלו אישור מעורכי הדין להעלות את שער האג"ח או לייצבו והלה השיב "זה לא ירד לרזולוציה כזו". בבית המשפט נשאל מדר מדוע לא תיקן את החוקר ואמר שלא הייתה תכנית כזו (להשפיע על השער). הוא השיב כי אינו יודע מדוע לא תיקן את החוקר.
בדומה לאמור לעיל, אי התאמות בעדות השותף של מדר (בחקירתו השנייה או בבית המשפט) מהווים תוספת ראייתית בעלת משקל נמוך, בבואם לחזק את העדות שמסר בחקירתו הראשונה. כמו כן, גם תוספת נטענת זו (קרי, החסרים הבלתי מוסברים לכאורה בגרסת מדר בחקירתו השנייה) אינה תואמת בהכרח לגרסתו הראשונה של מדר בנוגע לעניינו של לוי ומשכך משקלה נמוך מאוד.
ג. ההקלטה מיום 1.12.2009, אשר בה לקח לוי חלק (ת/8טז).
כאמור לעיל, לא הוכח כי לוי נכח בחלקה "השני" של השיחה, אשר במסגרתו הנחה מדר את העליון כי עליו לעמוד במשימה ולהגיע ליעד, 117. באשר לאמירתו של לוי בתחילת השיחה (לגביה אין מחלוקת), כי "לשמחתו" קיימים רוכשים נוספים לאג"ח של מליסרון, מלבד עופר (וכלשונו, "אני שמח שאנחנו לא מהווים שמה את הרוב") יש לומר כי היא איננה ברורה וכשלעצמה, עשויות להיות לה משמעויות רבות, חלקן ספקולטיביות כפי שטוענת המאשימה וחלקן תמימות כפי שטען לוי.
ד. לוי הינו הדמות הדומיננטית (באישיותו ובתפקידו), הן בעופר והן במסגרת עבודתו עם מדר. במסגרת זו ביקשה המאשימה להצביע על פערי השכר הגדולים בין לוי ומדר ועל אחזקותיו של לוי ב-3% ממניות מליסרון. כן ביקשה המאשימה להצביע על העובדה שלוי הינו "איש פיננסים", אשר התעסק בענייני הכספים של קבוצת עופר ובפרט הוביל את ההנפקות ובחן את המסחר באג"ח לקראת ההנפקה.
בהקשר זה טען לוי, הן בחקירותיו והן בעדותו בבית המשפט, באופן עקבי, כי הוא אכן מנהל דומיננטי המעורה בכל עסקיה של קבוצת עופר, ברמה האסטרטגית ואולם הוא הוסיף כי לא ירד לפרטי ניהול תיק ההשקעות של עופר ובוודאי שלא לפרטי ההשקעה באג"ח מליסרון וביצועה (וכלשונו: "הרבה דברים עוברים דרכי, אני מסתייג מהמילה הכל. הדברים החשובים עוברים דרכי" (ת/1א, 4, 30 - 5, 1)). גרסה זו נתמכה הן בדבריו של מדר (בחקירתו השנייה ובעדותו בבית המשפט, כנ"ל) והן בדבריו של העליון (כשנשאל העליון, בחקירתו, האם הוא מכיר את לוי - מנכ"ל קבוצת עופר, השיב: "לא. זה פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה").
כאמור, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי הדומיננטיות הניהולית של לוי, וגם לא לגבי הפער במעמדו בעופר לעומת מעמדו של מדר. עדיין, לא הוכח שלוי עסק בפרטי פעילות המסחר היומיומית בתיק ההשקעות של עופר.
ה. המאשימה מצביעה על כך שמדר נותר בתפקידו, חרף הטענה כי פעל בגפו בניגוד להנחיותיו או הסכמתו של לוי:
העובדה שמדר נותר בתפקידו, חרף הטענות כי פעל בגפו ובניגוד להנחיותיו של לוי, עשויה לעורר ספקות ולהעלות את החשד שמא מדר לא פעל בגפו בביצוע המניפולציה. ואולם, לדעתי זוהי אינדיקציה נסיבתית וכללית שאיננה עולה כדי חיזוק משמעותי, כנדרש בנסיבות המקרה דנן.
ו. אי-דיוקים בתשובותיו של לוי בחקירתו ובעדותו בבית המשפט:
המאשימה הפנתה למספר אי דיוקים שעלו בחקירותיו של לוי ברשות ובבית המשפט. אולם, לאחר שבחנתי את אי הדיוקים המדוברים, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהבדלים מינוריים שאינם עולים כדי חיזוק משמעותי דיו על מנת להרשיע את לוי בנסיבות העניין, וזאת בהתחשב, בין היתר, בהיקף השאלות והחקירות שנערכו ללוי ובתשובותיו המלאות והסדורות. לוי העיד באריכות. אך טבעי בנסיבות העניין כי יהיו אי דיוקים כאלה ואחרים לאורך עדותו, וכאמור, אותם אי דיוקים אינם משמעותיים ואינם נוגעים ללב העניין שלפנינו.
ז. נוסף לתוספות הראייתיות הנטענות דלעיל, ביקשה המאשימה להצביע על מספר נקודות שלטענתה מאששות את דבריו של מדר בחקירתו הראשונה, הגם שאינן נוגעות לעניינו של לוי ולחלקו בביצוע המניפולציה באגרות החוב.
בין אלו הצביעה המאשימה על דברים שאמר העליון בחקירתו, התואמים לכאורה לדבריו של מדר בחקירתו הראשונה. כך נטען שהעליון העיד כי כבר מהשיחה הראשונה שקיים עם מדר ביום 26.11.2009 הבין כי כוונת עופר פיתוח לפעול על מנת "שהנייר לא ירד יותר מידי ו/או להגדיל את האטרקטיביות של ההנפקה" ת/3א, 12, 3-2)). כן הצביעה המאשימה על דברים שאמר מדר בשיחות המוקלטות, בעניין היעדר מגבלה על סכום ההשקעה, בעניין "מלחמה בתחנות רוח", שמחה שיש קונים נוספים, אשר לטענת לוי עמדו בניגוד לרוח הנחיות שנתן למדר. שתי ראיות אלו הינן עדויות שותף שאינן נוגעות במישרין לעניינו של לוי ומשכך משקלן הראייתי נמוך מאוד. הן מאוד רלוונטיות למידת אשמתו של מדר, אך הקשר ביניהן לבין לוי אינו ברור. כך למשל, בנוגע לעדות של העליון יש להזכיר כי משנשאל האם הוא מכיר את לוי, השיב כי מעולם לא שמע עליו (ת/3א, 10, 16-13).
317.לאחר בחינת מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהן משום חיזוק משמעותי די הצורך לשם הרשעתו של לוי בביצוע עבירות מניפולציה והנעה באגרות החוב של מליסרון, אך ורק על בסיס אמרת החוץ של מדר, שותפו (לכאורה) לעבירות אלה. זאת חרף העובדה שמצאתי לנכון להרשיע את מדר, העליון והחברות עופר פיתוח ועופר השקעות בביצוע עבירות אלה, כל אחד על פי המיוחס לו בכתב האישום, ולמרות הספקות הממשיים כי גם ידו של לוי הייתה בדבר.
לבסוף, מצאתי לקבוע כי תשובותיו של לוי בעדותו בבית המשפט הותירו בליבי ספק של ממש בדבר מידת מעורבותו בהליכים שבוצעו על ידי מדר. בנוסף, אינני יכול לשלול את האפשרות שמדר ניסה בכל כוחו לאורך כל חקירותיו להציג את מעשיו כאילו בוצעו בשיתוף עם הממונה עליו, לוי, כדי למלט את עצמו ולהפחית מאחריותו האישית.
הספק שנותר בליבי לגבי חלקו של לוי פועל לטובתו. לוי לא היה בקשר רציף עם העליון, לא הוכח בשום שלב שהוא הנחה את העליון או היה שותף להנחייה המפורשת שניתנה על ידי מדר להגיע לשער של 117 אג'.
ספק זה, חייב להוביל למסקנה שאין בלתה - זיכויו של לוי מחמת הספק.
החלטתי, אפוא, לזכות את לוי, מחמת הספק, מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום לפי סעיף 54 לחוק ניירות ערך.
הרשעת מדר והעליון בעבירת המניפולציה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך
318.אין מחלוקת בקרב הצדדים כי פעולות המסחר מושא כתב האישום השפיעו על שער אג"ח סדרה ד'. בכך מתקיים הרכיב התוצאתי של עבירת המניפולציה.
319.משעה שהחלטתי לזכות את לוי מחמת הספק, לא ניתן עוד להרשיע את מדר במלא תכנית ההשפעה כפי שתוארה בכתב האישום. לא הוכח שבימים, שבועות או חודשים שקדמו להרחבת הסדרה, הייתה בכוונת מי מהנאשמים להשפיע על שער אגרת החוב לקראת ההנפקה.
