מעצר עד תום ההליכים - בש"פ 4983-21 מדינת ישראל נ' מנתסר פרג (11.08.2021)

בבית המשפט העליון Photo by Giammarco on Unsplash

בש"פ  4983/21

 

לפני:

כבוד השופט י' אלרון

 

המבקשת:

מדינת ישראל

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

מנתסר פרג

 

בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

                                             

תאריך הישיבה:

כ"ח באב התשפ"א (3.8.2021)

 

בשם המבקשת:

עו"ד קרן רוט

 

בשם המשיב:

עו"ד רמי עותמאן

 

מתורגמן:	מר חיים שגב
החלטה

 

1.            בפניי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996.

 

2.            ביום 5.5.2020 הוגש נגד המשיב כתב אישום, אשר מייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והמתה בקלות דעת, לפי סעיפים 329(א)(2) ו-301ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין).

 

           בתמצית בלבד ייאמר כי על פי כתב האישום, המשיב, בשעה ששהה בחניון בירושלים, שלף סכין והחל לרדוף אחר אדם, אשר החנה את רכבו בחניון (להלן: המנוח). משכשלו רגליו של המנוח, דקר אותו המשיב ברגלו השמאלית בתנועת שיסוף, ומיד לאחר מכן נמלט מהמקום. בעקבות הפציעה המנוח איבד דם רב, ובהמשך – היא הובילה למותו.

 

3.            יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

4.            בדיון ביום 5.5.2020, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא כוח המשיב, בהסמכת המשיבה, לדחיית המשך הדיון, לצורך למידת חומרי החקירה.

 

5.            בהמשך לכך, ולאחר שבא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של זה האחרון לקבל תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר, וזאת אף על פי שמצא כי מדובר ב"מקרה גבולי", לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב בשים לב למעשים המיוחסים לו.

 

6.            מתסקיר המעצר שהתקבל ביום 28.6.2020 עולה כי שירות המבחן התרשם כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, לנוכח דפוסי התנהגות אלימים ותוקפניים; כי משפחת המנוח חוששת מפני שחרורו האפשרי; וכי הוריו ואחותו של המשיב לא נמצאו כמפקחים מתאימים עבורו.

 

7.            בתאריך 29.6.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לערוך תסקיר משלים, לצורך בחינת חלופות מעצר נוספות, חרף המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב.

 

8.            בתסקיר המעצר המשלים שהוגש ביום 23.8.2020 בחן שירות המבחן אחות נוספת, ומצא שאינה מתאימה לשמש כמפקחת, הואיל והיא מזדהה עם מצוקת המשיב ומתקשה להכיר בבעייתיות במצבו.

 

9.            בהחלטה מיום 30.8.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, עברו הפלילי של המשיב, המתח בין משפחת המשיב למשפחת המנוח,  המסוכנות הנשקפת ממנו, והתרשמות שירות המבחן כי אין במפקחים המוצעים כדי לאיין את מסוכנותו – יש להורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

10.          ביום 28.1.2021 האריך בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז; בש"פ 326/21)  את מעצרו של המשיב ב-90 יום, תוך שצוין כי בתקופה זו יש לצפות להתקדמות בהליך העיקרי באופן שיתבהר "אם המשפט מתנהל או מסתיים בדרך של הסדר טיעון".

 

11.          מעצרו של המשיב הוארך ב-90 יום נוספים, בהחלטת בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן; בש"פ 2849/21)  מתאריך 2.5.2021. לצד זאת, נקבע כי המשיב יפנה בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי תוך עשרה ימים, בה יציע חלופת מעצר הולמת; יעתור להגשת תסקיר מעצר משלים; וכי בית המשפט המחוזי ייתן דעתו בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, לחלוף הזמן מיום הגשת כתב האישום, לעובדה כי טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, וכן "ליכולת נטרול הסיכון בחלופה המוצעת" על ידי המשיב. 

 

12.          בהמשך לדברים האמורים, פנה המשיב בבקשה לעיון חוזר, במסגרתה הציע חלופת מעצר בפיקוח מפקחים, ובכללן אמו, אחותו וחברי משפחה נוספים; ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר משלים.

 

13.          בתסקיר המעצר המשלים שהוגש ביום 9.6.2021 נאמר כי לנוכח הסכסוך המתמשך בין משפחת המשיב למשפחת המנוח, כמו גם עמדותיו הקורבניות של המשיב – לא ניתן להעריך הפחתה בסיכון. ביחס למפקחים המוצעים צוין כי הללו יתקשו לזהות מצבי סיכון אפשריים ולפיכך שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח.

 

14.          בהחלטתו מיום 10.6.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי על אף חלוף הזמן – אשר בחלקו נובע מדחיות לבקשת המשיב, אין מקום להקל בתנאי מעצרו של המשיב, לנוכח מסוכנותו הגבוהה הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו, התרשמות שירות המבחן אודות הסכסוך בין משפחתו למשפחת המנוח ועברו הפלילי של המשיב.

 

15.          באשר להתקדמות בהליך העיקרי נטען בבקשה להארכת מעצר, כי לאחר מספר בקשות מצד המשיב וניסיונות גישור בין הצדדים, ניתן מענה לכתב האישום.

 

           בתאריך 29.4.2021, בעקבות בקשת בא כוח המשיב לזמן את כל עדי התביעה, הורה בית המשפט המחוזי על העברת דיסק מידי המשיבה לעיונו של בית המשפט המתעד את אירוע הדקירה. בהמשך, נקבעו שני ימי הוכחות לתאריכים 28.10.2021 ו-4.11.2021 וכן הובעה מורת רוחו מהתנהלותו הבעייתית של בא כוח המשיב הנוקט ב"סחבת".

 

           בתאריך 1.6.2021 נקבעה ישיבת הוכחות נוספת לתאריך 8.7.2021. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה כי יועבר לעיונו תיק המוצגים המוסכם על שני הצדדים.

 

           המשיבה העבירה עוד באותו היום תיק מוצגים מוצע לבא כוח המשיב, בציינה כי ככל שלא תתקבל תגובה על ידו עד לתאריך 10.6.2021 – יתפרש הדבר כהסכמתו לתיק המוצגים המוצע.

 

           לאחר שלא ניתנה תגובתו של בא כוח המשיב, הועבר תיק המוצגים בתאריך 13.6.2021 לעיונו של בית המשפט. בהיעדר תגובת המשיב, הורה בית המשפט המחוזי כי יראו את תיק המוצגים כראיות התביעה ועל כן בישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 8.7.2021 יחלו בפרשת ההגנה.

 

           בא כוח המשיב הגיש הודעת התנצלות על העיכוב, תגובה מפורטת ביחס לתיק המוצגים, וכן בקשה לזמן עשרה עדי תביעה שיחקרו בחקירה נגדית.

 

           בהמשך לכך, ביקשה המבקשת לקיים דיון ובו המשיב יתייחס באופן פרטני לעדים ולצורך בעדותם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו והורה כי תחת דיון ההוכחות שנקבע לתאריך 8.7.2021 ייקבע דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). 

 

           במועד הדיון לא התייצב בא כוח המבקשת בשל שביתת הפרקליטים, ובא כוח המשיב נתן הסכמתו לדחיית מועד הדיון תוך שציין כי ניתן לסיים את ההליך בגישור. על יסוד הסכמת המשיבה בעבר להליכי גישור, העביר בית המשפט המחוזי את התיק לגישור, בציינו כי אין בכך כדי "לעכב את המשך ההליכים כסדרם בדבר שמיעת העדים" וקבע את הדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי לתאריך 5.10.2021.

 

16.          בנימוקי הבקשה מציינת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות גבוהה ומקימים עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. לא זו בלבד, אלא שנסיבות ביצוע העבירה מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב, בפרט, לאחר שהמשיב רדף אחר המנוח, שיסף את רגלו בסכין בה החזיק, והותירו בזירת האירוע לאחר שפצע אותו, עד אשר זה מצא את מותו.

 

           כמו כן, מפנה המבקשת לאמור בתסקירי המעצר שהוגשו בעניינו של המשיב, ולהחלטותיו של בית המשפט המחוזי אשר בחן את המפקחים המוצעים, מהם עולה כי לא קיימת לעת הזו חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בפרט בשים לב לסכסוך המתמשך בין משפחת המשיב למשפחת המנוח.

 

           עוד מדגישה המבקשת כי מרבית העיכובים בהליך העיקרי רובצים לפתחו של המשיב; וכי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות אלימות, בגינן אף ריצה עונש מאסר בפועל, אשר הסתיים זמן קצר בלבד עובר לאירועים מושא כתב האישום הנוכחי.

          

17.          בדיון שהתקיים בפניי הוסיפה באת כוח המבקשת וטענה כי הוצע על ידה להגיש לידי בית המשפט את תיק המוצגים המוסכם וכן להעיד את המשיב, ואולם, נוכח סירובו של בא כוח המשיב – מתווה זה לא יצא אל הפועל וההליך הפלילי בתיק זה טרם הגיע לסיומו.

 

18.          מנגד טען בא כוח המשיב כי בהתאם למועדי ההוכחות שנקבעו, תידרש הארכת מעצר נוספת; וכי, לשיטתו, התמשכות ההליכים רובצת על כתפי המשיבה, שכן זו האחרונה התעקשה על העדת הנאשם לצד הגשת תיק המוצגים המוסכם.

 

           עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב כולל שתי עבירות בלבד – האחת משנת 2015 בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל של 100 ימים; והשניה משנת 2012 בעבירה של הסגת גבול;  וכי חלף זמן רב מאז ביצוען.

 

           בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהמשיב עצור מזה כשנה, עותר בא כוחו לשחררו לחלופת מעצר.

 

19.          לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

20.          כידוע, במסגרת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם לחירות, אשר חזקת החפות עודנה עומדת לו, לבין האינטרס בדבר שמירה על ביטחון הציבור והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי. בתוך כך, נשקלים מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; וכן קצת התקדמות ההליך העיקרי (בש"פ 7815/19 מדינת ישראל נ' טאייב  (1.12.2019)). 

 

           זאת ועוד, בין שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שהתקדמות בהליך העיקרי מתארכת, תנוע נקודת האיזון אל עבר הנטייה לשחרר את האשם לחלופת מעצר. הנה כי כן, חלוף הזמן מהווה שיקול בעל משקל משמעותי בבחינת המשך מעצרו של נאשם, יחד עם זאת, אין בו כשלעצמו כדי להוביל למסקנה שיש לשחררו לחלופת מעצר, בשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב לנוכח מעשה העבירה ונסיבות ביצועהּ (בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה,  פסקה 18 (4.7.2019); בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה,  פסקה 10 (19.1.2021)).

 

21.          במקרה דנן, אני סבור כי טרם הגיעה נקודת האיזון האמורה.

 

           כפי שעולה מטענות הצדדים הליך שמיעת הראיות טרם החל, וזאת לנוכח עיכובים הרובצים על כתפי שני הצדדים. מוטב היה אפוא אילו הצדדים היו מסייעים לבית המשפט להביא לסיומו המהיר של ההליך.

 

           אולם, אין בדברים האמורים כדי להטות לעת הזו את נקודת האיזון אל עבר שחרור המשיב לחלופת מעצר. זאת, בפרט, בשים לב לחומרה הרבה הגלומה בנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו – שעה שרדף אחר המנוח בחניון, תוך הנפת סכין, ודוקרוֹ באכזריות כה רבה שגרמה לבסוף למותו. לא זו בלבד, אלא שהמשיב נמלט מהמקום, מבלי שהזעיק עזרה. לכך מצטרפים עברו הפלילי של המשיב, הכולל בין היתר הרשעה בעבירת חבלה הגורמת חבלה של ממש; התרשמות שירות המבחן כי משפחת המשיב ומשפחת המנוח עודם מסוכסכים, וכי שחרורו של המשיב עלול לגרום להתלקחות הסכסוך; וכן היעדר חלופת מעצר הולמת אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

 

22.          סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 4.8.2021 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 7940-05-20  בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

 

5129371 ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"א (‏11.8.2021).

 

הארכת מעצר - בש"פ 6997-18 מדינת ישראל נ' שחר בגדדי (11.10.2018)

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  6997/18

 

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקשת:

מדינת ישראל

                                             

נ  ג  ד

                                                                                                                                                  

המשיבים:	1. שחר בגדדי
	2. שלמה בגדדי

                                             

בקשה להארכת מעצר שלישית מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996

                                             

תאריך הישיבה:                        ב' בחשון התשע"ט (11.10.2018)

 

בשם המבקשת:                         עו"ד סיון רוסו

בשם המשיבים:                        עו"ד רונן חליוה; עו"ד אביעד חייט; עו"ד ינון היימן

 

החלטה

 

1.               בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 17.10.2018, או עד למתן פסק דין בת"פ 46964-07-17  בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

 

2.               ביום 19.9.2017 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום מתוקן נגד המשיבים ונאשם נוסף בו מיוחסות למשיבים ריבוי עבירות של רכישה וייבוא סמים מסוכנים, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפצת חומר מסוכן, ניסיון לייבוא סמים מסוכנים, שתי עבירות של קשר לפשע ועבירה של ניסיון להפצת חומר מסוכן. על פי עובדות כתב האישום, המשיבים קשרו קשר עם נאשם נוסף ועם רוני דוידסון (להלן: דוידסון) במטרה לייבא לישראל סמים מסוכנים מסוג MDMA, קוקאין, קאנביס ועוד בכמויות מסחריות (להלן: הסמים). הסמים הוזמנו מספק בחו"ל באמצעות הודעות טקסט ברשת האפלה (darknet), והתשלום בוצע באמצעות ביטקוין. לאחר מכן, הסמים נשלחו לתאי בוקסיט ממוחשבים שנפתחו על ידי המשיבים בשמות פיקטיביים, תוך שימוש בכרטיסי אשראי נטענים מחברת דואר ישראל, ובטלפונים ניידים במסלול תשלום מראש.

 

3.               בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, בה נטען לקיומן של עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(א), 21(א)(1)(ב) ו- 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.

 

4.               בדיון שהתקיים בבקשה ביום 13.8.2017 דחה בית המשפט את בקשת המשיבים להזמנת תסקיר מבחן בעניינם, בקבעו כי אם תמצא תשתית ראייתית, ספק רב אם חלופת מעצר תתאים במקרה זה.

 

5.               בהחלטה מיום 5.9.2017 קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, וכי לאור היקף הייבוא ולאור התחכום בו בוצעו העבירות, אין מקום לבחון חלופה בעניינם. על כן, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

 

6.               על החלטה זו הגישו המשיבים ערר לבית משפט זה, בו טענו בין היתר כי לא היה מקום לעצור אותם עד תום ההליכים ללא בחינת חלופת מעצר. כן נטען כי לא היה מקום להבחין בין המשיבים לבין דוידסון, אשר נותר במעצר בפיקוח אלקטרוני.

 

7.               ביום 25.10.2017 ניתנה החלטת בית משפט זה בערר (בש"פ 7818/17)  . בית המשפט הורה על דחיית הערר, תוך שנקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, וכי עוצמת המסוכנות מצדיקה מעצר. אשר לטענה לאפליה לעומת דוידסון, נקבע כי מאחר שהחלטת בית משפט קמא בענין דוידסון ניתנה לאחר מתן ההחלטה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, הרי שלא ניתנה למשיבים הזדמנות לטעון בבית משפט קמא בענין זה. לפיכך נקבע כי בית משפט קמא יקיים דיון נוסף בעניינם של המשיבים אשר במהלכו תוכל ההגנה לבקש הזמנת תסקיר ולהציג חלופת מעצר וכן להעלות טיעוניה בנוגע להשוואת מעמד המשיבים לזה של דוידסון. עם זאת הדגיש בית המשפט כי טענות התביעה בעניינים אלה שמורות לה כמובן, וכי הוא אינו קובע עמדה האם יש מקום לתסקיר ולגופם של דברים.

 

8.               במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 31.10.2017, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים והורה על קבלת תסקיר בעניינם אשר יבחן את האפשרות להמשך מעצרם בפיקוח אלקטרוני.

 

ביום 28.11.2018 התקבלו תסקירי שירות מבחן בעניינם של המשיבים. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 1, עלה כי המשיב 1 נקט במגמה של הסתרה אשר הקשתה על הערכת הסיכון הנשקף ממנו באופן מלא, וכי קיים סיכון בלתי מבוטל לשיבוש הליכי משפט. עם זאת, שירות המבחן המליץ לשקול את המשך מעצרו של המשיב 1 בפיקוח אלקטרוני, עם הפקדות גבוהות ועם איסור על רשת אינטרנט במקום המעצר. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2, עלה כי הוא נוטה לקיום קשרים שליליים וסביב קשרים אלה הוא עלול לנהוג באופן פורץ גבולות, וכי יש לו הרשעות קודמות בתחום הסמים, בהן הוא מיעט לשתף. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון בלתי מבוטל לשיבוש הליכי משפט, אך עם זאת גם לגבי המשיב 2, המליץ שירות המבחן לשקול את המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני תחת אותן ההגבלות שהומלצו בעניינו של המשיב 1.

 

9.               ביום 11.12.2017 החליט בית המשפט לדחות את החלופה המוצעת ולהורות על המשך מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. נקבע כי עניינם של המשיבים אינו דומה כלל לעניינו של דוידסון, אשר לא היה מעורב בהזמנת הסמים ושחלקו התמצה בהעברת חבילות הסמים במספר מועט של הזדמנויות מיד ליד. כן נקבע כי המשיבים ייבאו סמים בהיקף עצום ובאמצעים מתוחכמים, וכי לאור זאת הם יוכלו בנקל לחזור לפעילות עבריינית מכל חלופת מעצר תחת פיקוחו של כל מפקח. כמו כן, הוער כי המפקחים שהוצעו על ידי ההגנה ושנחקרו בפני בית המשפט ביום 29.11.2017 אינם מודעים למסוכנות הרבה של המשיבים.

 

10.            משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרם של המשיבים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם ב- 90 ימים או עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 17.4.2018 הודיעו באי כוח המשיבים על כוונתם להגיש בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא, ועל כך שככל שתדחה בקשתם, הם יודיעו על הסכמתם להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים. בהחלטה שניתנה בו ביום הורה בית המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים בהסכמה עד להחלטה אחרת, תוך התייחסות להודעת באי כוח המשיבים בדיון שהתקיים.

 

ביום 18.4.2018  אכן הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, בה טענו בין היתר כי ראיות חדשות שנחשפו באמצעות שחזור קבצים מחוקים שהיו במכשירו הסלולארי של דוידסון, מצביעות על כך שדידסון הוא סוחר סמים שניצל את המשיבים. בהחלטה מיום 26.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו כי אין בחומר הראיות עליו הצביעה ההגנה כדי לשנות מהקביעה הקודמת בענין הראיות לכאורה, וכי גם הטענות האחרות שהועלו בבקשת המשיבים, אינן מצדיקות את קבלתה בנסיבות ענין זה. אי לכך, משנדחתה בקשת המשיבים לעיון חוזר, ניתנה הסכמתם להארכת מעצרם, כאמור בהחלטה מיום 17.4.2018, וביום 6.5.2018 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם של המשיבים בהסכמה ב- 90 ימים, החל מיום 20.4.2018. ביום 16.7.2018 הוארך שוב מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 19.7.2018.

 

11.            כעת מונחת לפני בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים נוספים, בה טוענת המדינה כי המעשים החמורים המיוחסים למשיבים בכתב האישום והאמצעים המתוחכמים בהם השתמשו כדי להסוות את זהותם, מעידים על מסוכנותם, וכי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לשלום הציבור ולביטחונו אשר לא הופרכה. כן נטען כי המשיב 2 הורשע בעבר בעבירות סמים ואף ריצה עונש של מאסר בפועל, אשר לא הרתיע אותו מביצוע עבירות סמים נוספות וחמורות יותר. אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי, מסרה המדינה כי עד כה התקיימו עשרים ושישה מועדי הוכחות, אשר במהלכם העידו ארבעים ואחד עדי תביעה, וכי נכון לעת הזו קבועים שישה עשר מועדי הוכחות נוספים. כן נמסר כי צפויה התקדמות משמעותית במשפט במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, וזאת לאור קביעתם של מועדי הוכחות רבים במהלך תקופה זו.

 

12.            בדיון לפני חזרה באת כוח המדינה על נימוקי הבקשה דלעיל. צוין כי לאור הליכי מו"מ שהתקיימו בין הצדדים בוטלו שני ימי דיונים אך עדיין קבועים 13 ימי דיוני הוכחות מלאים לתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

 

           בא כוח המשיבים התנגד לבקשה. נטען כי עד כה נשמעו אמנם 41 עדים אך זאת מתוך 113 עדי תביעה, ומכאן שהדרך עודנה ארוכה לסיום המשפט, אשר צפוי להימשך עוד עת רבה. הוא הפנה לפסקה 4 להחלטת בית משפט זה מיום 16.7.2018 ממנה עולה לטענתו כי ככל שהמשפט יוסיף להתארך יהיה מקום לבחון מחדש את המשך מעצר המשיבים (בש"פ 5267/18)  . עוד נטען כי בדיון ההוכחות האחרון הסתבר כי עמדת התביעה לפיה משיבים הם מנהיגי ההתארגנות וכי המחשב דרכו בוצעו הפעולות ליבוא הסמים הוא שלהם, אינה מבוססת, וכי אף הוגשה בקשה לעיון חוזר.

 

           בתשובה הבהירה באת כוח המדינה כי הבקשה לעיון חוזר אינה מתייחסת כלל למשיבים אלא לנאשם אחר, וכי הערת בית המשפט בבש"פ 5267/18   מתייחסת במפורש לתקופה שלאחר מועדי  הדינים הקבועים בתיק.

 

דיון והכרעה

 

13.            דין הבקשה להתקבל.

 

14.            כידוע, במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומד קצב התקדמות ההליך לצד האיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות לפי סעיף 21 לחוק המעצרים המתקיימות בנאשם (בש"פ 120/17 מדינת ישראל נ' חסארמה   (‏8.1.2017); בש"פ  2607/17 מדינת ישראל נ' פלוני   (‏6.4.2017); בש"פ 4848/17 מדינת ישראל נ' מטטוב   (18.6.2017); בש"פ  7611/17 מדינת ישראל נ' אגאבריה   (3.10.2017)).

 

15.            עבירות של ייבוא וסחר בסמים מקימות עילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים), ובית משפט זה קבע לא אחת כי ככלל נאשמים בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית – לא ישוחררו לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו מבין רבים: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164 (1995); בש"פ  1970/08, 1993/08 וייספיש נ' מדינת ישראל   (9.3.2008); בש"פ  7083/08 מדינת ישראל נ' אלימלך   (14.8.2008); בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל   (22.05.2009); בש"פ 2396/15 רבי נ' מדינת ישראל   (06.04.2015); בש"פ 3361/17 מדינת ישראל נ' ליזרוביץ'   (22.6.2017); ובש"פ  7676/17 מדינת ישראל נ' בלחסן   (‏16.11.2017)).

 

           העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען - ובכלל זה הכמות הגדולה של הסמים, סוגם והאמצעים שננקטו ליבואם - הן חמורות. הדין וההלכה בענין זה ברורים. בעבירות אלה נקבעה בחוק חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים), כך שמעצר הוא הכלל וחלופת מעצר היא החריג (בש"פ 4540/09 ביטרשויץ נ' מדינת ישראל   (22.4.09); בש"פ 5836/12 אמארה נ' מדינת ישראל   (9.8.2012)). למסוכנות האינהרנטית הגלומה בעבירות אלה נוסף במקרה דנן גם החשש לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מהליכי שפיטה. בנסיבות אלה קשה לראות מהן הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן המצדיקות שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

 

16.            אשר לאפשרות של חלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני, סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים שולל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות שם, ובהם עבירות של יבוא וסחר בסמים, "אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני". לא זה מצב הדברים בענייננו.

 

17.            למותר להוסיף כי טענות המשיבים לכרסום ראייתי, ככל שיש בהן ממש, מקומן בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, ולא בהליך זה.

 

18.            לבסוף, באשר לקצב התקדמות ההליכים. אכן נראה כי משפטם של המשיבים צפוי להימשך עוד פרק זמן לא מבוטל. מאידך, נראה כי המשפט מתנהל באופן סדיר ויעיל ואין בפי המשיבים טרוניה על המדינה או בית המשפט לענין זה. בנסיבות אלה,  ונוכח מכלול האמור לעיל, וכפי שצוין על ידי בית משפט זה בהחלטתו בבש"פ 5267/18, טרם הגיעה השעה להערכה מחודשת של הצידוק בהמשך מעצר המשיבים.

 

19.            אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 17.10.2018, או עד למתן פסק דין בת"פ 46964-07-17   בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

 

ניתנה היום, ‏ב' בחשון התשע"ט (‏11.10.2018).