מעצר עד תום ההליכים - בש"פ 4983-21 מדינת ישראל נ' מנתסר פרג (11.08.2021)

בבית המשפט העליון Photo by Giammarco on Unsplash

בש"פ  4983/21

 

לפני:

כבוד השופט י' אלרון

 

המבקשת:

מדינת ישראל

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

מנתסר פרג

 

בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

                                             

תאריך הישיבה:

כ"ח באב התשפ"א (3.8.2021)

 

בשם המבקשת:

עו"ד קרן רוט

 

בשם המשיב:

עו"ד רמי עותמאן

 

מתורגמן:	מר חיים שגב
החלטה

 

1.            בפניי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996.

 

2.            ביום 5.5.2020 הוגש נגד המשיב כתב אישום, אשר מייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והמתה בקלות דעת, לפי סעיפים 329(א)(2) ו-301ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין).

 

           בתמצית בלבד ייאמר כי על פי כתב האישום, המשיב, בשעה ששהה בחניון בירושלים, שלף סכין והחל לרדוף אחר אדם, אשר החנה את רכבו בחניון (להלן: המנוח). משכשלו רגליו של המנוח, דקר אותו המשיב ברגלו השמאלית בתנועת שיסוף, ומיד לאחר מכן נמלט מהמקום. בעקבות הפציעה המנוח איבד דם רב, ובהמשך – היא הובילה למותו.

 

3.            יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

4.            בדיון ביום 5.5.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא כוח המשיב, בהסמכת המשיבה, לדחיית המשך הדיון, לצורך למידת חומרי החקירה.

 

5.            בהמשך לכך, ולאחר שבא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של זה האחרון לקבל תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר, וזאת אף על פי שמצא כי מדובר ב"מקרה גבולי", לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב בשים לב למעשים המיוחסים לו.

 

6.            מתסקיר המעצר שהתקבל ביום 28.6.2020 עולה כי שירות המבחן התרשם כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, לנוכח דפוסי התנהגות אלימים ותוקפניים; כי משפחת המנוח חוששת מפני שחרורו האפשרי; וכי הוריו ואחותו של המשיב לא נמצאו כמפקחים מתאימים עבורו.

 

7.            בתאריך 29.6.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לערוך תסקיר משלים, לצורך בחינת חלופות מעצר נוספות, חרף המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב.

 

8.            בתסקיר המעצר המשלים שהוגש ביום 23.8.2020 בחן שירות המבחן אחות נוספת, ומצא שאינה מתאימה לשמש כמפקחת, הואיל והיא מזדהה עם מצוקת המשיב ומתקשה להכיר בבעייתיות במצבו.

 

9.            בהחלטה מיום 30.8.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, עברו הפלילי של המשיב, המתח בין משפחת המשיב למשפחת המנוח,  המסוכנות הנשקפת ממנו, והתרשמות שירות המבחן כי אין במפקחים המוצעים כדי לאיין את מסוכנותו – יש להורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

10.          ביום 28.1.2021 האריך בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז; בש"פ 326/21)  את מעצרו של המשיב ב-90 יום, תוך שצוין כי בתקופה זו יש לצפות להתקדמות בהליך העיקרי באופן שיתבהר "אם המשפט מתנהל או מסתיים בדרך של הסדר טיעון".

 

11.          מעצרו של המשיב הוארך ב-90 יום נוספים, בהחלטת בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן; בש"פ 2849/21)  מתאריך 2.5.2021. לצד זאת, נקבע כי המשיב יפנה בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי תוך עשרה ימים, בה יציע חלופת מעצר הולמת; יעתור להגשת תסקיר מעצר משלים; וכי בית המשפט המחוזי ייתן דעתו בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, לחלוף הזמן מיום הגשת כתב האישום, לעובדה כי טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, וכן "ליכולת נטרול הסיכון בחלופה המוצעת" על ידי המשיב. 

 

12.          בהמשך לדברים האמורים, פנה המשיב בבקשה לעיון חוזר, במסגרתה הציע חלופת מעצר בפיקוח מפקחים, ובכללן אמו, אחותו וחברי משפחה נוספים; ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר משלים.

 

13.          בתסקיר המעצר המשלים שהוגש ביום 9.6.2021 נאמר כי לנוכח הסכסוך המתמשך בין משפחת המשיב למשפחת המנוח, כמו גם עמדותיו הקורבניות של המשיב – לא ניתן להעריך הפחתה בסיכון. ביחס למפקחים המוצעים צוין כי הללו יתקשו לזהות מצבי סיכון אפשריים ולפיכך שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח.

 

14.          בהחלטתו מיום 10.6.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי על אף חלוף הזמן – אשר בחלקו נובע מדחיות לבקשת המשיב, אין מקום להקל בתנאי מעצרו של המשיב, לנוכח מסוכנותו הגבוהה הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו, התרשמות שירות המבחן אודות הסכסוך בין משפחתו למשפחת המנוח ועברו הפלילי של המשיב.

 

15.          באשר להתקדמות בהליך העיקרי נטען בבקשה להארכת מעצר, כי לאחר מספר בקשות מצד המשיב וניסיונות גישור בין הצדדים, ניתן מענה לכתב האישום.

 

           בתאריך 29.4.2021, בעקבות בקשת בא כוח המשיב לזמן את כל עדי התביעה, הורה בית המשפט המחוזי על העברת דיסק מידי המשיבה לעיונו של בית המשפט המתעד את אירוע הדקירה. בהמשך, נקבעו שני ימי הוכחות לתאריכים 28.10.2021 ו-4.11.2021 וכן הובעה מורת רוחו מהתנהלותו הבעייתית של בא כוח המשיב הנוקט ב"סחבת".

 

           בתאריך 1.6.2021 נקבעה ישיבת הוכחות נוספת לתאריך 8.7.2021. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה כי יועבר לעיונו תיק המוצגים המוסכם על שני הצדדים.

 

           המשיבה העבירה עוד באותו היום תיק מוצגים מוצע לבא כוח המשיב, בציינה כי ככל שלא תתקבל תגובה על ידו עד לתאריך 10.6.2021 – יתפרש הדבר כהסכמתו לתיק המוצגים המוצע.

 

           לאחר שלא ניתנה תגובתו של בא כוח המשיב, הועבר תיק המוצגים בתאריך 13.6.2021 לעיונו של בית המשפט. בהיעדר תגובת המשיב, הורה בית המשפט המחוזי כי יראו את תיק המוצגים כראיות התביעה ועל כן בישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 8.7.2021 יחלו בפרשת ההגנה.

 

           בא כוח המשיב הגיש הודעת התנצלות על העיכוב, תגובה מפורטת ביחס לתיק המוצגים, וכן בקשה לזמן עשרה עדי תביעה שיחקרו בחקירה נגדית.

 

           בהמשך לכך, ביקשה המבקשת לקיים דיון ובו המשיב יתייחס באופן פרטני לעדים ולצורך בעדותם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו והורה כי תחת דיון ההוכחות שנקבע לתאריך 8.7.2021 ייקבע דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). 

 

           במועד הדיון לא התייצב בא כוח המבקשת בשל שביתת הפרקליטים, ובא כוח המשיב נתן הסכמתו לדחיית מועד הדיון תוך שציין כי ניתן לסיים את ההליך בגישור. על יסוד הסכמת המשיבה בעבר להליכי גישור, העביר בית המשפט המחוזי את התיק לגישור, בציינו כי אין בכך כדי "לעכב את המשך ההליכים כסדרם בדבר שמיעת העדים" וקבע את הדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי לתאריך 5.10.2021.

 

16.          בנימוקי הבקשה מציינת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות גבוהה ומקימים עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. לא זו בלבד, אלא שנסיבות ביצוע העבירה מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב, בפרט, לאחר שהמשיב רדף אחר המנוח, שיסף את רגלו בסכין בה החזיק, והותירו בזירת האירוע לאחר שפצע אותו, עד אשר זה מצא את מותו.

 

           כמו כן, מפנה המבקשת לאמור בתסקירי המעצר שהוגשו בעניינו של המשיב, ולהחלטותיו של בית המשפט המחוזי אשר בחן את המפקחים המוצעים, מהם עולה כי לא קיימת לעת הזו חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בפרט בשים לב לסכסוך המתמשך בין משפחת המשיב למשפחת המנוח.

 

           עוד מדגישה המבקשת כי מרבית העיכובים בהליך העיקרי רובצים לפתחו של המשיב; וכי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות אלימות, בגינן אף ריצה עונש מאסר בפועל, אשר הסתיים זמן קצר בלבד עובר לאירועים מושא כתב האישום הנוכחי.

          

17.          בדיון שהתקיים בפניי הוסיפה באת כוח המבקשת וטענה כי הוצע על ידה להגיש לידי בית המשפט את תיק המוצגים המוסכם וכן להעיד את המשיב, ואולם, נוכח סירובו של בא כוח המשיב – מתווה זה לא יצא אל הפועל וההליך הפלילי בתיק זה טרם הגיע לסיומו.

 

18.          מנגד טען בא כוח המשיב כי בהתאם למועדי ההוכחות שנקבעו, תידרש הארכת מעצר נוספת; וכי, לשיטתו, התמשכות ההליכים רובצת על כתפי המשיבה, שכן זו האחרונה התעקשה על העדת הנאשם לצד הגשת תיק המוצגים המוסכם.

 

           עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב כולל שתי עבירות בלבד – האחת משנת 2015 בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל של 100 ימים; והשניה משנת 2012 בעבירה של הסגת גבול;  וכי חלף זמן רב מאז ביצוען.

 

           בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהמשיב עצור מזה כשנה, עותר בא כוחו לשחררו לחלופת מעצר.

 

19.          לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

20.          כידוע, במסגרת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם לחירות, אשר חזקת החפות עודנה עומדת לו, לבין האינטרס בדבר שמירה על ביטחון הציבור והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי. בתוך כך, נשקלים מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; וכן קצת התקדמות ההליך העיקרי (בש"פ 7815/19 מדינת ישראל נ' טאייב  (1.12.2019)). 

 

           זאת ועוד, בין שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שהתקדמות בהליך העיקרי מתארכת, תנוע נקודת האיזון אל עבר הנטייה לשחרר את האשם לחלופת מעצר. הנה כי כן, חלוף הזמן מהווה שיקול בעל משקל משמעותי בבחינת המשך מעצרו של נאשם, יחד עם זאת, אין בו כשלעצמו כדי להוביל למסקנה שיש לשחררו לחלופת מעצר, בשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב לנוכח מעשה העבירה ונסיבות ביצועהּ (בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה,  פסקה 18 (4.7.2019); בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה,  פסקה 10 (19.1.2021)).

 

21.          במקרה דנן, אני סבור כי טרם הגיעה נקודת האיזון האמורה.

 

           כפי שעולה מטענות הצדדים הליך שמיעת הראיות טרם החל, וזאת לנוכח עיכובים הרובצים על כתפי שני הצדדים. מוטב היה אפוא אילו הצדדים היו מסייעים לבית המשפט להביא לסיומו המהיר של ההליך.

 

           אולם, אין בדברים האמורים כדי להטות לעת הזו את נקודת האיזון אל עבר שחרור המשיב לחלופת מעצר. זאת, בפרט, בשים לב לחומרה הרבה הגלומה בנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו – שעה שרדף אחר המנוח בחניון, תוך הנפת סכין, ודוקרוֹ באכזריות כה רבה שגרמה לבסוף למותו. לא זו בלבד, אלא שהמשיב נמלט מהמקום, מבלי שהזעיק עזרה. לכך מצטרפים עברו הפלילי של המשיב, הכולל בין היתר הרשעה בעבירת חבלה הגורמת חבלה של ממש; התרשמות שירות המבחן כי משפחת המשיב ומשפחת המנוח עודם מסוכסכים, וכי שחרורו של המשיב עלול לגרום להתלקחות הסכסוך; וכן היעדר חלופת מעצר הולמת אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

 

22.          סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 4.8.2021 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 7940-05-20  בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

 

5129371 ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"א (‏11.8.2021).

 

מעצר עד תום ההליכים

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  8065/17

 

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

 

העורר:

פלוני

                                             

נ  ג  ד

                                                                                                                                                  

המשיבה:

מדינת ישראל

                                             

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב במ"ת 37064-04-17 שניתנה על ידי כב' השופט צ' קפאח

 

בשם העורר:                            עו"ד יורם שפטל

בשם המשיבה:                         עו"ד סיון רוסו

 

החלטה

1.         מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (מ"ת 37064-04-17, כבוד השופט צ' קפאח), בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

           נגד העורר, המאובחן כבעל הפרעה בספקטרום האוטיסטי, הוגש ביום 24.4.2017 כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: סחיטה באיומים, פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תיווך לסחר בסם מסוכן, והחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין. מכתב האישום עולה כי העורר נהג להתקשר ולפנות בכתב לגורמים שונים ברחבי העולם, כגון בתי חולים, שדות תעופה, בתי ספר, ומוסדות ציבור נוספים, ולאיים עליהם כי עתידים להתבצע כלפיהם מעשי טרור ורצח בדרך של פיצוץ מטעני חבלה שהוטמנו במקום ובדרכים נוספות. פעולות אלו גרמו לפאניקה, הזנקת כוחות רבים, ופינוי אזורים ציבוריים מאדם. עוד עולה כי על מנת להסוות את זהותו, השתמש העורר באמצעים מקוונים מתוחכמים ברשת האינטרנט, ואף הציע למכירה את שירותיו ב"רשת האפלה" (Darknet). את התשלום דרש העורר לקבל בביטקוין, ונטען שנכון למועד הגשת כתב האישום החזיק בארנקים וירטואליים סכום השווה לכ-873,000 ש"ח. כמו כן נטען שהעורר התחבר למחשבים של גורמים נוספים מרחוק, ללא הסכמתם, לביצוע העבירות האמורות. חלק מהעבירות הנטענות ביצע העורר באמצעות שני קבלני משנה שאת שירותיהם שכר ברשת האפלה, ולהם שילם באמצעות מטבע ביטקוין לאחר שביצעו את העבירות.

 

2.         בית משפט קמא ביסס את החלטתו על מסוכנותו של העורר כפי שעולה מסעיפי האישום. לסעיפי האישום התווספו שני אירועים שקיבלו משקל בהחלטת בית משפט קמא. ראשית, במהלך מעצרו של העורר הוא השתולל וניסה לחטוף את אקדחה של קצינת משטרה שנכחה בביתו במהלך ביצוע המעצר. שנית, במהלך יציאתו של העורר לריאיון במסגרת שיקומית, הוא השתולל ברכב שירות בתי הסוהר, ונטען שניסה להימלט. חלופות מעצר שאותרו על ידי שירות המבחן כוללות אומנם השגחה במהלך כל היממה, אולם אינן מונעות באופן מוחלט גישה לרשת האינטרנט, או הימלטות. על כן לא המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופה.

 

3.         לטענת העורר "פעולות כפי שעשה העורר באמצעות מחשב הנן מורכבות ומסובכות ודורשות מגע רצוף וארוך עם מחשב, דבר שניתן למונעו בנקל, בכל מקום בו יש השגחת מפקחים 24 שעות ביממה" (סעיף 13 לערר). עוד טוען העורר כי יש לאפשר את חלופת מעצרו בבית הוריו עם איזוק אלקטרוני, וזאת באופן זמני עד למציאתה של חלופה אחרת. בנוגע לאירוע ניסיון חטיפת האקדח ואירוע ההשתוללות ברכב שירות בתי הסוהר – טוען העורר כי הדברים אירעו כתוצאה ממצבו הנפשי כאוטיסט. כך, מעצרו הפתאומי בביתו הביא אותו לאבד שליטה על תגובתו, וההשתוללות ברכב שירות בתי הסוהר נבעה מכך שהבחין באביו מצלם אותו – מה שהסעיר מאוד את רוחו. בהודעה שהגיש בא כוח העורר ביום 26.10.2017 נכתב כי העורר שוהה כעת בתנאים מחפירים, במחלקה סגורה, וכי הוא מנוע מלקבל ולקרוא עיתונים וזכאי לשני ספרים בחודש בלבד.

 

4.         מתגובת המשיבה לגבי תנאי מעצרו של העורר עולה כי הוא עצור במחלקת מב"ן (מרכז לבריאות נפש), בה התאים פתוחים בין השעות 18:00-07:00 למעט זמני ספירות, וכי בכל תא שוהים עד שני עצורים. כמו כן באגף ישנה טלויזיה וספריה בה ניתן להחליף ספרים, נוסף על שני ספרים שניתן להכניס בביקורי המשפחות בכל שבועיים. העצורים זכאים לעשות מנוי באופן פרטי לקבלת עיתון, ולפחות שעתיים ביום העצורים יוצאים לחצר האגף. בכל בוקר מנהל האגף עובר בכל תא, משוחח עם כל עצור, ובודק האם יש בעיות פרטניות, זאת לאור סוג העצורים המיוחד.

 

5.         רצוי שנאשם המאובחן על הספקטרום האוטיסטי, במצבו של העורר, יהיה מוחזק בחלופת מעצר ההולמת את מצבו הנפשי. בלשון אחר, הכלל בדין לפיו יש לתור אחר חלופה שמשיגה את מטרת המעצר, אך פוגעת פחות בחירותו של נאשם  – עומד ביתר שאת בייחס לעושה לכאורה שבפנינו. אולם, אין בשיקול האמור כדי למחוק או לייתר את הצורך בבחינת המסוכנות של העורר. העורר ביצע לכאורה מעשים שיצרו שפאניקה של ממש במוסדות ציבוריים במדינות מרוחקות, זאת עקב שליטתו במחשב. בהימצאותו בארץ הוא עבר את הגבול, תרתי משמע, תוך יצירת סיכון של ממש. לאלה יש להוסיף את התנהגותו לכאורה עם גורמים אנושיים – ניסיון חטיפת האקדח מקצינת משטרה וההשתוללות ברכב שירות בתי הסוהר. עולה כי העבירות בהן מואשם העורר יכולות להתבצע על ידו מכל מקום בו יש לו גישה לרשת האינטרנט, והשלכות ביצוען עשויות להיות הרות אסון. מדובר בפעולות שיטתיות וחוזרות בהן גרם העורר לכאורה לכאוס ולפחד רב בציבור, תוך הפעלת קבלני משנה וקבלת תשלום של כמעט תשע מאות אלף ש"ח.

 

           הסניגור הדגיש כי יש למצוא חלופה. מבחינת העורר ומצבו ניתן להבין עמדה זו, עם זאת האינטרס הציבורי מהווה אף הוא חלק מהמשוואה לצורך הכרעה. סיפור המעשה חושף לכאורה את התכנון והתחכום הרב של העורר, תעוזתו, יצירתיותו, ונחישותו – המחייבות חלופה איכותית ביותר. כזו לא הוצגה.

 

           העיוות המחשבתי,  בדמות הניצול של מהומה ציבורית שנוצרה על ידו כדי להרוויח כסף, מחייב מבית המשפט זהירות רבה בבואו לבחון את החלופה. ובפועל, החלופות שהוגשו והוצעו אין בהן לאיין את מסוכנותו של העורר ואת הנזק הרב שעלול לכאורה להיגרם על ידו. לכך יש להוסיף כי בהתאם לתיאור לעיל, התנאים בהם מוחזק כיום העורר עשויים להפחית ממצוקתו וקשייו בהיותו מאחורי סורג ובריח. נכון כי תנאים אלו אינם נקיים מקשיים, אך עדיין יש בהם התחשבות מסוימת. והעיקר, הואיל ובשלב זה אין חלופה שבכוחה להשיג את מטרות המעצר – מטרות של הגנה על הציבור כאן ובחוץ לארץ, קרי מניעת מסוכנות בעלת עוצמה רבה – עמדת המדינה גוברת. האפשרות כי העורר, לאחר שיועמד לדין, יזכה לגישה לאינטרנט ולתקשורת בדרכים שונות, מטרידה. אף עולה חשש ברור ממעשיו המאוחרים לכאורה, שתוארו, לבריחה מאימת הדין. אף זה שיקול, גם אם לא השיקול המרכזי. זהו המצב כעת, גם אם מוטב היה לו אותרה חלופה כפי שצוינה על ידי ערכאה קמא. הבקשה נדחית.

5129371

54678313 ניתנה היום, ‏י"ט בחשון התשע"ח (‏8.11.2017).

ש ו פ ט

 

חלופות מעצר - בש"פ 4267-19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.07.2019)

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  4267/19

 

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

העורר:

פלוני

                                             

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

                                                                                                                                                                                                

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.6.2019 במ"ת 42677-04-19 שניתנה על-ידי כבוד השופטת נ' בכור

                                             

תאריך הישיבה:                        כ"ד בסיון התשע"ט (27.6.2019)

 

בשם העורר:                            עו"ד גיא עין-צבי

בשם המשיבה:                         עו"ד מירי קולומבוס, עו"ד שירי רום

 

החלטה

 

1.         בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.6.2019 (מ"ת 42677-04-19, השופטת נ' בכור). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

 

כתב האישום וההליכים עד כה

 

2.         העורר הוא אחד מבין 27 נאשמים בפרשה שעיקרי הפרטים הנוגעים אליה מובאים בהחלטתי בבש"פ 4354/19 מיום 10.7.2019 ועניינה ברשת "טלגראס", שעל-פי הנטען הפכה לאמצעי העיקרי לסחר בלתי חוקי בקנאביס בישראל, ונסחרו במסגרתה סמים מסוכנים נוספים (להלן: טלגראס). נגד הנאשמים בפרשה הוגשו ביום 18.4.2019 שני כתבי אישום נפרדים כתב האשום המופנה כלפי 20 מהם הוא זה שנוגע לעורר (תפ"ח 42587-04-19, השופט ע' קובו). ככלל מיוחסות לנאשמים עבירות של סחר בסמים והלבנת הון, ובנוגע לחלק מהתקופה נטען כי ביצוע העבירות היה במסגרת פעילות בארגון פשיעה. לצורך ההליך שבפני המשך הדברים יתמקד בפרטים הרלוונטיים לעורר.

 

3.         לפי כתב האישום, העורר הצטרף לטלגראס בפברואר 2018, ופעל בה כמתכנת, בתוקף השכלתו והכשרתו המקצועית, וזאת עד למעצרו ביום 12.3.2019. בעיקרו של דבר, נטען כי העורר ביצע פעולות תִכנות שנועדו להקל על ניהול הארגון ולשפר את השירות של טלגראס, וקיבל עבור כך משכורת חודשית שגובהה עמד על 12,000 שקלים. כן נטען כי חלק מסכום זה שולם באמצעות מטבע מסוג "ביטקוין" באופן שמגבש עבירה של הלבנת הון. על-פי כתב האישום, העורר פיתח "בוטים" (כתב האישום מסביר כי אלה תוכנות הכוללות שאלות ותשובות המתאימות את עצמן באופן אוטומטי לשאלה שמקליד המשתמש) שסייעו במתן מענה לשאלות מסוחרים ורוכשים שהשתמשו בטלגראס. כמו כן, נטען כי העורר היה אחראי לתיקון תקלות שהתעוררו בבוטים אלה.

 

4.         כתב האישום ייחס לעורר עבירות במסגרת של ארגון פשיעה בגדרם של שלושה אישומים שונים: תיווך לסחר בסמים מסוכנים לפי סעיפים 14 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), עסקה אחרת בסמים מסוכנים במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הדחת קטין לסמים מסוכנים לפי סעיף 21(א)(1) לפקודה, הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ושימוש בערמה, מרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 – כולן בצירוף הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003. כן יוחסה לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה.

 

5.         בד בבד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר, כמו גם של נאשמים נוספים, עד תום ההליכים נגדם. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת. ביום 16.5.2019 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

 

6.         בתסקיר שהוגש ביום 5.6.2019 המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, בפיקוחם וכן בפיקוח של שתי אחיותיו, ותוך הטלת צו פיקוח. בתמצית, שירות המבחן התרשם אמנם כי ישנו סיכון להישנות ביצוען של עבירות מצד העורר, אולם סבר כי הדפוסים העברייניים לא מושרשים אצלו, וכי גורמי סמכות דוגמת בני משפחתו עשויים להשפיע עליו ולהרתיע אותו מלפעול לפיהם. שירות המבחן העריך כי המפקחים המוצעים הם אנשים נורמטיביים המבינים את הקשיים הצפויים להם ושבידם הכלים להתמודד עמם. בתסקיר צוין כי ישנם חברים של העורר שהציעו עצמם כמפקחים, אלא שהם התקשו להגיע לפגישה עם שירות המבחן ובשל כך לא נבחנו.

 

7.         למחרת הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ונקבע כי לאחר קבלת כלל חומרי החקירה יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר ביחס לכך.

 

8.         כאמור, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי הבהיר תחילה כי אף שהעורר לא ניהל את טלגראס, והיה רק מתכנת אחד מבין כמה שנשמע להוראת הממונים עליו, יש לייחס משקל לבחירתו לקחת חלק בארגון פשיעה ולבצע לכאורה עבירות במסגרתו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי עמד על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית בעניינו של העורר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית המשפט המחוזי ציין כי הגם שהעורר הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי שניתן, ככלל, לעצרו בפיקוח אלקטרוני או לשחררו לחלופת מעצר, אין מקום להורות כך בנסיבות העניין. בהקשר זה בית המשפט המחוזי הצביע על כך שבשל היותו של העורר מתכנת, נשקפת ממנו מסוכנות אף שלא היה אחראי לפיתוחה של טלגראס. לשיקולים אלה מתווספים, כך נקבע, מעורבותו הגבוהה של העורר בטלגראס, הנלמדת מהשתתפותו בפעילות ציבורית ותקשורתית לקידום לגליזציה של סמים, נטייתו לתת צידוקים רציונאליים ואידיאולוגיים להתנהלותו וחוסר מודעותו לדפוסי תלותו בסמים כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן, וסירובו לתת סיסמאות למחשבים ולטלפונים שלו לחוקריו.

 

9.         בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי לא התרשם שבני משפחתו של העורר, שנכחו בדיון, יוכלו לשמש כמפקחים. זאת, בין היתר בשים לב לכך שאביו של העורר לא הביע עמדה ברורה נגד הפרת החוק ותפס את פעילותה של טלגראס באופן חיובי, וכן לכך שהעורר ביקש בעבר מאחותו ר', שאמורה הייתה לשמש כמפקחת העיקרית עליו, כי אם יהיה מעורב בהליך פלילי תיצור קשר עם מייסד הארגון.

 

10.       בית המשפט המחוזי דחה טענות שהעלה העורר ביחס לחוסר שוויון בינו לבין נאשמים אחרים ששוחרו בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי הדגיש בהקשר זה כי העורר הוא מתכנת, בניגוד לאחרים (מה שמקשה על איון המסוכנות הנשקפת ממנו), וכי ביחס לחלקם ישנן נסיבות אישיות שאינן מתקיימות בעניינו.

 

11.       בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי חרף התנהלותו הנורמטיבית של העורר, אף על פי שאינו בעל עבר פלילי ולא שימש בתפקיד בכיר בטלגראס – יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המסוכנות העולה מהעורר טמונה בגישה למרשתת, וכי נוכח חוסר התאמתם של המפקחים אין במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי לאיינה. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף כי אילו ניתן היה לשבש את הגישה למרשתת ואת הקליטה הסלולרית במקום שבו יוחזק העורר ולאתר מפקחים נוספים ראויים במקום האחות ר' והאב, ניתן היה לשקול את המשך מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני.

 

12.       להשלמת התמונה יצוין כי נכון למועד הדיון בפני שמונה מבין הנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר, אחד מהם נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני, שניים נוספים עצורים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (אחד מהם בעקבות החלטתי בבש"פ 4354/19)  ) ושמונה נאשמים אחרים עצורים עד להחלטה אחרת בעניינם. בקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה גם בכל הנוגע לנאשמים במסגרת כתב האישום השני שהוגש בפרשה. בשלב שבו התקיים בפני הדיון, אחד מהנאשמים בכתב אישום זה היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני, ואילו השאר עצורים עד להחלטה אחרת בעניינם (מ"ת 42277-04-19,   השופטת בכור).

 

הערר

 

13.       הערר שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי יש לשחררו לחלופת מעצר בפיקוחם של בני משפחתו. טענותיו מופנות בעיקרו של דבר כלפי שלושה מוקדים: רמת המסוכנות הפחותה הנשקפת ממנו, העדר השוויון בינו לבין נאשמים אחרים בפרשה, וטיבה של חלופת המעצר שהוצעה בעניינו.

 

14.       ראשית, טוען העורר כי פעילותו בארגון מצומצמת ושולית יותר מהאופן שבו זו הוצגה בכתב האישום, וכי לא נשקפת ממנו סכנה מידית ומוחשית. העורר טוען כי אין מחלוקת על כך שאינו משתייך למקימי הארגון או מפתחיו, וכי הבוטים שהפעלתם מיוחסת לו היו קיימים עוד לפני הצטרפותו והוא לכאורה רק שיפר אותם. בהמשך לכך, נטען כי אין כל מקום להתייחס באופן שווה לכלל המתכנתים, כאשר ברי שישנו הבדל בין מי שיצר את הבוט המרכזי של היישומון או שהוא בעל שליטה בחשבונות סוחרי הסמים, לבין מי שמיוחסת לו רק כתיבת בוט הנוגע לפניות ציבור. עוד טוען העורר כי הוא מעולם לא בא במגע עם סוחרי סמים במסגרת עבודתו ולא תיווך ביניהם לבין הקונים. תפקידו, כך נטען, התמצה אך ורק בכתיבת קוד למשימה שולית יחסית שמעורבותו בה אינה נדרשת עוד. בנוסף, בניגוד לדברי המדינה בבית המשפט המחוזי, נטען שאין ראיות לכך שהעורר מחזיק בגישה למקורות מידע ונכסים וירטואליים, וכן שאין לו כל אפשרות לשבש את החקירה לאחר שזו הסתיימה.

 

15.       שנית, טוען העורר כי ההחלטה להותיר אותו במעצר מאחורי סורג ובריח בה בעת שגורמים בדרג בכיר ממנו שוחררו, אינה סבירה. זאת, הן מהיבטים של שוויון, והן מבחינת התרומה לארגון, שמטבע הדברים נמצאת ביחס ישיר לרמת הבכירות בו.

 

16.       לבסוף, העורר מעלה טענות גם נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס למפקחים המוצעים, וטוען כי פרוטוקול הדיון שבו נחקרו בבית המשפט המחוזי מלמד על כך שהסתייגותה של המדינה הייתה רק ביחס לאחות ר' ולא התייחסה כלל לאב. מכל מקום, נטען כי לא הייתה כל סיבה לפסול מי מהם, בהתחשב בהמלצתו החיובית של שירות המבחן לגביהם. לחלופין טוען העורר כי אמו ואחותו השנייה יכולות לפקח עליו לאורך כל שעות היממה, וכי ישנם אנשים נוספים המוכנים לסייע במלאכת הפיקוח.

 

17.       ביום 27.6.2019 התקיים בפני הדיון בערר. במעמד זה, הדגישה המדינה את המסוכנות הנשקפת מן העורר ויצאה נגד הטענה כי מעמדו בארגון היה שולי. המדינה הוסיפה וטענה כי לעורר מיוחסת פעילות ענפה בארגון, כי הוא מונע מאידיאולוגיה חזקה וכי אין ליתן בו אמון.

 

דיון והכרעה

 

18.       לאחר שבחנתי את הדברים ושקלתי אותם שוב בהתייחס לפרשה בכללותה, אני סבורה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי. בבסיסו של ערר זה ניצבות כאמור שלוש סוגיות: מסוכנותו של העורר, האפשרות לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר, ושאלת השוויון בין הנאשמים השונים בפרשה. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי אף מבלי להידרש לשאלת השוויון, הדיון בשתי הסוגיות הראשונות מחייב להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי שיבחן היתכנותו של מעצר בפיקוח אלקטרוני – אך זאת מבלי שהאחות ר' תשמש כמפקחת, ובמידת הצורך לאחר שיוגש תסקיר משלים בעניינם של מפקחים אפשריים נוספים.

 

19.       בבש"פ 4354/19   עמדתי על חומרת המעשים שמגולמים בכתב האישום בעניין טלגראס, ועל כך שלכאורה עסקינן ברשת מתוחכמת של סחר בסמים. יחד עם זאת, כפי שצוין קודם לכן, המעשים שמיוחסים לעורר על-פי כתב האישום אינם מצויים בליבת הפרשה. העורר לא נמנה עם דרג הניהול של טלגראס, וחרף תפקידו כמתכנת הוא לא המציא את היישומון שבו הופעלה טלגראס, ואף לא פיתח את הערוצים המרכזיים שלה. הבוטים שמיוחסים לו, מבלי להקל בכך ראש, יועדו לפניות ותקלות – הסחר לא התבצע באמצעותם, והלבנת ההון שמיוחסת לו עניינה באופן שבו שולם לו לכאורה שכרו. במצב דברים זה, אין די בהיכרותו של העורר עם עולם המחשבים כדי לשלול מלכתחילה את האפשרות לעצרו בפיקוח אלקטרוני או לשחררו לחלופת מעצר. כמו כן, אין צריך לומר כי תמיכתו בלגליזציה של קנאביס אינה יוצרת כשלעצמה מסוכנות, כפי שהבהיר אף בית המשפט המחוזי.

 

20.       אכן, בעבירות מהסוג שהעורר נאשם בהן – עבירות סמים וביתר שאת כאלה שמתבצעות במסגרת של ארגון פשיעה – ישנה חזקת מסוכנות סטטוטורית, ולא בכדי. קיימת סכנה להישנותן של עבירות אלה, שישנה אפשרות לבצען מרחוק, גם במסגרת מעצר בפיקוח אלקטרוני או שהות בחלופת מעצר. עם זאת, כפי שהטעים גם בית המשפט המחוזי, הפסיקה הצביעה לאורך השנים על חריגים לכך, שיאפשרו מעצר בפיקוח אלקטרוני ואף שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 8155/15 גיא קלר נ' מדינת ישראל   (9.12.2015); בש"פ 2430/18 ריאבצה נ' מדינת ישראל   (28.3.2018)). בניגוד לבית המשפט המחוזי, אני סבורה כי העורר – שרקעו נורמטיבי ואין לחובתו הרשעות קודמות – בהחלט יכול להימנות עם חריגים אלה. זאת, כמובן בכפוף לקיומו של פיקוח הדוק סביבו בדמות מפקחים סמכותיים, פיקוח אלקטרוני ותנאים מגבילים נוספים.

 

21.       כפי שצוין קודם לכן, שירות המבחן סבר כי חלופת מעצר בבית הוריו של העורר – ללא פיקוח אלקטרוני – יכולה לאיין את מסוכנותו, אולם בית המשפט המחוזי העריך כי אביו והאחות ר', שהומלצה כמפקחת עיקרית, אינם יכולים לשמש כמפקחים. לאחר שקראתי את דבריהם של השניים בבית המשפט המחוזי ואת האמור ביחס אליהם בתסקיר שירות המבחן, אני סבורה כי האב יכול לשמש כמפקח, אך לא כך האחות ר', לפחות בשלב זה. במצב דברים זה אני סבורה כי יש להשיב את עניינו של העורר לבית המשפט המחוזי שישלים את בדיקת ההורים והאחות הנוספת, ובמידת הצורך יורה על קבלת תסקיר משלים של שירות המבחן שבו תיבחן האפשרות לצרף מפקחים נוספים. כמו כן, בית המשפט המחוזי יקבע את התנאים המגבילים הנוספים שיחולו על העורר כחכמתו, אך אלה יהיו מבוססים על קביעת התחייבויות כספיות גבוהות, הרחקה מוחלטת של העורר מהמרשתת, וכן נעילת מכשירי הטלפון והמחשבים של בני הבית בסיסמאות שאינן ידועות לעורר.

 

22.       לסיכום הדברים, אני מורה על החזרת הדיון בעניינו של העורר – בהקדם – לבית המשפט המחוזי לבחינה האם ניתן להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בפיקוחם של ההורים והאחות שלא נפסלה על-ידו, ובצירוף ערבויות כספיות גבוהות ותנאים מגבילים נוספים. כפי שצוין קודם לכן, אם יימצא שאין די בכך, שירות המבחן יגיש לבית המשפט תסקיר משלים בהקדם האפשרי ובו ייבחן צירופם של מפקחים נוספים.

 

23.       סוף דבר: הערר מתקבל, במובן זה שהדיון בעניינו של העורר יוחזר לבית המשפט המחוזי בהתאם לאמור בפסקאות 22-21 לעיל.

5129371 ניתנה היום, ‏ז' בתמוז התשע"ט (‏10.7.2019).