240.לאחר זמן מה של חקירה עדכן שוורץ את מדר שעורך דינו בדרכו למשרדי הרשות ושאל אותו בנוגע לרצונו להמשיך בחקירה עד שיגיע עורך הדין:
"ש. אני מעדכן אותך שעו"ד תימור בלן ממשרדו של גורניצקי בדרך. האם אתה מעוניים שנמשיך עד שיגיע לכאן?
ת. אני רוצה לדבר איתו.
ש. אתה מעוניין שנעצור את החקירה עד שיגיע לכאן או שנמשיך בחקירה עד שיגיע?
ת. אני מבקש להמשיך כרגע. אני רוצה ראשית לומר שלי לא יצא מזה שום דבר אני פשוט עובד חרוץ של החברה והייתי מעוניין מתוך נאמנות לחברה ורק מתוך נאמנות לחברה שההנפקה תצליח. כל דבר הייתי מעדכן את אבי לא עשיתי שום דבר בניגוד לדעתו או מבלי ידיעתו או בניגוד למה שנאמר לאבי ולי מהיועצים המשפטיים של החברה. זהו."
241.החקירה המשיכה מעט לאחר מכן ובשעה 13:52 ההודעה נמסרה למדר לקריאה ותיקונים. בשעה 14:16 מדר סיים והודיע כי אין לא הערות או תיקונים, ובשעה 14:17 נפגש מדר עם עורך דינו. בשעה 14:52 הסתיימה היוועצותו של מדר עם עורך הדין והחקירה המשיכה עד שעה 20:33.
242.לטענת מדר מעובדות אלו עולה כי נפגעה זכותו להיוועץ עם עורך דין, וכתוצאה מכך אין לתת להודעתו במסגרת החקירה כל משקל ראייתי.
243.מדר טען כי פרוטוקול החקירה (ת/2א) אינו משקף את שאירע במציאות. לטענתו, תשובתו, לפי הפרוטוקול, בה הוא מבקש להיוועץ לראשונה עם עורך דין, אינה מתיישבת עם ההיגיון. לפי מדר, לא יכול להיות שבאותה תשובה ביקש להיוועץ עם עורך דין ומיד אחר כך השיב לשאלת החוקר לגופו של עניין, האם היה לו אינטרס להשפיע על השער ומוסיף ומעלה את אינטרס ההשקעה של עופר. לטענת מדר, ברור כי מדובר ב"מיקס" של דברים שערך החוקר בעקבות דו שיח ארוך יותר שהתנהל בינו לבין מדר.
244.בעדותו בבית המשפט העיד מדר בהרחבה בנוגע לחקירותיו ברשות. כך, בחקירתו הראשית סיפר כי על הקשיים שחווה במהלך החקירה (פ/16.1.13, 766-765):
"... [החוקר - ח' כ'] התחיל לצעוק עליי, והתחיל להישען, והתחיל זה, אתה לא עונה לשאלה, ועושה ככה, ועושה לי פרצופים, שמע אני מאוד נבהלתי מזה, זה אירוע טראומטי, אני מנסה למחוק אותו מהזיכרון שלי, התחיל להתעצבן, התחיל זה, פה איבדתי את העשתונות, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני בכלל. אני מסביר לו על ההנפקה. באותה נקודה פשוט ביקשתי לראות עורך דין, רציתי להבין מה קורה, למה הוא לא מקבל את ההסבר שלי, מה לא לגיטימי לצאת להנפקה של הזה, לא הבנתי את התשובה הזאת, ביקשתי עורך דין ולא יודע, כל מה שרשום שם בחקירה זה בכלל לא משקף. הוא התעצבן, הוא כעס, הוא איים כזה בצורה, לא בצורה ורבאלית, אבל הוא היה, הוא מאוד לא היה מרוצה, הוא דחף מילים...
...
... המון דברים שם לא כתובים, הוא לא הקליד, הוא גם דחף את המשפטים שלו שהוא השתמש, אני היום מבין את זה שזה משפטים של עורכי דין, ואני מדבר עליו בלשון בני אדם, אני לא מבין מה לא בסדר, ואני מנסה להסביר לו תשמע אני עובד חברה, אני עושה הכל לטובתה של החברה, השקעה טובה, כאילו מה לא בסדר, אני לא מבין מה לא בסדר, והוא צועק וזה, ואני מבקש עורך דין והוא ממשיך איתי בחקירה. עכשיו, הוא שואל אותי עוד פעם, דיברתי, יביאו לך עורך דין, ואני כל כך במצוקה, ואני לא יודע מה קורה, אין לי שליטה, פשוט אין לי שליטה, בן אדם מושך אותי, לא עוצר את החקירה, אני גם לא ידעתי שאסור לו לא לעצור את החקירה, ובהתחלה הוא גם אמר לי, כל הזמן מתפוצץ לי בראש הנושא הזה של זכותך לא לומר דבר, הדבר ישמש נגדך. אז מצד אחד אני גם רוצה לשתף פעולה, לענות, כי אין לי מה להסתיר, מצד שני הוא משתמש בזה, מעוות את זה, לוקח את זה למטרות הלא לגיטימיות שלו, ומסתכל רק על אותה נקודה ומדבר איתה כאילו זה האישיו, זה בכלל לא היה האישיו. וכמה שניסיתי להסביר את הדברים וכמה שניסיתי להגיד לו זה עופר, הוא לא התייחס אליי בכלל והמשיך בדברים שלו, זה אתה ואבי, ודוחף לי את אבי פתאום פנימה, תשמע אני הייתי שם במצוקה איומה.
...
בית המשפט: מה שאתה אמרת, דברים שאתה, מה שרשום בהודעה, אלה דברים שאתה אמרת?
עד, מר מדר: אני אמרתי ואני חזרתי גם על דברים שהוא אמר מהפחד ממנו, אני לא, ריציתי אותו, אני לא, לא שלטתי על מה שאני אומר, אמרתי את הדברים האלה כדי לרצות אותו כדי שיירד ממני שלא יכעס עליי, כן אם זה מה שאתה רוצה אז כן."
ראו גם שם, בעמ' 789-788.
ובהמשך (שם, 791, 30-25) העיד שהלחץ בו היה נתון היה כה גדול עד שהביא אותו לאמירת דברים שאינם אמת, אפילו לאחר שהתייעץ עם עו"ד:
"עו"ד בכר: ... אני שואל מה שאתה יצא מפיך, היה מה שאתה תופס כאמת.
עד, מר מדר: לא.
עו"ד בכר: לא. אז אני ממשיך הלאה.
בית המשפט: גם לאחר שראית עורך דין?
עד, מר מדר: גם לאחר שראיתי עורך דין."
כשנשאל בנוגע להזדמנות שניתנה לו להוסיף הערות ותיקונים לחקירה השיב (שם, 797, 21-1):
"ת: כשתיקנתי ניסיתי באמת ל, לנסות ליישר קצת מהדברים שהיו בחקירה,
ש: אז אתה לא רצית, אז מצב התודעה העצמית שלך בזמן התיקון הוא של לתקן ולא לרצות.
ת: אוקיי.
ש: מאשר?
ת: מאשר. כן.
ש: ומה שתיקנת - תיקנת. ומה שלא תיקנת - לא תיקנת, נכון? מבחירתך. אף אחד לא אמר לך תתקן את זה, ואת זה, ואל תתקן את ההוא.
ת: אם אני זוכר נכון הקטע האחרון של החקירה בעמוד 15, משהו כזה, הוא נתן לי אותו, ואמרתי לו,
ש: אתה לא עונה לשאלה.
ת: אם יש לך הערות, ורק אליו תיקנתי. לא עמד לפניי כל ה,
ש: נותנים לך לתקן את החלק מיד אחרי שנפגשת עם עורך דין בלן, כי לפני זה קיבלת כבר לתקן. אז נתנו לך לתקן את החלק, ואגב נכון זה מעמוד 15, אז את החלק הזה אתה החלטת מה לתקן, נכון?
ת: כן.
ש: כן. ואתה חתמת על החקירה, ואף אחד לא כפה עליך.
ת: כן. כאילו שהייתה לי ברירה לא לחתום. אם אני הייתי עושה את החקירה וכותב את הדברים שבאמת, אני הייתי כותב אותם אחרת.
ש: אבל יכולת להגיד, במקומות האלה,
ת: אבל מזערתי נזקים."
וכשנשאל מדוע לא תיקן אלמנטים קריטיים, כגון בנוגע לתכנון המשותף שלו ושל לוי והרצון להעלות את השער באופן שלא יסב תשומת לב, השיב כי אינו יודע (שם, 801).
245.מדר הלין על כך שהרשות לא פעלה להקלטת השיחה וכך ליצירת תיעוד מדויק יותר של החקירה.
246.לטענת מדר, על החוקר היה לעצור את החקירה מרגע שמדר ביקש לממש את זכותו להיוועץ עם עורך דין. כמו כן, מצביע מדר על העובדה שבקשתו הראשונה לא כללה שם של עורך דין מסוים כך שממילא אין בהעברת הבקשה הלאה כדי לפעול למען הגשמת זכותו.
247.לפי מדר, העובדה שזו החקירה הראשונה שהוא עובר בחייו, והעובדה שלא הבין ולא ידע מהם החשדות המיוחסים לו מגבירים ואף מחייבים את הצורך להפסיק את החקירה ברגע שביקש להיוועץ עם עורך דין.
248.מדר אף הרחיב בטענותיו על כך שלא ויתר על זכות ההיוועצות שלו, גם לא לפי ההלכות שנקבעו בעניין בבית המשפט העליון.
249.המאשימה טענה כי לא נפגעה זכות ההיוועצות של מדר כלל ועיקר. ראשית, מדר קיבל בטרם החלה החקירה ייעוץ ראשוני מעו"ד רובין לגבי האופן בו יש לנהוג בחקירה. זאת במסגרת שיחה רבת משתתפים שנערכה במשרדי מליסרון; שנית, עם תחילת החקירה הובהר למדר כי הוא חשוד וכי עומדת לו זכות השתיקה והזכות להיוועץ עם עורך דין; שלישית, בפעם הראשונה שביקש מדר להיוועץ עם עורך דין, הוא עשה זאת תוך כדי שהמשיך לענות לתשובת החוקר ולא ביקש לעצור את החקירה עד להגעת עורך הדין. המאשימה טענה בתגובה לטענת מדר, כי התיעוד לא סולף וסילופו לא הוכח. לפי ההלכה יש ליצור קשר עם עורך הדין ללא דיחוי אך כל עוד הלה לא הגיע ניתן להמשיך בחקירה. לפי המאשימה, לאחר בקשתו הראשונה של מדר הועבר המידע ליועצת המשפטית של מחלקת החקירות ברשות, עו"ד ציפי גז, ולאחר מספר דקות זו עדכנה את החוקר כי יש צורך בפרטי עורך הדין. במהלך הפסקה שנערכה לאחר מכן הסביר החוקר לעו"ד גז כי ייתכן שעורך הדין שביקש מדר מעורב בפרשה ונערך בירור בעניין שערך כ-20 דקות שלאחריהן נוצר קשר עם עו"ד הראל. עורך דין הראל יצר קשר עם הרשות מספר דקות לאחר מכן כדי לעדכן בדבר הגעתו של עו"ד בלן למשרדי הרשות. כך, לטענת המאשימה, לא הייתה כל סיבה להשהות את החקירה, טרם נוצר קשר עם עורך הדין ולא היה ברור תוך כמה זמן יגיע, ומדר לא הביע רצון להפסיקה; רביעית, לטענת המאשימה הפסקת החקירה הייתה עשויה לפגוע ברצף החקירה, ולשבש את התנהלותה ואת התנהלות יתר החקירות בתיק. יתרה מכך, לטענת המאשימה, עיכוב בירור העובדות אף היה עשוי להביא למעצר הנאשם בשל חשש לשיבוש הליכים; חמישית, לטענת המאשימה, מדר ויתר באופן מפורש על זכות ההיוועצות.
250.בבית המשפט העיד גם עו"ד עידו שוורץ, מי שהיה במועד הרלוונטי חוקר ברשות ניירות ערך, ואשר חקר את מדר (לעיל ולהלן: "שוורץ"). שוורץ העיד כי העביר את בקשת מדר לממונים עליו מיד כאשר העלה את הרצון שלו להיוועץ בעו"ד, אך לא עצר את החקירה, הן מכיוון שלא עלתה דרישה כזו מצד מדר, שהמשיך לענות על שאלותיו, והן כי לא ניתנה לו הנחייה כזו על ידי הממונים עליו כך למשל (פ/11.9.2012, 102, 9-1):
"ת. ...אני לא הייתי פה בטוח שהוא עדיין רוצה להתקשר לעורך דין שלו מהסיבה הפשוטה של מה שראינו בעמוד הקודם. הנחקר אומר 'אני רוצה להתייעץ עם עורך דין', ממשיך ועונה, כבר כשאני שואל אותו, אני רואה שהוא תוך כדי שהוא אומר 'אני רוצה להתייעץ עם עורך דין', הוא משלים את התשובה, לאחר מכן אני שואל שאלות, עוד פעם הוא עונה, אני מכאן מסיק שאני בעצמי לא בטוח שהוא רוצה להתייעץ עם עורך דין. עדיין, בלי שום קשר לזה, הבקשה שלו הועברה כבר קודם לכן, וכמו שרואים גם פה ממשיך הטיפול וממשיכה יצירת הקשר עם עורך הדין על מנת לאפשר את ההיוועצות."
251.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין קיום זכות ההיוועצות של מדר במהלך חקירתו הראשונה ברשות, מצאתי כי זכותו של מדר לא נפגעה, ובוודאי שלא נפגעה במידה אשר מצדיקה גריעה משמעותית ממשקלה הראייתי של הודעתו במסגרת החקירה.
252.עוד מצאתי כי איני נדרש לדיון בטענות בנוגע לשאלה האם מדר ויתר על זכות ההיוועצות, וכן לשאלה האם הנחיותיו של עו"ד רובין, שניתנו לכל הנוגעים בדבר תוך כדי פשיטת אנשי הרשות על משרדי החברה, הספיקו על מנת להגשים את זכות ההיוועצות. אני סבור כי אף אם מדר לא ויתר על זכות ההיוועצות שלו, הרי שהמחלוקת בעניין זה היא רלוונטית לאפשרות החוקרים להמשיך בחקירה עד להגעת עורך הדין.
253.זכות הנחקר להיוועץ בעורך דינו מעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"):
"34. (א) עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו.
(ב) ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי.
(ג) פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור."
כפי שטען מדר בסיכומיו, זכות ההיוועצות הורחבה בפסיקה, כך שהיא חלה על כל אדם החשוד בביצוע עבירה, אשר עוכב למשמורת רשויות החקירה לצרכי חקירה.
254.סעיפים קטנים (ד)-(ו) לסעיף 34 לחוק המעצרים מאפשרים בנסיבות המתאימות דחייה או עיכוב של זכות ההיוועצות. כאמור, אין סעיפים אלו נוגעים לענייננו באשר לא התקבלה החלטה שלא לאפשר מפגש בין מדר לבין עורך דינו. בע"פ 5203/98 חסון נגד מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 274, 283 (2002), שם נפרשה היריעה בנוגע למעמדה הרם של זכות ההיוועצות כזכות יסוד בדין הפלילי, נאמר:
"אעיר רק כי נוטה אני לדעה שהעלאת בקשה על-ידי עצור להיפגש עם עורך-דין מחייבת ליצור קשר עם סנגורו בהקדם ובאופן מיידי ככל הניתן, עם זאת כל עוד לא הגיע עורך-הדין למתקן החקירות, הרי שככלל המשך החקירה מותר הוא, בתנאי שהחשוד הוזהר בדבר זכויותיו והיה מודע לכך שדבריו בחקירה עשויים לשמש נגדו כראיה וכי זכותו לשתוק ולא להפליל עצמו".
בע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל (4.11.2009) (להלן: "עניין שי"), הסכימה כב' הנשיאה (בדימוס) ביניש לדברים אלו והוסיפה דברים בנוגע לשאלה המצומצמת, מה הדין לגבי המשך החקירה מרגע שנוצר קשר עם עורך הדין ועד הגעתו למתקן החקירות (פסקה 15 לפסק דינה של כב' הנשיאה (בדימוס) ביניש):
"עוד נוטה אני לדעה כי בנסיבות בהן הסנגור מודיע על כוונתו להגיע למתקן החקירות במועד סמוך סביר, הרי שככלל יש להמתין לבואו כדי לאפשר לנחקר לממש את זכותו להיוועץ בעורך-דין בטרם יימשכו הליכי החקירה. עם זאת, כל עוד לא הודיע הסנגור על כוונתו להגיע למיתקן החקירות במועד סמוך סביר, ניתן להמשיך בפעולות החקירה, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפסקת החקירה על אתר אף בטרם התקבלה מהסנגור הודעה כאמור. השאלה מתי יתקיימו נסיבות מיוחדות שיצדיקו את הפסקת החקירה על אתר עקב בקשת נחקר להיפגש עם עורך-דין, ומתי אי הפסקת החקירה ושלילת זכות ההיוועצות תצדיק פסילת ההודעה, אינה ניתנת להגדרה ממצה והיא מחייבת בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו."
255.בעניין שי נקבע כי התקיימו נסיבות מיוחדות שהיה בהן כדי לעצור את החקירה עד שבפועל ייוועץ הנחקר עם עורך דינו. הנסיבות באותו עניין היו בקשתו המפורשת של הנחקר להיפגש עם עורך דינו עוד לפני שהתחילה החקירה, לא הייתה דחיפות מיוחדת בגביית ההודעה וכן הנחקר לא היה עצור בעת חקירתו. לאור נסיבות אלו נקבע שבקשתו המפורשת של הנחקר להפסיק את חקירתו עד להגעת עורך דינו למקום, הייתה צריכה להיענות בחיוב.
256.בענייננו, אני סבור כי לא התקיימו נסיבות אשר הצדיקו את הפסקת החקירה מרגע בקשתו של מדר להיוועץ בעורך דינו. יודגש, מדר לא ביקש בשום שלב לעצור את המשך החקירה עד להגעתו של עורך הדין. כל זאת בעוד שהיה מודע לזכותו לשתוק במהלך החקירה. זאת ועוד, מדר הגיב לשאלות החוקר עוד בטרם נשאלו בשנית תוך שהוא מציין כי הוא מעוניין להיוועץ עם עורך דין, כך למשל:
"ש. האם דיברתם על זה אתה ואבי?
ת. אני מבקש להתייעץ עם עורך דין על מנת שלא [א]כשל בלשוני אני פעלתי לטובת החברה זו הפעם הראשונה שאני נמצא בחקירה מסוג זה. כן היה לנו אינטרס שהשער יעלה, אני ואבי דיברנו על זה. קיבלנו החלטה להשקיע באגרות חוב של סדרה ד', אלף כי ממילא לעופר השקעות יש אג"ח בתיק מהסוג הנ"ל והתשואה בתיק שלה, חשבנו שזו השקעה ראויה."
257.זאת, בהבחנה מעניין שי, שם לאחר שהצהיר על כך שהוא מעוניין בהספקת החקירה, כאמור, ממש בפתחה, נשאל הנחקר שאלות וענה עליהן (עניין שי, בפסקה 9 לפסק דינה של הנשיאה (בדימוס) ביניש):
"ברצוני להוסיף כי לאחר הדיון בבית המשפט אני חולק שהייתה לי, בשלב זה אני מבקש לא להמשיך את החקירה בעניין התאונה ללא היוועצות עם עו"ד.
ש. האם בזמן התאונה שנהגת במשאית הבחנת ברכב הפרטית לפניך נוסעת ולאיזה מרחק נסעת בעקבותיה?
ת. אני נהגתי מצומת כברי לכיוון דרום כאשר לפני הבחנתי שיש רכב פרטי לבן..."
258.כפי שתואר, העיכוב ביצירת הקשר עם עורך הדין היה סביר בנסיבות העניין ונמשך בערך כמחצית שעה. בשעה 13:00 לערך ביקש לראשונה מדר להיפגש עם עורך דין מטעמו. בשעה 13:15 ניתנו על ידי מדר פרטים בנוגע לזהותו של עורך הדין. לפי גרסת המאשימה, נדרשו 20 דקות לערך עד שהובהרה מעורבותו של עורך הדין בפרשה ונוצר עמו קשר, היינו, עד לשעה 13:35 לערך. בשעה 14:17 נפגש מדר עם עורך דינו לשם היוועצות.
259.בנסיבות אלו, הרשות פעלה כדי ליצור קשר עם עורך דינו של הנחקר. הנחקר לא ביקש לעצור את החקירה באופן מפורש ואף בשלב מסוים הודיע כי הוא מעוניין להמשיך להיחקר עד שעורך דינו יגיע. על כן אני קובע כי בנסיבות העניין לא היה פסול בהמשך החקירה.
260.משקבעתי שאין בהמשך החקירה כדי פגיעה בזכות ההיוועצות של מדר, הרי שאין רלוונטיות לשאלה האם ויתר מדר על זכות זו מעצם כך שהמשיך לענות לשאלות החוקרים.
אולם לפטור את העניין בלא כלום לא ניתן.
אין בעיני כל הצדקה, במאה ה-21, שחקירות רשות ניירות ערך לא יוקלטו, לכל הפחות באמצעי שמע. הזמן והאנרגיה שנדרשו מכל הצדדים על מנת לבחון את אופן ביצוע החקירה והאם הרישום שניהל החוקר מדויק ומשקף נכונה את כל הדברים שנאמרו בחקירה היו רבים מאוד וכילו חלק ניכר מהזמן שהוקדש לתיק. חקירה פלילית היא אירוע קשה עבור כל אדם, על אחת כמה וכמה אדם התופס עצמו והנתפס על ידי סביבתו כאדם נורמטיבי. טענות בדבר חקירה לא הוגנת או אגרסיבית מידי אינן טענות מפתיעות ונובעות לעיתים מהחוויה הסובייקטיבית של אותו נחקר. טענות אלה ניתנות להוכחה או להזמה בקלות רבה כאשר החקירה מוקלטת, ולנאשם, ובמקרה הצורך גם לבית המשפט, ניתנת האפשרות, לאחר מעשה, להאזין להקלטה.
טוב תעשה הרשות אם לעתיד לבוא תקליט את חקירותיה.
היטיב לומר את הדברים כבר לפני עשור, כב' השופט ע' בנימיני בעניין שפיר שלום:
"אין זה מיותר לחזור ולהדגיש עד כמה חשוב לתעד, לפחות בהקלטת שמע, את החקירות של חשודים בביצוע עבירות ניירות ערך, גם כאשר הדבר איננו מתחייב בחוק. בחקירות אלו, כמו גם בניהול המשפט, משקיעה רשות ניירות ערך משאבים אדירים, כאשר כמעט בכל התיקים, בהם נשמעות הראיות, עולות טענות לגבי דרך גבית ההודעות ונכונות האמור בהן. הימנעות הרשות מלתעד את מהלך החקירה - מהלך פשוט וזול כשלעצמו - עלולה ליצור רושם שיש לה מה להסתיר. לכן, הגיע העת שהרשות תשים קץ לבעיה זו, אשר מביאה לסיבוך והתמשכות מיותרים של ההליכים המשפטיים.
במדינה בה אין לעו"ד מטעם החשוד זכות להיות נוכח בחקירה - חייב להיות, לכל הפחות, תיעוד מהימן של מהלך החקירה."
261.באשר לטענת מדר בדבר היחס שקיבל בחקירה, לאחר שעיינתי בפרוטוקול החקירה ולאחר ששמעתי בבית המשפט את מדר עצמו ואת החוקר מטעם הרשות, לא מצאתי כל ראיה לכך שהיה דבר מה לא הוגן בחקירתו של מדר. מדר "נידב" מידע רב במהלך החקירה הראשונה, וחזר על הדברים מספר פעמים, ובמספר אופנים.
אין ספק כי עבור אדם מן היישוב, חקירה ראשונה במשרדי הרשות היא חוויה לא נעימה ומלחיצה - בלשון המעטה. עם זאת, מכאן ועד חקירה לא חוקית או לא הוגנת הדרך ארוכה, והנאשם לא הצליח לפסוע בה כלל.
העדפת גרסתו של מדר בחקירתו הראשונה ברשות על פני עדותו בבית המשפט
262.כאמור לעיל, גרסתו של מדר בחקירותיו ברשות, השתנתה בבית המשפט. כך, בבית המשפט טען מדר בתוקף כי לא הייתה תוכנית מוקדמת להשפיע על השער:
"לא הייתה תוכנית השפעה, לא היו דברים מעולם, לא דיברנו על זה, לא תכננו דבר כזה, מעולם לא היה דבר כזה" (פ/16.1.2013, 731, 13-12).
...
"לא פעלנו לממש שום תוכנית כי לא הייתה שום תוכנית. קנינו, ההשקעה הזאת הייתה ההזדמנות שנוצרה בשוק ההון, הזדמנות לאסוף כמות של סדרה טובה, וניצלנו פשוט את ההזדמנות הזאת" (שם, 732, 15-13).
263.מדר עמד על כך שהדבר היחיד שהוביל לרכישות המאסיביות של אג"ח סדרה ד' היה שלאור הרחבת הסדרה המתקרבת מחזורי המסחר גדלו באופן שאפשר לעופר לממש את כוונותיה לרכוש כמויות גדולות מהן (פ/16.1.2013, 742, 19-13).
264.בנוגע ליום המסחר האחרון, בו נתן מדר הוראה מפורשת להגיע לשער של 117 אג', העיד כי בלהט הרגע נסחף, וראה לנגד עיניו גם את האינטרסים של מליסרון:
"...זה מייסר אותי הדבר הזה, שבגללו אני נמצא פה, לא הייתה לי שום כוונה חלילה לעשות משהו רע, באמת פעלתי בתום לב, פעלתי בשיחות שהן שיחות מוקלטות, לא הסתרתי שום דבר, נתתי את ההוראה הזאת, לא היה ניגוד אינטרסים בכלל בין עופר לבין מליסרון, זה היה בדיוק אותו דבר, לשניהם היו את אותם אינטרסים, אבל כנראה באותו רגע נוצר בי הבלבול מאיפה, ראיתי את המטרות של מליסרון לנגד העיניים" (פ/16.1.2013, 732, 25-20).
ובהמשך:
"...באותה נקודה, נכון, גם ראיתי את האינטרסים של מליסרון. לא עשיתי את ההפרדה וכיוונתי ל-117, להגיע עד אליו, להגיע אליו ולהישאר בו" (שם, 733, 10-11).
מדר טען בעדותו שלא הייתה כל משמעות מיוחדת לשער 117. מבחינתו היה מדובר בשער שנמצע בתוך הטווח שעופר הגדירה לעצמה כמחיר משתלם לאג"ח סדרה ד'. לכן, לקראת סוף התקופה שבה העריך שניתן יהיה לרכוש כמויות גדולות מהנייר, נתן להעליון את 117 כמטרה וכבר עבר לעסוק בהשקעות הנוספות שבכוונתו היה לעשות באגרות חוב קונצרניות אחרות (כך למשל: פ/16.1.2013, 743, 22-15; שם, 744, 11-5; שם, 756, 17-6). בעדותו חזר שוב ושוב על כך שהיה מדובר ברכישה במחיר שתאם הן את הרצון של עופר להשקיע בניירות ערך בתשואה מיטבית והן של מליסרון, אך בתגובה לשאלת בית המשפט, לא הצליח לתת הסבר משכנע לעובדה שהלין בפני העליון ש"נלחמים להוריד לנו את השער" בשיחה ת/8יג (פ/16.1.2013, 758-757):
"עו"ד חן: ... אתה שואל את אלי העליון כמה כסף עוד להעביר לו, כי כמו ש, אתה אומר ככה, אני ממש אצטט את זה, כי אני רואה שמה שממש נלחמים להוריד לנו את השער. תסביר.
עד, מר מדר: עוד פעם, יש הרבה מוכרים, המוכרים האלה מורידים את השער. אני באותה, באותו של כיוונתי לשער, אז אני מניח שבמסגרת הזו אמרתי את זה.
עו"ד חן: כן.
בית המשפט: אבל זה צריך להיות האינטרס שלך, לא?
עד, מר מדר: כן, עוד פעם, אבל האינטרס שלי הוא לקנות ברוחב פס, אם אני נמצא בתוך רוחב פס וזה 116.5 או 116.3 או 117 - זה בסדר מבחינתי. זה טוב.
בית המשפט: כן, אבל ככל שיורד השער - זה לא לטובתך
עד, מר מדר: אתה צודק. אתה צודק. אבל כל ההוראות של הקנייה שלי, בכל, בכוונה שלי, תאסוף מלמטה למעלה. שלא תקפוץ חס וחלילה. הכל בקניות אמיתיות בשוק.
בית המשפט: מה זה 'נלחמים להוריד לנו את השער?'
עד, מר מדר: יש מוכרים שמוכרים.
בית המשפט: אז אתה צריך להצטרף אליהם להוריד את השער עוד יותר, אם זה האינטרס שלך.
עד, מר מדר: בסדר.
...
בית המשפט: אתה נשמע כאילו אתה אומר למר העליון ישנה קבוצה שנלחמת בנו ומורידה את השער, בעוד שאתה צריך להגיד לו - תשמע בוא נצטרף לאלה שנלחמים ומורידים את השער. כי לנו יותר, יותר טוב, יותר כדאי, ללכוד את הסחורה במחיר יותר נמוך. כי אז נשלם פחות. מה, למה כל כך אתה צריך לצאת חוצץ כנגד אלה שמורידים את המחיר?
עד, מר מדר: קודם כל אני רק ציינתי עובדה, בשיחה בינינו, אבל עוד פעם, הכוונה שמוכרים אני קונה, אני קונה מלמטה למעלה. זה שמוכרים - בסדר, ציינתי את העובדה שמפרקים ומורידים את המחיר, בסדר, וכבר אמרתי שהיה לי אינטרס באותו יום ספציפי באמת שהמחיר יגיע ל-117 ועד ל-117, אז, עוד פעם, לא ביקשתי ממנו לעשות דבר שהוא חס וחלילה באיזושהי כוונת זדון או לא נכונה. הכל בשוק, הכל במסגרת השוק, הכל לקנות בשוק, בהוראות בשוק, בטלפון, הכל פה בצורה הכי שקופה שיכולה להיות. ציינתי גם את העובדה הזאת, נכון, אז באותו רגע ראיתי את האינטרס של מליסרון לנגד העיניים שלי."
265.מהי אם כן, הגרסה של מדר שיש להעדיף. בעוד שבחקירתו הראשונה בראשות סיפר כי עוד בטרם החלו הרכישות לקראת ההרחבה, תכננו הוא ולוי להעלות את שער אגרות החוב סדרה ד' של מליסרון באגורה-שתיים על מנת לתמוך בהנפקת החברה (ת/2א, 17, 23-21); בבית המשפט טען מדר כי רק ביום הרכישות האחרון, ערב ההנפקה, "נסחף" לתמוך בהנפקה, אולם יתר הזמן בוצעו הרכישות אך ורק לטובתה הכלכלית של עופר.
266.המאשימה טענה בסיכומיה כי גרסתו של מדר בבית המשפט לפיה לא הייתה תכנית השפעה על השער, ולא היה שום תכנון של מדר ביחד עם לוי להשפיע על השער הייתה גרסה כבושה, וביקשה שבית המשפט יעדיף את הגרסה שמסר מדר בחקירה הראשונה על פני הגרסה שמסר בבית המשפט.
267.המאשימה הוסיפה וטענה כי לו היו זכויותיו של מדר בחקירה הראשונה נפגעות באופן לא הוגן, היה הדבר עולה בתיקונים שביצע להודעה, לאחר שנפגש עם עורך דין, או לפחות באחת משתי חקירותיו הנוספות, שגם לקראתן קיבל ייעוץ משפטי.
268.המאשימה הזכירה שהנאשם בחר שלא לנהל משפט זוטא בנוגע לקבילות הודעתו, ואף הסכים לקבילות הודעותיו. כך נטען כי מאחר שקבילות החקירה אינה במחלוקת, נותר לקבוע את המשקל שיש לייחס לדברים, וזאת יש לעשות תוך בחינת מהימנותה הפנימית של ההודעה.
סעיף 11 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי אמרת נאשם מחוץ לבית המשפט מותרת להוכחה באמצעות עדותו של מי ששמע אותה:
"אמרתו של נאשם מותר להוכיח בעדותו של אדם ששמע אותה; נרשמה האמרה בכתב והנאשם חתם עליה או קיים אותה באופן אחר, מותר להוכיחה בעדות על כך ממי שהיה נוכח באותו מעמד..."
269.כבר קבעתי לעיל כי לאחר בחינה של החקירה של מדר, עליה חתם, ולאחר ששמעתי את עדותם של מדר ושל החוקר, לא מצאתי כל פגם בחקירתו הראשונה של מדר. על כן, נותר לבחון את המשקל שיש לייחס לגרסתו של מדר בחקירה הראשונה לעומת גרסתו בבית המשפט. לשם כך יש לבחון הן את "סימני האמת" העולים משתי הגרסאות עצמן, וכן את סימני האמת החיצוניים שתומכים או מפריכים את הגרסאות הנ"ל.
270.לסיכום נקודה זו, אני קובע כי גרסתו של מדר בחקירה הראשונה ברשות הייתה ברורה, קוהרנטית וסדורה. כפי שכבר ציינתי לעיל, מדר חזר על עיקרי הדברים יותר מפעם אחת, גם כשנשאל שאלות פתוחות, ולעיתים אף מיוזמתו. כך למשל, כאשר ניתנה למדר ההזדמנות לקרוא את הודעתו הראשונה ולתקן את האמור בה, ביקש להוסיף שהכוונה הייתה להשפיע על השער במתינות. כך ביקש לתקן את הודעתו המקורית שהובאה כלשונה לעיל, על ידי כך שביקש להוסיף (ת/2א, 22, 15):
"אני רוצה להוסיף התשובה [לשאלה אם הייתה להם כוונה להשפיע על השער - ח' כ'] היא כן. אבל לפעול בזהירות עם השוק ולא לבלוט".
271.גרסתו של מדר בחקירתו הראשונה, בכל הנוגע לכוונה להשפיע על השער, נתמכת באופן ברור ומובהק מהשיחות המוקלטות שנסקרו לעיל. וזאת יש להדגיש, לא מדובר רק ביום הרכישות האחרון בו למעשה אין מחלוקת שהתמיכה בהנפקה קיבלה עדיפות על ידי מדר. הכוונה עוברת כחוט השני לאורך כל האינטראקציה של מדר עם העליון. מדר לא מציין שער מטרה באופן מפורש, אך ההוראות שהוא נותן לעליון הן הוראות שבאופן ברור לא נועדו רק "לאסוף סחורה".
272.ניכר כי לעדותו בבית המשפט הגיע מדר מוכן היטב. עם זאת, כמודגם לעיל, עדיין התקשה ליישב את ההוראות שנתן להעליון במהלך ארבעת ימי המסחר - ולא רק ביום האחרון - עם כוונה תמימה לבצע רכישה שכל מטרתה השקעה סולידית ונכונה עבור תיק ההשקעות של עופר. ואכן, כפי שיפורט להלן, ניכר מחקירתו של העליון, הן ברשות ניירות ערך והן בבית המשפט, כי העליון הבין מה היה מצופה ממנו, וכבר מראשית המסחר שיער שהפעולות שמבקשת עופר פיתוח לבצע נועדו אמנם לאסוף כמות נכבדה של אגרות חוב סדרה ד' של מליסרון, אך גם לתמוך בשער לקראת הרחבת הסדרה.
חקירתו ועדותו של העליון
273.שתי חקירות של העליון, שבוצעו יום אחר יום, הוגשו לבית המשפט. במהלך חקירתו הראשונה מסר כי אמנם מדר לא שיתף אותו ברציונאל מאחורי ההוראות שהעביר, אך הוא הניח שמדובר בתמיכה במחיר אגרת החוב לקראת ההנפקה. כך מסר בהודעתו הראשונה (ת/3א, 12-10):
"ש. לעצמך חשבת למה הוא רוצה לקנות עד יום שלישי?
ת. את המחשבות שלי השארתי לעצמי.
...
ש. מה הבנת שגולן מדר מעוניין לעשות שאמרת לגביו שאת המחשבות שלך שמרת לעצמך?
ת. אני מניח שהם רצו שהנייר לא יירד יותר מידי לפני ההנפקה. אני מניח. הוא לא אמר לי את זה.
ש. למה את זה אתה מניח?
ת. כשאדם בא ומזרים 30 מיליון כדי לקנות אגרות חוב ערב ההנפקה והוא אומר לי שהוא חייב לסיים את זה עד יום שלישי שאני חושב שזה יום ההנפקה אז אני לא יכול לבחון כליות ולב וזה לא תפקידי.
ש. לא תפקידך לקבוע אבל אני שואל אותך מה חשבת או הבנת שהוא רוצה לעשות?
ת. המחשבות העצמיות שלי היו שהוא רוצה שהנייר לא יירד יותר מידי ו/או להגדיל את האטרקטיביות של ההנפקה אבל את זה הוא לא אמר לי כמובן."
274.העליון אף זכר שמדר קבע מחיר יעד, על אף שלא זכר מה היה אותו מחיר (שם, 12, 21-19):
"יום אחד, אני חושב שביום שלישי או יום לפני. הוא אמר שאם זה יגיע למחיר זה וזה אז הוא יהיה מרוצה. מה המחיר הזה וזה אני לא זוכר. אבל המחיר הגיע בלי שום קשר אלינו לשם בכלל. יכול להיות שהשורטיסטים נלחצו והעלו את המחיר."
275.גישתו של העליון הייתה עקבית לאורך כל החקירה, ולפיה הוא בסך הכל עושה דברו של הלקוח. הוא לא נכנס לשיקולים של הלקוח ומשתדל לבצע את ההוראות, בלי לשקול אם הן חוקיות אם לאו (שם, 17, 31-23):
"ת. אני תמיד צריך להשתדל לפעול לפי הוראות לקוח וזה מה שמעניין אותי בסופו של דבר רק שחשבתי שזה הגיע למחיר הזה בלי ההוראות אבל אם אתה אומר אני מקבל.
ש. אם הוא מבקש ממך אתה חייב לבצע?
ת. כן, אלא אם כן השוק לא מאפשר לי.
ש. ואם הוא מבקש משהו שאסור לבצע?
ת. מה אסור לבצע?
ש. אני שואל אותך.
ת. לא עולה על דעתי שהוא יכול לבקש משהו שאסור לבצע. זה חשבון שלו, ייפוי כוח שלו, האחריות שלו כלפי לקוחותיו והרשות שהוא עובד לפי התקנות וזהו."
276.העליון שב והבהיר מספר פעמים במהלך החקירה כי אם הלקוח קובע מחיר יעד, הוא יעשה כמיטב יכולתו להביא את מחיר אגרת החוב לאותו מחיר מבלי להפעיל שיקול דעת ובלי לשאול שאלות (כך למשל: שם, 18, 12-8; 31, 29-26; 37, 11-6). כאשר האזין העליון לשיחות הוא הכיר בכך שמדר ביקש ממנו להגיע למחיר של 117 אגורות ושיער שמדובר במחיר שהיה נחוץ לו לצורך ההנפקה (שם, 33-32).
העליון מסר בחקירתו כי הוא הניח שאצל לקוח בסדר גודל של עופר ההחלטות מתבצעות בצורה רציונאלית, ולא היה לו כל חשד שמדובר בפעולה לא חוקית או לא לגיטימית. הוא הדגיש כי מדובר ברכישות אמיתיות ולא בפעולות מתואמות שמטרתן לתמרן את שערי המניות, גם אם מדובר בפעולות אגרסיביות (ת/3ב, 7, 30-19), לדוגמא:
"ש. ...אם הוא [מדר - ח' כ'] היה אומר לך לבצע פעילות בין שני חשבונות שלו של קבוצת האחים עופר מבלי לספר לך מה המטרה שלו או מה המניע שלו, עדיין היית מבצע את זה?
ת. זה לא, זה לא לגיטימי. מה פתאום זה אסור.
ש. ולהעלות שער של אג"ח זה כן לגיטימי.
ת. אם לקוח נותן לי הוראה והוא לא נותן לי סיבה לא לגיטימית למה הוא רוצה לעשות את זה והוא מזרים לי כסף בכמות גדולה אני לא יכול לדעת את שיקוליו. יכול להיות שיש שם שיקולים טהורים הרי הוא בעל החברה והוא יודע מה הולך.
ש. כלומר עצם הפעילות של קניית אגחים כדי שהשער שלהם יעלה מבלי קשר למניע זה לגיטימי לדעתך?
ת. כן. אם בא הלקוח, מכובד שהוא גוף, חברה שאני מניח שההחלטות שם מתקבלות בצורה רציונאלית ואם חברה כזו מחליטה לקנות את האגרות חוב שלה באגרסיביות יחסית עד שער מסוים ובהמשך רצון לרכוש כל כמות באותו שער לגביי זה נראה לי לגיטימי..."
ובהמשך (שם, 9, 29-19):
"ש. לקוח אומר לך באלו המילים: 'אני רוצה ששער האג"ח יהיה 117 וזה לא עניינך למה, ויש לך את כל הכסף בשביל זה'. האם זה לגיטימי?
ת. למה לא. הוא אומר תקנה עד 117 וכל היצע תקנה כך שלא יירד מ-117 משיקוליו הוא.
ש. הוא ממש לא אומר לך תקנה עד 117 הוא אומר לך שתדאג לכך שהמחיר יהיה 117.
ת. כדי שהוא יהיה 117 אני צריך לקנות עד 117 וכשהמחיר הוא 117 כל הזמן צריך לקנות כי הוא רוצה שבסוף היום זה יהיה 117 מסיבותיו הוא.
ש. אני לא שואל אותך איך לעשות את זה - אני אומר ללקוח אומר לך כמו שאמרתי לך קודם שהמטרה שלו היא שהמחיר יהיה 117, מסיבותיו הוא שהוא לא מפרט בפניך, אתה עדיין חושב שזה הדבר שאתה צריך לעשות?
ת. כן. אני לא שופט פעילות של אדם - אני קונה. אני סוחר, אני לא שופט ולא ברשות ניירות ערך. זה נראה לי לגיטימי לחלוטין."
בשורה התחתונה, ברור מהחקירה שהעליון הבין היטב כי מטרת הרכישות הייתה להעלות את השער לקראת ההנפקה (למשל: ת/3ב, 19, 31-23):
"ש. בשיחה זו גולן שואל אותך מה קורה וכמה קנית היום ואומר לך שהוא רואה 'שהכל מתרומם ושזה משחק לטובתנו' ואז הוא אומר לך בסוף השיחה: 'בסדר, תן לו PUSH ככה יפה לקראת הסוף'. אם הכל מתרומם, קרי יש יותר פעילות בשוק באג"ח הזה והמחירים עולים, מדוע זה משחק לטובתם?
ת. התשואה יורדת ואם מחר הם באים לגייס אז הגיוס יהיה בתשואה יותר נמוכה.
ש. כלומר במחיר יותר גבוה.
ת. יותר גבוה. כן.
ש. את זה הבנת מצויין גם אז בזמן השיחה.
ת. כן הוא מדבר מפורשות שזה טוב לו שהמחיר גבוה והתשואה נמוכה."
(ראו גם שם, 20, 32 - 21, 10).
277.בחלקה השני של החקירה הראשונה, ובמהלך החקירה השנייה, התמקד החוקר בפעולות שביצע העליון במהלך המסחר. כך, כאשר נשאל העליון על רכישה בשיטת הזנבות לא היה לו הסבר להתנהלותו והוא התייחס לזה כמעין גחמה, אך בהמשך הודה כי מדובר בניסיון להעלות את השער לאור הוראת מדר (ת/3ב, 10, 24-7; 18, 32-30; 21, 12-3). העליון התייחס באופן דומה לשיטת ניקוי השכבות (למשל: שם, 26-25).
278.העליון העיד גם בבית המשפט. בעדותו לא חזר בו מהדברים שאמר בהודעותיו בחקירה בראשות, אולם הבהיר כי מבחינתו לא מצא לנכון לבדוק בציציות לקוחותיו, ויצא מנקודת הנחה שכאשר חברה רצינית ואחראית כמו עופר עושה מהלך, היא עושה זאת באופן חוקי. כך למשל, במהלך החקירה הראשית של העליון, שעסקה ביום הראשון לרכישות, הוא השיב לשאלות בית המשפט (פ/27.1.2013, 1024-1023):
"בית המשפט: ... אמרת שזה נראה לך לגיטימי, פעלת באופן לגיטימי בימים האלה, אבל אמרת גם באחד המקומות בהודעה שלך שבעצם נראה לך מוזר שהם פונים לפני ההנפקה.
ת: נכון.
בית המשפט: כי אם הם רוצים לקנות בשער הטוב ביותר אז יקנו לאחר ההנפקה. ואם הם רוצים לקנות חוב, אם כבר אז לקנות חוב במחיר הנמוך ביותר, נכון?
ת: כן.
בית המשפט: אז איך זה, אוקי, זה פחות לגבי היום הראשון, באופן כללי, כשידעת על ההנפקה, הרי ידעת, אמרת שבוע וחצי לפני כן ידעת שיש הנפקה, אתה יודע על כל הנפקה.
ת: נכון.
בית המשפט: נכון? וידעת כשהוא אומר לך אין לך הגבלה, לגבי סכום אין לך הגבלה.
ת: נכון.
בית המשפט: לא נשמע לך, אתה לא שאלת אפילו שאלה טריוויאלית איך זה לפני ההנפקה, אם אתם רוצים לקנות חוב אז בשער הנמוך ביותר, למה אתם לא ממתינים לאחר ההנפקה וכו' וכו', שאלות שהיו מתבקשות נוכח המצג שאתה הצגת או ההבנה שלך, האינטיליגנציה שלך.
ת: תראה, ביחסים בין ברוקר לבין נותן ההוראה מעולם לא נכנסים לשיקולי לקוח. לעולם לא. מעולם לא נתקלתי לא אצלנו ולא אצל כל גוף אחר ששואלים את הלקוח למה אתה קונה את האיגרת חוב הזו, למה במחיר הזה וכו'. אלה הקווים, הקווים הם קווים כלליים. וגם לא צריך לשכוח במי מדובר. זה חברה שאמנם היא לא גדולה אצלנו, חברה רצינית, שאני מעריך ששם קבלת ההחלטות היא החלטה מאוד מוסדרת ומושכלת, דירקטוריון, ועדת, מעין ועדת השקעות.
בית המשפט: אז אתה מבטל את שיקול הדעת שלך אל מול שיקול הדעת שלהם משום הנחת הבסיס שהם ממילא הפעילו שיקול דעת מספיק לצורך העניין הזה?
ת: ... מה שקורה ביחסים בין נותן ההוראה, הלקוח, לבין המבצע, מה שהמבצע מקבל זה את התוצר הסופי של כל מה שנכנס למחשב אם אפשר לכנות את זה כך, למחשב של עופר פיתוח משיקולים של נזילות וכו' וכו' וכו', אנחנו רוצים לקנות את איגרת החוב. מה שאני מקבל זה אנחנו רוצים לקנות את איגרת החוב הזאת בסכום הזה. ואני במסגרת הוראה שניתנת לי אני מבצע הכי טוב שאני יכול ומעולם ושוב כבודו יסלח לי אם אני חוזר על עצמי, לא נתקלתי גם ברמה האישית שלי ששאלתי לקוח למה אתה קונה את אגרת החוב הזו. זה גופים כשרים, גופים גדולים."
ובהמשך הסביר שכשדיבר בחקירתו על פעולות שעלולות לעורר שאלות, התכוון למישור יחסי הציבור ולא למישור המשפטי (פ/27.1.2013, 1032, 15-6):
"ת. ראשית כל, בכל שלב של מתן ההוראה, של הימים שניתנו ההוראות, לא היה לי ספק שזה הוראות לגיטימיות. פה ההתייחסות שלי היא יותר למעין סוג של יחסי ציבור. אני מניח שחברת עופר פיתוח מדווחת לבורסה על הרכישות שלה. עכשיו, אז העיתונות הכלכלית שואבת משם הרבה פעמים את המידע העסיסי יותר, ואז באחת המשיכות של המידע היא תראה שהיו משיכות גדולות באג"ח של מליסרון, אבל מי שקנה זה עופר פיתוח. ואז מבחינת יחסי ציבור יכול להופיע תראו, עופר פיתוח הוא היחיד שמאמין בנייר לפני ההנפקה או משהו מעין זה. בפירוש זה לא היה משהו משפטי אלא משהו יותר של יחסי ציבור.
בית המשפט: אתה עם הניסיון, הבנתי מ-79, אתה לא יודע מה החובות של החברה לצורך העניין מנפיק, או מנפיקה, חברה מנפיקה בימים לפני, בימים אחרי?
ת:לא.
בית המשפט: איזה דיווחים? לא התעניינת?
ת: לא, לא, מסיבה פשוטה, רוב הלקוחות שלנו הם לקוחות שהם קופות פנסיה, קופות גמל... שהן לא מנפיקות בכלל, הן לא מנפיקות."
279.כאשר תיאר העליון בבית המשפט את הפעולות שביצע, בעיקר בשלושת הימים הראשונים לרכישות, תיאר מתח תמידי בין הרצון הכלכלי של עופר "לאסוף סחורה", היינו לקנות כמה שיותר אגרות חוב, לבין הניסיון שלו, שלא להביא, באמצעות הזרמת ביקושים, לעלייה חדה מידי במחיר השער (ראו למשל: פ/27.1.2013, 1039, 32-30).
