|
בבית המשפט
העליון
|
|
בש"פ
3979/18
|
|
לפני:
|
כבוד השופט י' אלרון
|
|
העורר:
|
פלוני
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבה:
|
מדינת ישראל
|
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט י' טופף)
במ"ת 43804-03-16 מיום 25.3.2018.
|
1.
לפניי ערר על החלטת
בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט י' טופף) במ"ת
43804-03-16 מיום 25.3.2018, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת העורר לעיון
חוזר במעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 21.3.2016 הוגש
כתב אישום (שתוקן בהמשך מספר פעמים) נגד העורר, המייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף
300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305
לחוק; וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
על פי
המפורט באישום השלישי לכתב האישום, עובר ליום 15.1.2016 קשרו העורר ובנו קשר לגרום
למותם של אחרים, בשל סכסוך קודם עם בנו של העורר. לשם כך, הגיעו העורר ובנו, יחד
עם שניים אחרים, לחצר ביפו בה שהו פאוזי אמסיס (להלן: אמסיס), עדין
עכילה (להלן: עכילה) ואברהים חג'אזי
(להלן: המנוח).
על פי
המתואר בכתב האישום, נכנס העורר אל החצר, תפס את עכילה, הצמידו לחומה ודקר אותו
שלוש דקירות בבטן, בצוואר, ובירך, על מנת לגרום למותו, ובכך גרם לו חבלה חמורה.
במקביל, התנפל בנו של העורר על אמסיס ודקר אותו שלוש דקירות במטרה לגרום למותו.
המנוח, שנזעק לעזרתם של חבריו, הצליח לתפוס בכתפו של בנו של העורר ולהרחיקו
מאמסיס, בעוד העורר נמלט מהחצר. או אז, דקר בנו של העורר את המנוח דקירה קטלנית
בחזהו, שגרמה למותו המיידי.
3.
בד בבד עם הגשת כתב
האישום, הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים
נגדו. בבקשה נטען כי קמה עילת מסוכנות סטטורית נגד העורר, בשל העבירות המיוחסות
לו, וכי ישנה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר בעבירות.
בבקשתה הדגישה המשיבה, כי לאחר האירוע
המתואר בכתב האישום נמלטו העורר ובנו במטרה להסתתר מהמשטרה, והעורר המשיך
בהימלטותו אף לאחר מעצר בנו ביום 25.1.2016, עד שהסגיר עצמו למשטרה, רק ביום
7.3.2016, למעלה מחודש וחצי לאחר האירוע. כן צויין כי שני המעורבים הנוספים באירוע
עדיין לא נתפסו על ידי המשטרה, ולכן ישנו "חשש כבד" לשיבוש הליכי משפט
על ידי העורר.
4.
ביום 8.12.2016 קבע
בית המשפט המחוזי (השופטת ל'
מרגולין-יחידי), לאחר שקיים דיון בבקשה ושמע את טענות הצדדים, כי אמנם
קיימות ראיות לכאורה העומדות לחובת העורר, אך ציין כי לא ניתן "מענה
מספק" לסוגיית חלקם ומעורבותם של המעורבים הנוספים שנכנסו לחצר יחד עם העורר
ובנו. על כן, העיר בית המשפט כי "לא מן הנמנע שבסופו של יום לאחר שמיעת
הראיות, הוראות החיקוק שיוחסו למשיב [העורר – י' א'] והעובדות ביחס אליהן ימצא
אחראי, לא יהיו זהות לאלה המפורטות היום בכתב האישום".
משכך,
ונוכח גילו של העורר והיותו נעדר עבר פלילי, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר,
שייבחן, בין היתר, את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.
5.
ערר שהוגש על ידי
בא-כוח העורר דאז, בו הועלו טענות נגד קביעת בית המשפט באשר לקיומן של ראיות
לכאורה, נדחה על ידי בית משפט זה ביום 12.4.2017 (בש"פ 2864/17; השופט י' דנציגר).
בהחלטתו קבע בית המשפט כי:
"התשתית
הראייתית הלכאורית המפורטת לעיל מספיקה לשלב המעצר, בהיותה מסבכת את העורר בחלקים
מרכזיים מהאירוע האלים שהתרחש, ומלמדת על תפקידו ומעשיו במסגרתו" (שם, בפסקה
20).
6.
במקביל לדיון בערר
בפני בית משפט זה (השופט י' דנציגר), שב
ופנה בית משפט קמא לדון באפשרות לשיחרור העורר לחלופת מעצר, כאמור בהחלטתו מיום
8.12.2016.
משהוגשו תסקירי שירות המבחן, ולאחר
שהתרשם מהמפקחים המוצעים על ידי העורר בדיון שנערך לפניו, הורה בית משפט קמא
(השופט א' הימן) ביום 6.3.2017 על
שחרור העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, בליווי מפקחים אנושיים, בהתאם להמלצת שירות
המבחן.
7.
על החלטה זו הגישה
המשיבה ערר לבית משפט זה (בש"פ 2142/17; השופט א' שהם), אולם נוכח הודעת העורר כי הוא מסכים להמשך
מעצרו עד להחלטה אחרת בעניינו בבית המשפט המחוזי, התייתר הצורך להכריע בערר, והוא
נמחק.
8.
ביום 18.5.2017
הורשע העורר על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון לרצח. בנו של
העורר הורשע אף הוא, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו.
9.
ביום 26.6.2017
הודיע העורר על רצונו לחזור בו מהודייתו. תחילה נדחתה בקשתו, אולם משבנו של העורר,
שהיה קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, הודיע גם הוא על כוונה דומה, הותר גם
לעורר לחזור בו מהודייתו.
10.
לאחר שחזר בו העורר
מהודייתו, החליט המותב שהרשיע את העורר, ביום 18.11.2017, לפסול את עצמו מלדון
בתיק. ערעור המשיבה על החלטה זו נדחה על ידי הנשיאה א' חיות בע"פ 8843/17 .
11.
בעקבות כך, נקבע
מותב חדש לדון בתיק בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות סגן הנשיא ג' נויטל. לאחר מספר דחיות לבקשת באת-כוח העורר, שמונתה
לייצגו ביום 11.2.2018, נקבעו מספר מועדי הוכחות, הראשון שבהם קבוע ליום
10.6.2018.
12.
ביום 19.12.2017
הורה בית משפט זה (בש"פ 9567/17; השופטת י' וילנר) בפעם
החמישית על הארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים, ובנוסף הורה על קבלת תסקיר מעצר
משלים לעורר, על מנת לבחון את האפשרות לשיחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח פרק הזמן
הארוך בו הוא נתון במעצר מאחורי סורג ובריח, ולנוכח התמשכות ההליכים. עם זאת,
הבהיר בית המשפט כי על חלופת המעצר שתוצע
להיות "הדוקה דיה" על מנת לתת מענה הולם למסוכנותו של העורר.
13.
במסגרת תסקיר המעצר
המשלים מיום 3.1.2018, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרור העורר לחלופת מעצר, תוך
שציין כי המפקחים המוצעים לא הגיעו לפגישה שנקבעה עימם, ולא עלה בידו לתאם מועד
פגישה חדש על מנת לבחון את יכולתם לשמש בתפקיד.
על אף זאת, ביום 4.1.2018 נעתר בית
משפט קמא לבקשת הסניגוריה להציע מערך פיקוח חדש או משלים לזה שהוצג בפני שירות
המבחן.
14.
לאחר שלושה ימי
דיונים, בהם התייצבו לפני בית משפט קמא המפקחים המוצעים, שחלקם הוצעו לתפקיד זה
בעבר וחלקם הוצעו כעת לראשונה, קבע בית משפט קמא (השופט י' טופף), ביום 25.3.2018, כי אין מקום להורות על שחרור העורר
למעצר בפיקוח אלקטרוני ואנושי, מאחר ואין במערך הפיקוח שהוצע כדי לאיין את
מסוכנותו של העורר, וכן נוכח העובדה כי לא הוצג טעם לסטות מההמלצות שהובאו בתסקיר
שירות המבחן הן באשר למסוכנותו של העורר הן באשר לאי-התאמתם של המפקחים המוצעים
לתפקיד.
על החלטה
זו נסוב הערר שבפניי.
15.
להשלמת התמונה,
אציין כי ביום 28.3.2018 האריך בית משפט זה (בש"פ 1887/18; השופט נ' הנדל) את מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים, לבקשת
המשיבה.
טיעוני הצדדים
16.
באת כוח העורר,
בנימוקיה שבכתב ובטיעוניה הסדורים כהלכה בדיון לפניי ביום 23.5.2018, טענה כי שגה
בית משפט קמא משקבע כי אין במערך הפיקוח המוצע כדי לאיין את מסוכנותו של העורר,
ומשכך לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.
בהקשר זה, מדגישה באת-כוח העורר כי הלה
נתון במעצר מזה כשנתיים, ומשכך נקודת האיזון נעה לעבר זכות המשיב לחירות.
לטענתה,
יש לייחס משקל רב לעובדה כי ניתנו שלוש הכרעות סותרות בבית משפט קמא באשר ליכולת
המפקחים המוצעים לבצע את תפקידם נאמנה, זאת ללא כל שינוי נסיבות לחובת העורר או
מפקחיו, וסתירה זו "עלולה להותיר תחושה לא נוחה של אקראיות".
לגופם של
דברים, טענה באת-כוח העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי המפקחים המוצעים אינם
מתאימים לתפקיד, תוך שפירטה באריכות את נכונותם לבצע את התפקיד בצורה ראויה.
לבסוף,
נטען כי בחינת מכלול מערך הפיקוח, באופן שלם וכוללני, מביאה למסקנה כי מדובר במערך
"מקיף, הדוק והרמטי", המציע שילוב מספר גורמי פיקוח, בכלל זה איזוק
אלקטרוני ומספר מפקחים אנושיים, וגם מטעם זה יש להורות על קבלתו ביחס לעורר.
17.
מנגד, באת-כוח
המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני או לחלופת מעצר, וטוענת כי
מסוכנותו, עילות המעצר החמורות בעניינו והחשש מפני הימלטותו מן הדין מחייבים את
המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.
באת-כוח
המשיבה מסבה את תשומת הלב לכך שהשופט י' דנציגר,
בהחלטתו בבש"פ 2864/17 הנזכר לעיל, קבע למעשה כי לא קיימת חולשה
ראייתית בתיק, ובכך הפך את עמדת בית המשפט המחוזי, שהורה על בחינת האפשרות למעצר
באיזוק אלקטרוני או לחלופת מעצר. משכך, לטענתה, ההכרעות הסותרות הנטענות בבית משפט
קמא קשורות בקשר הדוק לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, אשר הוכרעה זה מכבר על ידי בית
משפט זה.
בהקשר זה,
מציינת באת-כוח המשיבה כי לאחר קבלת ההחלטה על ידי השופט דנציגר, נתן
בא-כוח העורר דאז את הסכמתו להמשך מעצרו של העורר, באופן שייתר את הדיון בערר
שהגישה המשיבה בבש"פ 2142/17 .
באשר
להחלטת השופטת י' וילנר בבש"פ
9567/17, בה הורתה על שליחת העורר לשירות המבחן לשם הכנת
תסקיר בעניינו, הדגישה באת-כוח המשיבה כי גם לשיטת השופטת וילנר
על
החלופה המוצעת לעמוד ברף מחמיר, כפי שפורט בהחלטתה.
עוד טוענת
באת-כוח המשיבה, כי אין מקום להתערב בהתרשמותו הישירה של בית משפט קמא באשר להתאמת
המפקחים המוצעים לתפקידם, משזו מבוססת על ממצאי מהימנות, בהם לא נוהג בית משפט זה
להתערב אלא במקרים חריגים.
לבסוף,
מדגישה באת-כוח המשיבה כי בשל חזקת המסוכנות הסטטורית שקמה לעורר, אין לאפשר
שחרורו לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, בעיקר מקום בו קבע שירות המבחן כי נשקפת מן
העורר מסוכנות לא מועטה, והוא עלול לנקוט באלימות במצבי קיצון, וכן נוכח העובדה כי
הסכסוך שתואר בכתב האישום עודנו פעיל, כפי שנטען בפני בית משפט קמא.
דיון והכרעה
18.
דין הערר להידחות.
19.
העבירות בהן הואשם
העורר חמורות ביותר, והן אף מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(ג)(1)
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
יתרה מזאת, סעיף 22ב(ב)(1) לחוק
המעצרים מורה כי בעבירות מעין אלו לא ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני חלף
מעצר מאחורי סורג ובריח, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו בהקשר אחר: בש"פ
3918/18 מדינת ישראל נ' ג'בארין (17.5.2018)).
20.
לא זו אף זו, בית
משפט זה קבע בעבר, בין היתר בהתבסס על תסקירי שירות המבחן בעניינו של העורר, כי
מסוכנותו "נמצאת ברף העליון", וכן כי קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין
(ראו: בש"פ 2864/17 פלוני נ'
מדינת ישראל (12.4.2017); בש"פ 9567/17 מדינת ישראל נ' פלוני (19.12.2017)).
נוכח כל האמור, ברי כי בפני העורר
ניצבת משוכה גבוהה ביותר בבואו לטעון כי היה על בית משפט קמא להורות על שחרורו
לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.
21.
טענות באת-כוח העורר
לא התמקדו בקביעת בית המשפט על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת, המקימה עילת
מעצר, אלא בפרשנויות השונות של בית משפט קמא לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
משכך, ולנוכח קביעת בית משפט זה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, כפי שפורטו בהרחבה
בהחלטתו של השופט י' דנציגר, איני
מוצא לנכון להידרש לשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעניינו של העורר. אתייחס
אפוא להלן לטענותיה של באת-כוח העורר בלבד.
22.
איני מקבל את טענת
באת-כוח העורר באשר ל"הכרעות סותרות" שניתנו בעניין המפקחים המוצעים
בעניינו. כפי שהיטיבה לתאר באת-כוח המשיבה, החלטת בית המשפט קמא על שליחת העורר
לתסקיר מבחן לשם בחינת חלופות מעצר, כמו גם ההחלטה על שחרורו למעצר בפיקוח
אלקטרוני, ניתנו לפני שבית משפט זה חיווה דעתו באשר לעוצמת הראיות
לכאורה העומדות נגד העורר. משקבע בית משפט זה (השופט י' דנציגר) כי די
בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת ובמסוכנותו של העורר כדי להצדיק את מעצרו של
העורר עד תום ההליכים, איני נדרש עוד להחלטות בית משפט קמא שניתנו טרם קביעה זו.
23.
אף בהחלטתו הקודמת
של בית משפט זה בעניינו של העורר, עליה סמכה באת-כוח העורר את טענותיה, צויין כי:
"נוכח
המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב [העורר-י' א'] והחשש להימלטותו מאימת הדין, על
החלופה שתוצע לעמוד במשוכה גבוהה ולהיות הדוקה דיה על מנת שתיתן מענה ראוי
למסוכנות זו".
ואכן,
ניכר כי בית משפט קמא פעל לפי הנחיה זו ובחן לעומק את האפשרות לשחרור העורר לחלופת
מעצר ואת עמידתה בתנאים המחמירים שנקבעו. די בכך שאזכיר כי בית משפט קמא נאות
לבחון את מערך הפיקוח שהוצע על ידי ההגנה אף לאחר ששירות המבחן לא בא בהמלצה
לשחררו לחלופת מעצר, וכי הקדיש לבחינה זו שלושה דיונים בהם התרשם באופן ישיר
מהמפקחים המוצעים.
לאחר
בחינה מדוקדקת זו, קבע בית משפט קמא כי אין מקום להורות על מעצרו של העורר בפיקוח
אלקטרוני או אנושי, תוך שהתייחס בפירוט ובהרחבה לכל אחד מן המפקחים המוצעים. איני
מוצא טעם להתערב במסקנותיו אלה, המבוססות, כאמור, על התרשמותו הבלתי אמצעית.
24.
לבסוף, איני סבור כי
יש ממש אף בטיעוני באת-כוח העורר על הצורך לבחון את מערך הפיקוח המוצע באופן
"הוליסטי", כהגדרתה של באת-כוח העורר.
אדרבה, בחינת מכלול נסיבותיו של העורר
מעלה כי לפנינו אדם שהואשם בעבירות חמורות, אשר מסוכנותו רבה וישנו חשש כבד, אשר
נסמך על ניסיון העבר, להימלטותו מן הדין. על אף זאת, נבחנו חלופות מעצר בעניינו,
נוכח פרק הזמן הארוך בו הוא מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח, תוך שהודגש כי על
חלופות אלה לעמוד ברף גבוה לשם אישורן. משנמצא כי מערך הפיקוח המוצע איננו מספיק
כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, נדחתה אף אפשרות קלושה זו.
25.
לפיכך, ומכל הטעמים
האמורים, אינני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים בהם על אף קיומה של
חזקת מסוכנות סטטורית, יש לשחרר לחלופת מעצר ואף לא באיזוק אלקטרוני.
26.
בטרם סיום, אדגיש כי
לא נעלם מעיני פרק הזמן הארוך בו שוהה העורר במעצר עוד בטרם החל משפטו להישמע. כפי
שנטען לפניי, האחריות להתמשכות ההליכים רובצת במידה לא מבוטלת על העורר והתנהלותו
בהליך המשפטי.
לצד זאת, יש לקוות כי משפטו של העורר,
אשר צפוי להישמע באופן תכוף החל מחודש יוני הקרוב, ינוהל באופן יעיל ככל הניתן
וזאת על מנת להימנע משהות ממושכת נוספת של העורר במעצר בטרם תינתן הכרעת הדין
בעניינו.
27.
סוף דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום,
י"ג בסיון התשע"ח (27.5.2018).
|
|
|
ש ו פ
ט
|
