1.
טענת סונול לפיה אין לפסוק כלל השבה לטובת בסט מאחר שלפי ההלכה הפסוקה צד
להסדר כובל מנוע מהגשת תביעה כספית הקשורה בו - אינה מקובלת עליי. ראשית,
אינני סבור, כטענת סונול, כי צד להסדר כובל מנוע מלתבוע את נזקיו (ראה סעיף 178
לעיל). שנית, הסדר כובל הינו הסדר בטל, ומשכך – חלים סעיפים 30 – 31
ו-21 בחוק החוזים המחייבים, כברירת מחדל ראשונה, חובת השבה הדדית.
יחד עם זאת, בנסיבות העניין הנוכחי, וכפי שפורט לעיל, סבור אני כי יש לפסוק לטובת
בסט השבה חלקית בלבד בהתחשב במעשיו ובמחדליו הגובלים בחוסר תום לב משמעותי. מאידך,
אני קובע בזאת כי אין לפטור כליל את סונול מחובת השבה נוכח היותה בעלת זכויות
ואינטרסים במיזם המשותף אשר סונול העדיפה לשמרם ולהמשיך ולהפיק מהם תועלת מכוחה של
המערכת ההסכמית הפסולה והבלתי חוקית, וכן מכוחו של הסכם העברת ההפעלה היונק ממנה.
האם סונול הפרה את המערכת ההסכמית?
2.
כאמור, סעיף 13 בהסכם הקמעונאי קובע כדלהלן:
"...החברה תהיה רשאית להקטין או להגדיל את כמויות המוצרים,
וכן להוציא מוצרים כלשהם מהזמנות, וכן לבטל הזמנות כלשהן או חלק מהן מבלי שהחברה
תהיה חייבת הסברים או נימוקים לכך, אולם החברה לא תצמצם ולא תבטל הזמנות ללא סיבה
מתקבלת על הדעת, ומכל מקום החברה לא תפלה לרעה את הספק כלפי ספקים אחרים
הקשורים עם החברה.
בכפוף לאמור בסעיף זה, כל ההזמנות יסופקו
ע"י החברה במהירות המתקבלת על הדעת, אולם החברה לא תהיה אחראית בעד איחורים
ו/או הפסקה באספקת מוצרים הנובעים מאיזה סיבות שהן, פרט אם נגרמו כתוצאה מכוונה
רעה של החברה."
(ההדגשה אינה במקור – ב.א.)
3.
בסט טוען כי תניית איסור ההפליה מחייבת את סונול לתת לתחנה את התנאים
המסחריים הטובים ביותר שהיא מעניקה לכלל התחנות להן היא מספקת דלקים ומוצרים
מתוצרתה. לטענת בסט, סונול הפרה את המערכת ההסכמית מאחר שהיא הפלתה לרעה את התחנה
בכך שהעניקה תנאים מסחריים עדיפים לתחנות משוחררת ולתחנות "הדומות" לתחנתו
(תחנות נכי צה"ל) ביחס לאלה שהוענקו על ידה לתחנה שלו.
4.
סונול, מנגד, טוענת כי דין טענה זו להידחות. ראשית, בסט לא רשאי
לטעון להפרת המערכת ההסכמית, אשר גם לטענתו הינה בטלה בהיותה מנוגדת
לדין. שנית, סונול טוענת כי לא הפלתה לרעה את תחנתו של בסט. לגירסת סונול,
תניית איסור ההפליה אינה עוסקת במכלול התנאים המסחריים, אלא בכמויות הדלקים
ובסדירות אספקתם בלבד. סונול טוענת כי תניית איסור ההפליה אוסרת על סונול להפלות
את תחנת בסט לרעה ביחס לתחנות הדומות לו (תחנות נכי צה"ל) אך לא ביחס לתחנות
"משוחררות", השונות לחלוטין מהתחנה שלו מהבחינה הכלכלית והמשפטית גם
יחד. סונול מוסיפה כי ביחס לתחנות נכי צה"ל, תחנת בסט לא הופלתה לרעה מאחר
שהיא זכתה לקבל ממנה הטבות אחרות, עדיפות, וכן מאחר שבתחנות אחרות אשר קיבלו עמלת
סוכן אכן היה צידוק ענייני לכך.
5.
אני סבור כי יש ממש בטענת סונול לפיה בסט אינו רשאי לטעון להפרת המערכת
ההסכמית נוכח אי-חוקיותה. חוזה פסול מחמת אי-חוקיותו משולל תוקף משפטי מעיקרו, ואי
קיום התחייבות הכלולה בחוזה שדבקה בו אי-חוקיות מהותית שאינה ניתנת להפרדה - איננו
מהווה הפרה. לענין זה כבר נפסק ע"י בית המשפט
העליון כי:
"קשה להניח, שאם בהסדר כובל עסקינן
זכאי צד להסכם לתבוע פיצויים על הפרתו".
(ע"א 5622/90 קינן
רפאלי נ' קמפ ישראל בע"מ, פ''ד מה(2) 104, פס' 2 (1991).
השוו:
"כאשר מוכח כי חוזה הוא בלתי חוקי,
חלים הדינים בדבר השבה. כשמדובר בהשבה בקשר לחוזה בלתי חוקי אין תחולה
לדיני הפיצויים לפחות מן הטעם שאין מדובר בהפרה אלא בבטלות, שלא
לדבר על הכשל המוסרי הכרוך בתביעה שכזו".
(פרשת נאסר, פס' 34).
"החוזה הפסול אינו מצמיח זכויות
וחובות. ההצעה והקיבול אינן יוצרות נורמה משפטית. אין הן משכללות פעולה משפטית
דו-צדדית. תוצאות אלה מתרחשות כלפי שני הצדדים (תהא ידיעתם על אי החוקיות אשר תהא)
מכוח הדין. לא נדרשת כל פעולה של ביטול על-ידי צד לחוזה או על-ידי בית המשפט. כאשר
בית המשפט מכריז על בטלותו של חוזה אסור, פעולתו זו היא בעלת אופי הצהרתי
(דקלראטיבי). על-כן, אי-קיום של "התחייבות" הכלולה בחוזה הפסול אינה
מהווה "הפרה" אשר חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) מעניק סעדים בגינה.
מכאן גם שלא עומדת לצד הנפגע הזכות לאכיפה, לביטול או לפיצויים".
(בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי
לעבודה ואח', פ"ד מט(4) 749, 780 (1995)).
"נראה לי כי חוזה פסול במשפטנו הוא
כן חוזה בטל מדעיקרא; כלומר החוזה משולל מעיקרא תוצאות משפטיות ואין בכוחו
ליצור מערכת נורמטיבית של זכויות וחובות כשם בכוחו להעביר זכות קניין מצד חד
למשנהו".
(גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק
הכללי 535 (2005) (להלן: "שלו")).
"סעיף 30 לחוק החוזים קובע
באופן לאקוני כי חוזה פסול הנו "בטל". הסכמת הצדדים להתקשר בהסכם פסול
אינה משכללת, אפוא, נורמות משפטיות חוזיות. משמעות הדבר היא שהחוזה הפסול אינו
יוצר זכויות וחובות, ולפיכך אי קיום "התחייבות" הכלולה בחוזה הפסול
איננו מהווה "הפרה" במובן חוק התרופות, והצד הנפגע מכך אינו זכאי לסעדים
הרגילים על הפרת חוזה, בשל אי קיום "התחייבות" זו...בטלות ההסכם
הפסול פירושה כי הדין איננו מכבד את הסכמת הצדדים, ואין הוא מוכן להעניק לרצונם
מעמד משפטי מחייב".
(גרוסקופף, בעמ' 576) (כל ההדגשות דלעיל
אינן במקור – ב.א.).
6.
אינני מקבל טענות סונול לפיהן תניית איסור ההפליה מצומצמת רק ביחס לתחנות
הדומות לתחנה נושא התובענה (תחנות נכי צה"ל), כי עצם מתן תנאים מסחריים
עדיפים למיעוט מבין תחנותיה כתוצאה מהתערבות רגולטורית אינו מהווה הפרה של תניית
איסור ההפליה, וכי טענתו של בסט נטולה כל היגיון משפטי וכלכלי.
ראשית, לשון סעיף 13 בהסכם הקמעונאי מפורשת
וברורה. תנייה זו קבעה כי התחייבות סונול שלא להפלות את בסט הינה ביחס לכלל
ה-"ספקים אחרים הקשורים עם החברה". יוצא איפוא כי בנוסחה של
תניית איסור ההפליה אין כדי לצמצם ולהגביל את תחולתה רק לגבי תחנות נכי צה"ל
הדומות לזו של בסט. גירסתה של סונול מרוקנת למעשה סעיף זה מכל תוכן.
שנית, בסט צירף לסיכומיו את המערכת ההסכמית
שחתמה סונול עם מר חנן לזרוביץ, נכה צה"ל אשר גם הוא הומלץ על ידי אגף
השיקום של משרד הביטחון, ואשר המערכת ההסכמית עמו נחתמה בשנת 1975, דהיינו – לאחר
שכבר פורסמו המלצותיה של ועדת צ'חנובר (צורף כמוצג ת/12) (להלן: "הסכם
לזרוביץ"). תניית איסור ההפליה בהסכם לזרוביץ נוקטת בזאת הלשון: "סונול
לא תעשה כל אפליה שהיא בגין תנאי המכירה, האספקה או העמלה או הטבות בין הספק ובין
יתר הספקים של סונול מאותו הסוג" (סעיף 11(ב) בהסכם הקמעונאי).
נמצא אם כן כי כאשר סונול ביקשה לצמצם את תחולת תניית איסור ההפליה לספקים מאותו
הסוג של מפעיל התחנה המסוימת - היא הקפידה לרשום זאת במפורש.
שלישית, בשנת 1985, עת נחתמה המערכת ההסכמית,
מחירי הדלקים בארץ היו אחידים, ולא הייתה כל הבחנה בין תחנות כבולות לתחנות
משוחררות (מצב שנוצר רק לאחר פרסום ההודעה המעדכנת של הממונה על ההגבלים העסקיים).
טענת סונול לפיה תניית איסור ההפליה אינה אוסרת עליה להפלות בין תחנת בסט לתחנות
משוחררות איננה מתיישבת עם העובדה שבשנת 1985 לא הייתה כלל בנמצא הבחנה בין תחנות
כבולות ותחנות משוחררות שכן כל התחנות היו בעלות אותו סטטוס כלפי חברות הדלק.
7.
לא מצאתי לנכון לדון וליתן משקל לטענת סונול לפיה תניית איסור ההפליה עוסקת
אך ורק בכמויות המוצרים וסדירות אספקתם, ולא במכלול היחסים המסחריים שבין סונול
לבסט, שכן טענה זו נטענה ע"י סונול רק בשלב הסיכומים ומקומה נפקד מכתב ההגנה,
כך שהיא מהווה, כטענת בסט, שינוי של חזית המריבה אשר אין להתירו.
האם הסכם העברת הפעילות מהווה מיזוג חברות?
8.
סעיף 1 בחוק ההגבלים העסקיים מגדיר
מיזוג כדלהלן:
"'מיזוג חברות" - לרבות
רכישת עיקר נכסי חברה בידי חברה אחרת או רכישת מניות בחברה בידי חברה אחרת
המקנות לחברה הרוכשת יותר מרבע מהערך הנקוב של הון המניות המוצא, או מכוח ההצבעה
או מהכוח למנות יותר מרבע מהדירקטורים או השתתפות ביותר מרבע ברווחי החברה; הרכישה
יכול שתהא במישרין או בעקיפין או באמצעות זכויות המוקנות בחוזה"
9.
סעיף 17(א)(2) בחוק ההגבלים
העסקיים קובע כדלהלן:
"17. (א) הוראות פרק זה יחולו
על מיזוג חברות שמתקיים בהן אחד מאלה:
...
(2) מחזור המכירות של החברות
המתמזגות ביחד, בשנת המאזן שקדמה למיזוג, עולה על סכום של 150 מיליון שקלים חדשים;
השר רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לשנות את הסכום האמור;
..."
10.
תקנה 9 בתקנות ההגבלים העסקיים (מרשם, פרסום
ודיווח על עיסקאות), התשס״ד – 2004 קובעת כדלהלן:
"9. לענין סעיף 17(א)(2) לחוק, יהיה מחזור המכירות של חברות מתמזגות
כמפורט להלן:
(1) מחזור
המכירות של כל חברה מתמזגת יכלול את ערך מכירותיה לפי דוחות כספיים מבוקרים, בלא
מס ערך מוסף ובלא מס קניה; היו לחברה המתמזגת חברות-אם או חברות-בת, ייקבע מחזורה
על פי הדוחות הכספיים המאוחדים;
(2) מחזור
המכירות של שתיים לפחות מן החברות המתמזגות לא יפחת מ-10 מיליון שקלים חדשים לכל
אחת, ומחזור המכירות המצרפי של כל החברות שהן צד למיזוג לא יפחת מ-150 מיליון
שקלים חדשים."
(כל ההדגשות אינן במקור
– ב.א.).
11.
בסט טוען כי הסכם העברת הפעילות מהווה "מיזוג חברות" מאחר
שבמסגרת הסכם זה רכשה סונול מהתובעת 2, שהינה חברה בע"מ, את נכסה היחיד -
הזכות להפעלת התחנה, והיקף המכירות של כל אחת מהחברות גבוה מעשרה מיליון ₪, ובאופן
מצרפי (סונול והתובעת 2) – אף גבוה ממאה וחמישים מיליון ₪. לפיכך סבור בסט כי
מדובר במיזוג של חברות הדורש אישור מאת הממונה על ההגבלים העסקיים בהתאם לסעיפים
17(א) ו-19 בחוק ההגבלים העסקיים, ותקנה 9 בתקנות
ההגבלים העסקיים (מרשם, פרסום ודיווח על עיסקאות), התשס״ד – 2004. משלא ניתן
אישור הממונה – הרי שממילא מדובר, לטענת בסט, בהסכם בלתי חוקי.
12.
אין בידי לקבל טענה זו. מקובלת עלי טענת סונול לפיה בסט נמנע מלהוכיח כי
הפעלת התחנה מהווה את עיקר נכסי התובעת 2. סוגיה זו טעונה הוכחה במיוחד לנוכח טענת
סונול לפיה זכויות ההפעלה של התחנה נמסרו לבסט באופן אישי, ולא לתובעת 2. כן
מקובלת עליי הטענה שאין מדובר בעסקת רכישה של עיקר נכסי חברה. תקופת הסכם העברת
הפעלה נקבעה לחמש שנים, כאשר ניתנה לסונול האופציה להאריך את תקופת ההסכם לתקופה
כוללת של עד 15 שנה, וכאשר בסופו של יום – אותו "הנכס" (הפעלת התחנה)
ישוב לידי בסט. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי סונול רכשה את התחנה או את הזכות
להפעילה לצמיתות.
פגמים בכריתת הסכם העברת הפעלה
13.
כאמור, בסט טוען כי בעת התקשרותו בהסכם העברת ההפעלה הוא לא היה מיוצג על
ידי עורך דין מטעמו והוא לא היה מודע לעמדת משרד הביטחון לפיה העברת זכות ההפעלה
של התחנה עלולה לסכן את זכויותיו בה. בסט מוסיף כי סונול, מצידה, הציגה בפניו מצג
לפיו אין כל סיכון מבחינת בסט בהתקשרותו בהסכם העברת ההפעלה. בסט מציין, כי לו היה
מודע לכך שהסכם העברת ההפעלה היה עלול לסכן את זכויותיו בתחנה ובמקרקעיה – לא היה
מתקשר בו. משכך, טוען בסט כי קמה לו הזכות לבטל את הסכם ההפעלה עקב הטעיה
או טעות שנפלו בעת כריתתו.
14.
דין טענותיו של בסט לגבי הטעות והטעייה שנפלו בעת כריתתו של הסכם העברת
הפעלה – להידחות.
14.1. ראשית, אין מדובר בטעות הנופלת בגדר סעיף 14 בחוק החוזים. הסכם
העברת ההפעלה נחתם ביום 18.6.2007. עמדת משרד הביטחון ניתנה ביום 29.10.2008,
בחלוף למעלה משנה לאחר מועד כריתת הסכם העברת הפעלה. בסט לא הוכיח ולא זימן נציג
ממשרד הביטחון להעיד כי בעת כריתת הסכם העברת ההפעלה עמדת משרד הביטחון הייתה כזו
שאסרה עליו להעביר הזכות להפעלת התחנה לידי סונול. בסט הצהיר כי לא היה מודע
לעמדתו הנ"ל של משרד הביטחון עד שקיבל את המכתב מיום 29.10.2008 (סעיפים 85 –
88 בתצהירו של התובע 1), דבר המעיד על כך שעמדת משרד הביטחון התגבשה במועד מאוחר
למועד כריתת הסכם העברת ההפעלה. אם כן, נמצא כי טעותו של בסט אינה נוגעת למצב
העובדתי המשפטי כפי שהתגבש עד למועד כריתת הסכם העברת ההפעלה, אלא להתרחשות מאוחרת
יותר, אשר אינה מהווה טעות במובן סעיף 14 בחוק החוזים. לעניין זה
ראו: ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי כרך ב' 278 – 279 (2005):
"הפער הנוצר בין המצב
העובדתי או המשפטי, כפי שמדמה אותו המתקשר, לבין המצב לאשורו – הוא טעות. מעצם
טיבה מתייחסת טעות למצב הקיים בהווה או בעבר. טעות לגבי העתיד איננה בגדר טעות.
כשמדובר בעובדות קיימות בהווה ובאירועים שהתרחשו בעבר ניתנת האמת להיקבע בוודאות.
לפיכך יכול להיווצר פער בין סברתו המוטעית של המתקשר לבין המצב לאשורו. פער כזה
אינו יכול להיווצר באשר לעתיד, כי לא קיימת ודאות לגביו.
אמונה לגבי העתיד אינה בגדר
טעות חוזית אלא תוחלת שנכזבה או תקווה שנתבדתה. משל למה הדבר דומה: לאדם העושה
חוזה לרכישת ניירות ערך מתוך אמונה ערכן של ניירות אלה יוסיף לעלות. התבדותה של
אמונה זו אינה טעות בגדר סעיף 14 אלא ציפייה שנכזבה.
הדין מבחין אפוא בין טעות,
המתייחסת למצב העובדתי או המשפטי הקיים בעת כריתת החוזה, לבין אמונה מוטעית
המתייחסת לעתיד. הערכה מוטעית של אירועים שיתרחשו או נסיבות שיתקיימו לאחר עריכת
החוזה אינה בגדר טעות. סעיף 14 מכיר רק בסיכון של טעות הנוגעת למצב העניינים הקיים
בעת עריכת החוזה, ולא בסיכון של אירועים עתידיים. " (ההדגשות
אינן במקור – ב.א.).
ראו גם: ע"א 9344/04 ד"ר מרים אנגל נ' עידן מערכות כבלים
ישראל בע"מ, פס' 9 בחוות הדעת של כב' השופטת מ. נאור ( , 10.9.2006):
"טעות לגבי העתיד איננה
בגדר טעות. סעיף 14 לחוק החוזים מכיר רק בטעות הנוגעת למצב העניינים בעת
עריכת החוזה...אך לא בטעות הנוגעת למצב העניינים העתידי".
14.2. שנית, בסט לא הוכיח כי אכן בהתקשרותו בהסכם ההפעלה הוא אכן טעה, וכי הסכם העברת
ההפעלה מעמיד בסכנה את זכויותיו בה. ממכתבי משרד הביטחון מיום 29.10.2008 ומיום
4.3.2009 (הוגשו כנספחים יט'-כ' לתצהיר התובע 1) לא ברור מהי הסנקציה שתופעל
ע"י משרד הביטחון כלפי נכה צה"ל אשר העביר את זכות הפעלת תחנתו לצד שלישי.
במקרה הנוכחי כבר חלפו למעלה מחמש שנים מאז משלוח המכתבים הנ"ל, ובמהלך תקופה
זו, כאשר סונול מפעילה את התחנה – לא חל שום שינוי לגבי זכויותיו של בסט בתחנה,
ואלה נותרו שייכות לו ולא נשללו ממנו. ככל שבסט היה מעוניין להוכיח כי הסכם העברת
ההפעלה מעמיד בסכנה את זכויותיו בתחנה – היה ראוי כי יזמן לעדות נציג מטעם אגף
השיקום במשרד הביטחון על מנת שיתמוך בטענתו זו.
14.3. באשר לטענת ההטעייה, אוסיף כי לא
הוכח כי סונול הטעתה את בסט, וכי בכלל הייתה מודעת לעמדת משרד הביטחון במועד
כריתתו של הסכם העברת ההפעלה. העובדה כי סונול הציגה בפני בסט מצג לפיו לא קיימת
מניעה להתקשרותו בהסכם העברת הפעלה - אין בה בכדי להוכיח שסונול ידעה בעת ההתקשרות
על עמדה אחרת של משרד הביטחון בעניין זה.
15.
טענותיו של בסט לכפייה ועושק בכריתת הסכם העברת הפעלה – דינן להידחות. ראשית,
בסט לא הוכיח כי היה נתון לכפייה או עושק שאילצו אותו לחתום על הסכם העברת הפעלה,
ומנעו ממנו במשך השנתיים שחלפו מאז חתימתו על הסכם העברת ההפעלה ועד למועד הגשת
התביעה מלפנות לבית המשפט ולתבוע את ביטול ההסכם העברת ההפעלה. כפי שפורט לעיל
בסעיף 90 בפסק דין זה, הסיבה בגינה הגיש בסט את
תביעה זו הינה חששו שזכויותיו בתחנה ישללו ממנו על ידי משרד הביטחון, כתוצאה
מהחתימה על הסכם העברת ההפעלה. שנית, טענתיו של בסט בדבר כפייה ועושק אינן
מתיישבות עם התועלת והרווחים הנאים שהמערכת ההסכמית והסכם העברת ההפעלה הניבו לו
במהלך השנים. השוו: פרשת פדל, פס' 8; פרשת נסאר, פס' 13; פרשת
עמוס, בעמ' 391.
ביטול הסכם העברת הפעילות נוכח ביטול המערכת ההסכמית
16.
הסכם העברת ההפעלה נכרת על בסיס זכויות וחובת הצדדים מכוח המערכת ההסכמית.
הסכם העברת הפעלה מהווה למעשה נדבך נוסף במערכת ההסכמית. כך למשל, הוסכם בגדרו של
הסכם העברת ההפעלה כי המערכת ההסכמית מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם העברת ההפעלה, כי
סונול תמשיך לשלם את התשלומים מכוח המערכת ההסכמית, כי ביטול המערכת ההסכמית
יביא לפקיעת או לקיצור של תקופת האופציה של הסכם העברת ההפעלה, וכי בסוף תקופת
הסכם העברת ההפעלה בסט יפעיל את התחנה בהתאם למערכת ההסכמית:
"הואיל ובין סונול לבסט נערכה ונחתמה ביום 22/3/85 מערכת
הסכמים שעניינה הקמת והפעלתה של תחנת תדלוק ציבורית לכלי רכב... מערכת ההסכמים
מצ"ב...מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה;
והואיל וכחלק מהמערכת ההסכמית סונול הינה
חוכרת המשנה ל המקרקעין ותחנת התדלוק ותה בנתה סונול עליהם;
...
2.7 סונול תישאר אחראית לתשלומים השונים
המוטלים עליה כלפי צדדים שלישיים בגין תקופה זו, עפ"י מערכת ההסכמים.
...
3.3 במצב בו תחוקק חקיקה לפיה תבוטל
כלל המערכת ההסכמית שבין הצדדים, אזי למרות האמור ובכפוף לכל דין, תמשיך סונול
להפעיל את תחנת התדלוק בהתאם לתנאי הסכם זה, למשך כל תקופת ההסכם זה, עד לסיומה,
ורק אז יגיע ההסכם לסיומו והצדדים ינהלו מו"מ להתקשרות חדשה.
במידה וביטול המערכת ההסכמית כאמור ייעשה
לאחר מימוש האופציה ע"י סונול, תמשיך סונול להפעיל את תחנת התדלוק עד לסיום
תקופת האופציה ורק אז יגיע הסכם זה לסיומו ובמקרה כאמור ינהלו הצדדים מו"מ
להתקשרות חדשה.
...
5.4 סונול תישא בהוצאות והתשלומים
הכרוכים בהפעלה השוטפת של תחנת התדלוק ותחזוקתה...לרבות אותם תשלומים בה סונול
התחייבה לאת על פי מערכת ההסכמים.
...
7.1 עם סיום תקופת ההסכם תחזיר סונול
לבסט את הפעלתה של תחנת התדלוק על כל מתקניה וכל העסקים שבה, ובסט יחזור ויפעיל את
תחנת התדלוק כקמעונאי מטעם סונול, בהתאם למערכת ההסכמים ולתנאים שהיו נהוגים בין
הצדדים עד למועד חתימת הסכם זה, עד לסוף תקופת החכירה של סונול בתחנת
התדלוק."
17.
אני סבור כי בנסיבות אלה, כאשר המערכת ההסכמית והסכם העברת ההפעלה שלובים
זה בזה – ביטול המערכת ההסכמית מחייב ומצדיק את ביטולו של
הסכם העברת ההפעלה. הסכם העברת ההפעלה, והתחייבויותיהם הדדיות של הצדדים על פיו,
מבוססים על זכויותיהם וחיוביהם של הצדדים מכוחה של המערכת ההסכמית. לפיכך,
אי-החוקיות שבמערכת ההסכמית משליך גם על אי-חוקיותו של הסכם העברת ההפעלה, ולכן –
בטלותה של המערכת ההסכמית מחייבת גם את ביטולו של הסכם העברת ההפעלה.
מסקנה זו תואמת את אומד דעת הצדדים שראו בביטול המערכת ההסכמית מחמת אי-חוקיותה
כגורם המקצר את תקופת הסכם העברת ההפעלה (כאמור בסעיף 3.3 בהסכם העברת ההפעלה).
18.
טעם נוסף המצדיק הצהרה בדבר בטלותו של הסכם העברת ההפעלה מבוסס על טעותם
המשותפת של הצדדים בנוגע לדין החל במועד כריתתו. מוכן אני להניח, לצורך הדיון
הנוכחי בלבד, כי הצדדים פעלו בתום לב, וכי בעת ההתקשרות בהסכם העברת ההפעלה הם
סברו, בטעות, כי המערכת ההסכמית חוקית ותקפה. בנסיבות אלה ניתן להורות על ביטול
ההסכם מחמת טעות משותפת על פי סעיף 14(ב) בחוק החוזים. לעניין זה
ראו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 711 – 712 (1992).
"...ראוי להבחין בין הסכמים ביחס לחוזה בטל (או זכות שאיננה
קיימת) לבין הסכם בעניין חוזה ניתן לביטול (או זכות הניתנת לביטול). לקטגוריה
הראשונה משתייך הסכם המושתת כולו על ההנחה המוטעית שחוזה מסוים הוא תקף, אך מסתבר
שהוא בטל...אצלנו יש מקום לבטל הסכם כזה על יסוד סעיף 14(ב) לחוק החוזים. כך
למשל נניח ש-א' ו-ב' האמינו בטעות שיש ביניהם חוזה המחייב את א' להעביר
חלקת קרקע ל-ב'. בעקבות זאת הם עושים הסכם שני, שלפיו מתחייב א' לתת ל-ב', במקום
הקרקע שבחוזה הראשון, חלקת קרקע אחרת. אם הסתבר שהחוזה הראשון הינו בטל וכי ל-ב'
לא היתה זכות לחלקת קרקע, יש לכאורה מקום לביטול ההסכם השני..." (ההדגשות
אינן במקור – ב.א.).
א. סיכום
19.
כפועל יוצא מכל המפורט לעיל הנני קובע בזאת כדלקמן:
19.1.
הנני מצהיר בזאת כי המערכת ההסכמית בשלמותה, דהיינו – הסכם הבסיס, ההסכם
הקמעונאי ושטר חכירת המשנה הרשום על המקרקעין לטובות סונול, בטלים בזאת מחמת
אי-החוקיות שדבקה בהם.
19.2.
הנני מצהיר בזאת כי הסכם העברת ההפעלה בטל בזאת, ועל סונול להשיב לאלתר
לבסט את החזקה בתחנה ואת הזכות להפעלתה.
19.3.
על סונול לשלם לבסט סך (קרן) של 2,400,000 ש"ח (שני מיליון
וארבע מאות אלף שקלים חדשים) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לקבוע בחוק פסיקת
ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, החל ממועד הגשת התביעה ביום 3.5.2009 ועד
למועד התשלום בפועל.
20.
בנסיבות העניין, בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אך גם בקביעתי לגבי מידת אשמו
התורם של בסט לגרימת נזקיו, וכן בהתחשב באופן ניהול ההליך דנן ע"י בסט אשר
התאפיין בסרבול והכבדה שגרמו להתמשכותו של הליך זה שלא לצורך (ולעניין זה אציין
למשל את בקשותיו החוזרות ונשנות של בסט להתיר לו הגשת חוות דעת משלימות של המומחה
מטעמו, הגשת בקשות שונות מטעמו לקבלת ארכות זמן שונות אשר חייבו מתן תגובות
ואפשרות להגשת תצהירים משלימים וחוות דעת משלימות גם מצד סונול) – הנני מחייב את
סונול לשלם לבסט שכ"ט עו"ד בסך כולל של 120,000 ₪ (מאה ועשרים אלף
שקלים חדשים). בנוסף לכך – הנני מחייב את סונול לשלם לבסט הוצאות משפט בסכום
כולל של 60,000 ₪ (שישים אלף שקלים חדשים). ככל שסכומים אלה לא
ישולמו ע"י סונול לבסט בתוך 45 ימים מהיום – יתווספו להם הפרשי ריבית והצמדה
בהתאם לקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 מהתקופה שתחל במועד
מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל לבסט, באמצעות בא –כוחו.
21.
המזכירות תעדכן טלפונית את באי כוח הצדדים בדבר תוצאות פסק דין זה, ותמצי
למרדיהם פסק דין זה בדואר רשום.
ניתן
היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ
2014, בהעדר הצדדים.