תצ (ת"א) 12478-08-12 בצלאל רונן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (11.12.2017)

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"צ 12478-08-12 בצלאל נ' חברת דואר ישראל בע"מ ת"צ 56333-10-12 כהן נ' חברת דואר ישראל בע"מ ת"צ 47821-10-12 כהן נ' חברת דואר ישראל בע"מ ת"צ 12529-08-12 בצלאל נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח' תיק חיצוני:

לפני	כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא
מבקשים		1. בצלאל רונן 2. גלעד כהן
נגד
משיבה		חברת דואר ישראל בע"מ

החלטה בת.צ. 47821-10-12 ו-ת.צ. 56333-10-12

פסק דין בת.צ. 12478-08-12 ו-ת.צ. 12529-08-12

1.      ארבע בקשות לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשות האישור") כולן כנגד המשיבה, חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "הדואר"):

1.1.   ת.צ. 12478-08-12 בצלאל נ' חברת דואר ישראל בע"מ: בקשת האישור עוסקת בשירות "דואר מהיר אקספרס" המשווק על ידי הדואר.

לטענת המבקש 1, מר בצלאל רונן, תנאי השירות של "מהיר אקספרס" מחייבים כי דבר הדואר אשר נשלח על ידי השירות עובר לשעה 10:00 בבוקרו של יום, אמור להגיע ליעדו עוד באותו היום. לטענתו, כעולה מבדיקתו, מתוך 8 דברי דואר ששלח באמצעות שירות זה, רק דבר דואר אחד הגיע במועד ואילו היתר (7) הגיעו רק למחרת.

המבקש הגדיר את חברי הקבוצה כדלקמן: "כל הצרכנים שהשתמשו בשירות "מהיר אקספרס" של המשיבה, במשלוח דואר, לפחות פעם אחת, החל מראשית תקופת מתן השירות  על ידי המשיבה ועד למועד הגשת הבקשה דנן לאישור התובענה כתובענה ייצוגית."

עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת אישור זו הן: עילת הטעיה מכוח הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

הסעדים הנתבעים בבקשת האישור: פיצוי כספי לכלל חברי הקבוצה בסך 70,901,250 ₪; צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה המורה למשיבה לבטל כליל את השירות או גביית סכום עודף בגין שירות זה, או לכל הפחות לתקן את אופן פרסום "שירות דואר אקספרס" ולציין באופן בולט מהו הזמן הסביר שבפועל יגיע דבר הדואר לנמען, וכי בכפוף לנוהל מוסדר שיפורסם מראש, ליתן החזר כספי לצרכן שלגביו הופרה ההתחייבות העולה מן השירות של "דואר אקספרס".

1.2.   ת.צ. 12529-08-12 בצלאל נ' חברת דואר ישראל בע"מ  : בקשת אישור העוסקת בשירות המברקים של הדואר.

לטענת המבקש 1, תנאי השירות של המשיבה קובעים כי מברק הנשלח באמצעותה אמור להגיע ליעדו באותו יום עסקים. אף על פי כן, מתוך 8 מברקים ששלח רק 3 מהם הגיעו במועד ואילו השאר (5) הגיעו באיחור של יום.

המבקש הגדיר את חברי הקבוצה כדלקמן: "כל הצרכנים שהשתמשו בשירות "מברקים" של המשיבה, במשלוח מברק, לפחות פעם אחת, החל מראשית תקופת מתן השירות על ידי המשיבה ועד למועד הגשת הבקשה דנן לאישור התובענה כתובענה ייצוגית."

עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת אישור זו הן: עילת הטעיה מכוח הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן; התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

הסעדים הנתבעים בבקשת האישור: פיצוי כספי לכלל חברי הקבוצה בסך 63,875,000 ₪; צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה המורה למשיבה לבטל כליל את השירות או גביית סכום עודף בגין שירות זה, או לכל הפחות לתקן את אופן פרסום "שירות מברקים" ולציין באופן בולט מהו הזמן הסביר להגעת דבר הדואר בפועל לנמען, וכי בכפוף לנוהל מוסדר שיפורסם מראש, ליתן החזר כספי לצרכן שלגביו הופרה ההתחייבות העולה מן השירות של "מברקים".

1.3.   ת.צ. 47821-10-12 כהן גלעד נ' חברת דואר ישראל בע"מ  : בקשת אישור העוסקת בשירות משלוח רגיל של דברי דואר.

לטענת המבקש 2, על פי תנאי הרישיון שניתן לדואר, על 87% מדברי הדואר להימסר ליעדם בתוך 2 ימי עבודה; על 96% מדברי הדואר להימסר ליעדם בתוך 3 ימי עבודה; ואילו על  100% מדברי הדואר להימסר בתוך 5 ימי עבודה. המבקש טוען כי שלח 21 דברי דואר אך נמסר לו ע"י נמעניו כי רק 76.19% מדברי הדואר הגיעו ליעדם במועד.

המבקש הגדיר את חברי הקבוצה כדלקמן: "כל הצרכנים, ששלחו דבר דואר במשקל של עד 2 ק"ג (מכתב, גלויה, דבר דפוס, דוגמה וכל חפץ אחר הניתן להעברה בדואר בישראל) באמצעות המשיבה, שמשך הזמן ממשלוח דבר הדואר ועד למסירתו או חלוקתו, לרבות לכתובת פרטית, למרכז חלוקה או לתא דואר בתשלום עלה על 2 ימי עבודה או 3 ימי עבודה או 5 ימי עבודה – ב-7 השנים למועד הגשת תובענה זו."

עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת אישור זו הן: עילת הטעיה מכוח הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – הפרת סעיף 1.1 לרישיון המשיבה; התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

הסעדים הנתבעים בבקשת האישור הם: פיצוי כספי לכלל חברי הקבוצה בסך 500,000,000 ₪. צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה המורה למשיבה לעמוד בהוראות רישיונה.

1.4.   ת.צ. 56333-10-12 כהן גלעד נ' חברת דואר ישראל בע"מ  : בקשת אישור העוסקת בזמן ההמתנה לשירות בסניפי חברת הדואר.

לטענת המבקש 2, על פי תנאי הרישיון של הדואר זמן ההמתנה הממוצע לשירות לא יעלה על 10 דקות ב-95% מסניפי הדואר; על 25 דקות ב-2% מסניפי הדואר; ומעל ל-25 דקות ב-3% מהסניפים. המבקש מציין כי ביקש לקבל שירות ביחידת הדואר של העיר מודיעין ונאלץ להמתין כ-40 דקות. חבריו ואחיו של המבקש בדקו אף הם (בליוויו) את זמני ההמתנה ב-13 יחידות דואר שונות בכל רחבי הארץ ומבדיקתם עלה כי המשיבה אינה עומדת בתנאי הרישיון.

המבקש הגדיר את חברי הקבוצה בבקשת אישור זו כדלקמן: "כל הצרכנים, שביקשו לקבל שירות במי מיחידות הדואר של המשיבה, ושזמן ההמתנה לקבלת השירות ביחידת הדואר של עלה על 10 דקות, החל מיום 7.1.08 ועד ליום הגשת בקשת האישור" (כך במקור, צ.צ.).

עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת האישור הן: הטעיה מכוח הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – הפרת סעיף 3.2 לנספח ב' לרישיון המשיבה; התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

הסעדים המבוקשים בבקשת האישור הם: פיצוי כספי בסך 500,000,000 ₪ לכלל חברי הקבוצה; צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה המורה למשיבה לעמוד בהוראות רישיונה כך שמשך זמן ההמתנה ביחידות הדואר השונות של המשיבה לא יעלה על 10 דקות והכל בהתאם לאמור ברישיונה.

2.      המשיבה מבקשת לדחות את כל ארבע בקשות האישור.

ביחס לשלוש בקשות האישור הראשונות (שעניינן שירות המברקים, דואר אקספרס, שירות שליחת מכתב רגיל) טוענת המשיבה כי נתונה לה חסינות מכוח סעיף 78 לחוק הדואר, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק הדואר"), הפוטרת אותה מאחריות לכל נזק שנגרם עקב איחור במסירה של דברי דואר ומברקים. לטענתה, הן משרד התקשורת והן היועץ המשפטי לממשלה תמכו בעמדה זו והדגישו כי החסינות חלה גם על השבה של דמי משלוח דבר הדואר החוסה גם הוא תחת הוראות החסינות.

עוד טוענת המשיבה כי הבקשות הוגשו ללא תשתית ראייתית הולמת וכי המבקשים לא הצביעו על כל נזק שנגרם להם כתוצאה מהאיחור / אי הגעת דבר הדואר בהתאם למועדים שנקבעו ברישיון הדואר. המבקשים לא הוכיחו בבקשותיהם כי נגרם להם הפסד ממון או שהיו נמנעים ממשלוח דבר הדואר בשירות "מהיר אקספרס" או ממשלוח מברק לו ידעו מראש על האיחור. משלא הוכח נזק – לא עלה בידיהם להוכיח עילת תביעה אישית כנדרש.

עוד טוענת המשיבה כי שיש לדחות את הבקשה בהתאם להוראת סעיף 8(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), שכן לאור מצבה הכלכלי המורכב של המשיבה והיותה גוף המעניק שירות חיוני לציבור, אישור התובענות הייצוגיות (ששווין המצרפי מגיע ליותר ממיליארד ₪) עשוי להביאה לכלל קריסה.

3.     כפי שיובא להלן, נמצא כי יש לקבל את בקשת האישור בענין זמני ההמתנה ביחידות הדואר (ת.צ. 56333-10-12), ומנגד – יש לדחות את שתי בקשות האישור האחרות שעניינן שירות המברקים ושירות "מהיר אקספרס" (ת.צ. 12529-08-12, ת.צ. 12478-08-12). ביחס לבקשה בעניין משלוח דברי דואר (ת.צ. 47821-10-12) – יש להמשיך את הבירור בתובענה.

ת.צ 56333-10-12

בקשת האישור בעניין זמני ההמתנה ביחידות הדואר

4.      בטרם אדרש לבחינת בקשת האישור גופה, אקדים ואציין כי שני הצדדים מסכימים לכך שהחסינות הנטענת מכוח סעיף 78 לחוק הדואר, אינה עומדת למשיבה בבקשת אישור זו, שעה שהיא אינה חלה על הנושא הנדון.

5.      נושא זמני ההמתנה לקבלת שירות ביחידות הדואר השונות הוסדר בסעיף 3.2 לנספח ב' לרישיון המשיבה, אשר ניתן לה לראשונה בשנת 2008:

	זמן המתנה ממוצע ליחידת דואר שאינו עולה על 10 דקות	זמן המתנה ממוצע ליחידת דואר שאינו עולה על 25 דקות	זמן המתנה ממוצע ליחידת דואר העולה על 25 דקות
בשנה הראשונה מיום הענקת הרשיון	65% מכלל יחידות הדואר	30% מכלל יחידות הדואר	5% מכלל יחידות הדואר
בשנה השניה מיום הענקת הרשיון	75% מכלל יחידות הדואר	20% מכלל יחידות הדואר	5% מכלל יחידות הדואר
בשנה השלישית מיום הענקת הרשיון	85% מכלל יחידות הדואר	10% מכלל יחידות הדואר	5% מכלל יחידות הדואר
בשנה הרביעית מיום הענקת הרשיון ואילך	95% מכלל יחידות הדואר	2% מכלל יחידות הדואר	3% מכלל יחידות הדואר

יצוין, למען הסדר הטוב, כי רישיון המשיבה עודכן בשנת 2015, וכיום על המשיבה לעמוד בזמני המתנה נוקשים יותר – ללמדך החשיבות שרואה המאסדר בעניין זה:

"... החל מיום 1.9.2015 זמן ההמתנה הממוצע לכל יחידת דואר לקבלת שירותי בעל הרשיון יהיה עשר (10) דקות בממוצע עבור כל יום פעילות בכל יחידת דואר, למעט יום תשלום מס ערך מוסף ויום תשלום קצבאות הבטחת הכנסה, בהם זמן ההמתנה הממוצע היומי לכל יחידת דואר יהיה חמש עשרה (15) דקות. "

טענות הצדדים ביתר פירוט

6.      כאמור לעיל, מר גלעד כהן (המבקש 2) ביקש לקבל שירות ביחידת הדואר של המשיבה בעיר מודיעין. המבקש 2 ציין כי נאלץ להמתין כ-40 דקות עד למתן השירות. המבקש 2 מציין כי פנה לבא-כוחו, עו"ד יוחי גבע, ויידע אותו בנושא ובהתאם להנחייתו בדק עם אחיו וחבריו את זמני ההמתנה ב-13 יחידות דואר שונות בכל רחבי הארץ. המבקש 2 מציין בתצהירו כי הצטרף לבדיקות אלה תוך שהוא ממתין בכל בדיקה מחוץ לכל יחידת דואר שנבדקה על ידי נציג מטעמו. בדיקות אלו העלו לטענתו כי המשיבה אינה עומדת בתנאי הרישיון:

6.1.   סניף יד חרוצים (קניון אחים ישראל) ירושלים: בדיקה מיום 15.7.12 שעה 15:55. זמן המתנה 39 דקות.

6.2.   סניף הנהלת הדואר (רחוב יפו 217) ירושלים: בדיקה מיום 15.7.12 שעה 12:53. זמן המתנה 63 דקות.

6.3.   סניף מרכזי ירושלים (רחוב יפו 23): בדיקה מיום 16.7.17 שעה 12:05. זמן המתנה 41 דקות.

6.4.   סניף אגריפס ירושלים: בדיקה מיום 16.7.12 שעה 15:41. זמן המתנה 24 דקות.

6.5.   סניף קניון מלחה ירושלים: בדיקה מיום 17.7.12 שעה 10:46. זמן המתנה 14 דקות.

6.6.   סניף גינות דותן מודיעין: בדיקה מיום 19.7.12 שעה 8:59. זמן המתנה 29 דקות.

6.7.   סניף רחביה ירושלים: בדיקה מיום 17.7.12 שעה 14:17. זמן המתנה 16 דקות.

6.8.   סניף שמאי ירושלים: בדיקה מיום 17.7.12 שעה 13:31. זמן המתנה 18 דקות.

6.9.   סניף רש"י רמת-גן: בדיקה מיום 21.7.12 שעה 11:08. זמן המתנה 14 דקות.

6.10.   סניף מרכזת צפון תל-אביב: בדיקה מיום 26.7.12 שעה 13:29. זמן המתנה 20 דקות.

6.11.   סניף הקריה תל-אביב: בדיקה מיום 26.7.12 שעה 11:57. זמן המתנה 29 דקות.

6.12.   סניף עיריית תל-אביב: בדיקה מיום 26.7.12 שעה 13:05. זמן המתנה 13 דקות.

6.13.   סניף ביאליק רמת-גן: בדיקה מיום 12.8.12 שעה 9:45. זמן המתנה 43 דקות.

7.      לטענת המבקש, מן האמור עולה כי זמן ההמתנה הממוצע עד לקבלת השירות ביחידות הדואר השונות של המשיבה הינו 28.69 דקות ולא 25 דקות או 10 דקות כנדרש בהוראות הרישיון. לפיכך, המשיבה אינה עומדת בחובותיה כלפי הצרכנים ומפרה את חובותיה הקבועות ברישיונה כלפי הצרכנים.

8.      המשיבה טוענת מנגד כי בקשת אישור זו חסרה תשתית ראייתית מינימאלית: המבקש בדק 13 סניפים של המשיבה בלבד, המהווים פחות מ-2% מכלל סניפיה, בעוד שעל פי תנאי הרישיון אפשרי שב-3% מסניפיה יעלה זמן ההמתנה הממוצע על 25 דקות. בשים לב לכך שלמשיבה למעלה מ-700 סניפים, על המבקש היה להראות כי זמן ההמתנה הממוצע בלמעלה מ-21 סניפים עולה על 25 דקות. זאת ועוד, לפי הוראות הרישיון מדובר בזמן המתנה ממוצע. הכוונה היא לממוצע של כלל מבקרי הסניף הספציפי. לפיכך, יש לבחון כמה זמן המתינו בממוצע כלל מבקרי הסניף. לא ניתן להסיק מה זמן ההמתנה הממוצע ממדידה של אדם אחד בסניף אחד ובנקודת זמן אחת.

עוד מציינת המשיבה כי המבקש לא ציין באיזה יום הגיע לסניף במודיעין, באיזו שעה המתין לשירות, לאיזה שירות הוא המתין ולא צירף כל ראיה שאכן נכח בסניף הדואר האמור.

זאת ועוד, הבדיקות שנערכו ע"י אחיו וחבריו של המבקש לא גובו בתצהירים מטעמם וטפסי ה"בדיקה" שצורפו על יד המבקש מהווים עדות שמועה בלתי קבילה ולפיכך לא ניתן להתבסס עליהם.

המסגרת הנורמטיבית

9.      על המבקש לאשר תביעה כייצוגית לעמוד בארבעת התנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;

(4)  קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

10.  השאלה האם תובע ייצוגי עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו היא בעיקרה שאלה עובדתית, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. פסיקת בתי המשפט התחבטה רבות בשאלה אימתי יעמוד תובע מייצג בנטל הבאת הראיות והאם יש בראיות ובנתונים שהביא משום "אפשרות סבירה" שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. הכללים שנקבעו לבסוף בפסיקה הם מחמירים יותר מהכללים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה (ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (22.9.14) פסקה 3 להכרעת כבוד השופטת (כתוארה דאז) א' חיות).

על מנת להשתכנע, כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב –  משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה, האם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים והאם קיימת כלל עילת תביעה אישית (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.4.13) פסקאות 41-39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

לצד זאת, כדי ליתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות, אשר קיים אינטרס ציבורי בבירורן, הנטל המוטל בשלב מקדמי זה הוגבל כאמור ל"אפשרות סבירה" בלבד:

"די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת "אפשרות סבירה" להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור; חוסר היעילות הטמון בכפילות זו גדל מקום בו פונים הצדדים פעמיים לערכאת הערעור." (ר': רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (5.7.12) פסקה 15 לפסה"ד; עניין מגדל לעיל, פסקה 14 להכרעת כבוד השופט ע' פוגלמן).

והוסיפה כבוד השופטת ע. ארבל בעניין פרנק נ' אולסייל:

"אילולא נגלה גמישות – לרבות בהיבט של נטלי ההוכחה – כי אז ייבצר מאיתנו לברר תובענות שקיים אינטרס ציבורי בבירורן. זאת, כמובן רק כאשר מדובר בתובענה ראויה, כלומר תובענה המגלה עילה לכאורה". (פסקה 63 להכרעה. יובהר כי בנסיבות אותה תובענה, דעתה של כבוד השופטת ארבל נותרה בדעת מיעוט).

11.  יש לבחון על כן האם השכיל המבקש להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה אישית לכאורה כנגד המשיבה. כמו כן יש לבחון האם מתקיימים התנאים לאישורה של התובענה כייצוגית.

לגופו של עניין – האם קיימת עילת תביעה אישית?

12.  המשיבה הודיעה ביום 31.10.16, ערב הדיון שנועד לחקירת המצהירים בבקשות האישור, על משיכת תצהיריה ועל כך כי איננה מעוניינת לחקור את שני המבקשים על תצהיריהם. משמעות הדברים הינה כי יש לקבל את גרסתו של המבקש 2:

"...והכלל הנוהג לעניין זה הינו כי בהעדר כל הסבר סביר, הימנעות מחקירת עד בסוגיה כלשהי משמעה כי אין חולקים על גרסתו של העד באותה סוגיה (ראו לעניין זה: יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1949 (2009))." (ר': ע"פ 8748/08 ירון ברכה נ' מדינת ישראל (10.10.11) פסקה 27 לפסה"ד).

13.  המבקש 2 הצהיר כי נאלץ להמתין ביחידת הדואר בסניף מודיעין למעלה מ-40 דקות. אשר להמתנה ראשונה זו – סביר בעיניי כי לא יהיו בידי המבקש ראיות לנוכחותו בסניף או לזמן המתנתו. המבקש 2 לא נחקר על תצהירו, ודבריו לא נסתרו, ועל כן יש לקבלם.

14.  עוד מציין המבקש 2 כי הצטרף לחבריו ואחיו שהמתינו לקבלת שירות בעוד הוא ממתין להם מחוץ ליחידות הדואר השונות, עד לקבלת שירות. גם לעניין זה, מאחר והמבקש לא נחקר על תצהירו, יש לקבל את האמור בו. ויובהר – המבקש 2 מציין כי אף הוא המתין מחוץ ליחידות הדואר עת חבריו ואחיו המתינו לשירות, על כן אין המדובר ב"עדות שמיעה" כטענת המשיבה כי אם בעדות מידיעתו האישית.

15.  לעניין הנזק – אין לקבל את טענת המשיבה לפיה המבקש לא הצביע על נזק שנגרם לו וכי מדובר ב"זוטי דברים".

ראשית, הנזק נטען בפה מלא בתצהיר המבקש 2 (סעיפים 57-55 לתצהיר המבקש 2).

שנית, זמן הוא משאב יקר ואין להתייחס אליו כ"זוטי דברים". זמן ההמתנה של המבקש 2 (ובלבד שמדובר בזמן העולה על זה הקבוע ברישיון המשיבה) הינו בר פיצוי וניתן לכמת כספית את הנזק שנגרם כתוצאה מהמתנה ממושכת, מעבר לנדרש.

הקשר הסיבתי בין ההמתנה הממושכת לבין הנזק שנגרם למבקש הינו ברור: המבקש נאלץ להשחית זמנו לריק בהמתנה לשירותי המשיבה – זמן שניתן היה לנצלו למטרה אחרת אם הייתה המשיבה עומדת בתנאי רישיונה.

16.  גם אין לקבל את טענת המשיבה כי המבקש 2 אינו צרכן אמיתי אלא יזם תובענות ייצוגיות. אין במניעיו של התובע היוזם את ההליך הייצוגי, המבקש לזכות ברווח, כדי לשלול את תום ליבו ולהכשיל את בירור תביעתו הייצוגית (בכפוף להתקיימות יתר התנאים הנדרשים). המחוקק אף הכיר בתובע מייצג ובבא-כוחו כמעין יזמים המבצעים אכיפה פרטית של זכויות כלל חברי הקבוצה באמצעות בית המשפט (ור' להרחבה בעניין זה: ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.14) פסקאות 99-84 לפסה"ד;  וכן דבריו של כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע"מ   (פורסם ביום 6.9.17) פסקה מו לפסה"ד).

17.  על כן, לאור כל המפורט לעיל, נמצא כי קמה למבקש 2 עילת תביעה אישית נגד המשיבה.

האם מתקיימים התנאים לאישורה של התובענה הייצוגית

18.  התנאים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות הם מצטברים.

במקרה דנא, לאור בחינת הקריטריונים הנדרשים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים בענייננו התנאים לאישור תובענה כייצוגית, מן הטעמים שיפורטו להלן.

19.  סעיף 8(א)(1) לחוק קובע כי אחד התנאים לאישור תובענה כייצוגית הוא : "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה".

20.  המבקש 2 ציין בתצהירו כי בדק (יחד עם אחרים) 13 יחידות דואר שונות, שבהן זמן ההמתנה עד לקבלת שירות התמשך זמן רב מעבר למותר על פי תנאי הרישיון. סבורני כי גרסת המבקש 2 מהווה ראשית ראיה לכך שקיימת "אפשרות סבירה" שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. זאת, בהתאם לפסיקה המובאת לעיל ובשים לב לכך שמדובר בתובענה שקיים אינטרס ציבורי בבירורה, (ראו: עניין אולסייל). המדובר בבדיקות שנערכו גם על ידי אחרים (בליוויו של המבקש), דבר המעיד על הִישָנות זמני המתנה ארוכים ביחידות הדואר, מעבר למקרה הפרטני של המבקש.

21.  אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה היה על המבקש לבדוק מספר רב יותר של יחידות דואר. המדובר במדגם אקראי מספק לצורך הצגות ראיות לכאורה כנדרש בשלב מקדמי של ההליך. בתי המשפט ניסו להימנע בדיוק מדרישה נוקשה מעין זו, שעה שעסקינן כאמור בבקשת ביניים. מדובר בקביעה לכאורית בלבד בדבר סיכויי התובענה ואין זה הכרח כי בסופו של הליך התובענה תתקבל (ור' לעניין זה: אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק  תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 הפרקליט מט(1) 131, עמ' 142). בשלב זה של הבירור, די בנתונים שהובאו על ידי המבקש כדי לבסס את בקשת האישור.

אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה היה על המבקש לבדוק זמן ממוצע של המתנה בכל סניף וסניף. לא הוברר על ידי המשיבה כמה בדיקות בכל סניף וסניף יהוו לגרסתה בדיקה מתאימה ומספקת. מדובר בדרישה מכבידה לשלב של בירור בקשת האישור בלבד, במיוחד נוכח העובדה שבוצעו בדיקות עם אחרים, במועדים שונים ובסניפים שונים.

22.  טוענת המשיבה כי העומס בין סניפי הדואר משתנה בין סניף וסניף, ממועד למועד ומשעה לשעה. כך, לטענת המשיבה, בימים שבהם מחולקות קצבאות הביטוח הלאומי או בימים שמתבצעים בהם החזרי מס – יהיה עומס כבד יותר בסניפי הדואר.

דא עקא, בדיקותיו של המשיב נערכו בימים שונים, רובן בימים שאין בהם חלוקה של קצבאות או החזרי מס, ובכל זאת נאלצו הוא ונציגיו להמתין זמן רב מעל המותר.

ודוק! תנאי הרישיון קובעים כי ככלל זמן ההמתנה יפחת מ 10 דקות במרבית הסניפים ובענייננו, אף לא אחד מהסניפים עמד בזמן המתנה קצר מ 10 דקות

23.  זאת ועוד, הלכה היא כי מקום בו נתבע בהליך ייצוגי טוען ל"טעות נקודתית" וניכרים פערי מידע בין הצדדים, מוצדק להעביר אליו את נטל הבאת הראיה  אך לא את נטל השכנוע (ר': ע"א 7187/12 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל (17.8.14)).

בענייננו, נמצא כי המשיבה לא הכחישה בכתבי טענותיה שהיא אינה עומדת בהוראות רישיונה. המשיבה אף לא הציגה מסמך כלשהוא המאשר/אינו מאשר כי זמני ההמתנה הם בהתאם/שלא בהתאם להוראות הרישיון  על אף שסביר כי מסמך כזה או אחר (סקר / בדיקה / חוות דעת) נמצא ברשותה. לפיכך, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להפריך את גרסת המבקש.

24.  גם אין לקבל את טענת המשיבה, לפיה לא הוצע על ידי המבקש מנגנון לאיתור חברי הקבוצה.

סביר כי מלאכת זיהוי חברי הקבוצה במקרה דנן לא תהיה קלה, כטענת המשיבה. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע את אישור הבקשה. ההוכחה יכול ותעשה בסיוע מומחים, נתונים סטטיסטיים ובאמצעות נתונים שונים נוספים שיימסרו למבקש על ידי המשיבה. יש להוסיף כי ככל ולא ניתן יהיה, בסופו של יום, לקבוע את הנזק האינדיווידואלי לכל אחד מחברי הקבוצה, אזי הפיצוי אפשרי גם על פי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות – על דרך האומדנה לטובת הקבוצה או לטובת הציבור.

25.  נמצא אפוא, לאור כל המפורט לעיל, כי קיימות בענייננו שאלות משותפות של עובדה ומשפט לחברי הקבוצה. יש לקבוע לפיכך כי המבקש 2 הוכיח לכאורה כי עילות התביעה המפורטות בבקשתו מתקיימות בענייננו:

25.1.   הטעיה על פי הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן: המשיבה הטעתה לכאורה את חברי הקבוצה ביחס למשך ההמתנה לקבלת השירות הניתן על ידה.

25.2.   הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין, של הוראת סעיף 3.2 לנספח ב' לרישיון המשיבה: על המשיבה לעמוד בתנאי הרישיון שניתן לה, בהתאם להוראת סעיף 1א לחוק הדואר. הוכח לכאורה כי המשיבה לא עמדה במועדי ההמתנה למתן שירות ביחידות הדואר בהתאם להוראות רישיונה.

25.3.   התעשרות שלא כדין בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט: המשיבה התעשרה לכאורה על חשבון חברי הקבוצה, עת גבתה תשלום מלא בגין שירות שלא עמד בהתאם לתנאי הרישיון.

26.  תנאי נוסף שעל המבקש 2 לעמוד בו הוא הקבוע בסעיף 8(א)(2): "תובענה ייצוגית היא הדרך

27.  היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".

אין חולק כי מדובר במחלוקת הרלוונטית לציבור הצרכנים של הדואר. סכום התביעה האישית הנמוך, אין בו די כדי לתמרץ תובע לפתוח בהליך משפטי עצמאי כנגד המשיבה.

28.  התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו8(א)(4) מתקיימים בענייננו. לא הוכח כי עניינה של הקבוצה לא ייצוג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב (בשים לב לקביעתי לעיל, בעניין ייזום בקשת האישור).

ת.צ 12478-08-12

בקשת האישור בעניין שירות "מהיר אקספרס" של הדואר

29.  המבקש 1 טוען כי ביום 5.6.12 בשעה 9:05 שלח דבר דואר רגיל באמצעות שירות דואר אקספרס של המשיבה. דבר הדואר הגיע ליעדו באיחור ניכר (ביום למחרת בשעה 18:10) ובניגוד גמור לתנאי השירות של המשיבה (עד השעה 18:00 באותו היום).

המבקש שלח 7 דברי דואר נוספים באמצעות שירות האקספרס של המשיבה, מתוכם 6 דברי דואר לא הגיעו במועד.

30.  המשיבה מעלה טענות רבות כנגד בקשת האישור וביניהן: חסינות, שימוש לרעה בהליכי משפט וכיוצ"ב (טענות אלו הועלו במסגרת כל אחת מארבע בקשות האישור).

ביחס לעילת התביעה האישית – טוענת המשיבה כי 2 מתוך 7 דברי הדואר שנשלחו על ידי המבקש הגיעו ליעדם בזמן אך לא היה אף אחד ביעד באותה השעה ומשכך לא ניתן היה למסור את דבר הדואר; 2 דברי דואר נוספים נשלחו מסניף בעיר מודיעין, אשר אינה נמנית על 57 מקומות היישוב שלגביהם קיים תנאי שירות הקובע שדברי הדואר שנאספים מהם יימסרו באותו יום; 2 דברי דואר נוספים שנשלחו מסוכנות סן-סימון בירושלים נמסרו באיחור עקב תקלה ספציפית באיסוף באותו היום. לא ניתן להסיק מכך מסקנה באשר לכלל דברי הדואר שנשלחים בשירות אקספרס בכל רחבי הארץ.

מה גם כי לטענת המשיבה לא נגרם למבקש כל נזק כתוצאה מכך שחלק מדברי הדואר הגיעו באיחור של יום.

31.  זאת ועוד, המשיבה טוענת כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שקיימת קבוצת אנשים שנפגעו בדרך דומה לשלו. המבקש לא הציג ולו מקרה אחד נוסף של לקוח ששלח דבר דואר אקספרס אשר הגיע באיחור. כל שטען לעניין זה הוא כי הוא עצמו שלח 8 דברי דואר, ורק 3 מהם הגיעו במועד ועל כן הוא מניח ש-87.5% מדברי הדואר שנשלחים בשירות זה אינם מגיעים במועד ליעדם. בכך לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו.

32.  נוכח הפסיקה שהובאה לעיל, וגם אם אלך באותה גישה מקלה המובאת בעניין עמוסי, נמצא – ולא בלי לבטים – כי לא ניתן לאשר את התובענה כייצוגית. ואנמק.

סבורני כי ניתן לקבל את הטענה לפיה המבקש הוכיח את עילת תביעתו האישית. המבקש לא נחקר על תצהירו, ועל כן כאמור לעיל, יש לקבל את טענתו בעניין העיכובים שבשירות מהיר אקספרס.

אולם בכך לא די.

33.  כידוע, התובענה הייצוגית היא כלי רב עוצמה שיש להשתמש בו בזהירות ובתבונה:

"לאור החשיבות הציבורית הכללית של התובענה הייצוגית וההשפעה שנודעת לה על חוג רחב של תובעים, ובשל הפוטנציאל הבעייתי והסכנות השונות הטמונות במכשיר רב עוצמה זה, ראה המחוקק להנהיג מידה רבה של פיקוח על השלבים השונים של ההליך המשפטי ולהציב בלמים בדמות דרישות שונות, שעל התובע לעמוד בהן בטרם יקבל את האישור להיכנס להיכלה של התובענה הייצוגית. ראשיתו של פיקוח זה בהליך הטרומי של אישור הבקשה להגשת תובענה ייצוגית. כאן נדרש התובע לעמוד ברף גבוה יותר של דרישות בטרם יורשה לייצג את הרבים. רף זה בא לידי ביטוי בנטל ובמידת ההוכחה הנדרשים לצורך מילוי התנאים המקדמיים לאישורה של התובענה כייצוגית. בפרשת מגן וקשת [1] נקבע, כי התובע המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. בהליך אישורה של תובענה ייצוגית אין להסתפק בכך שהעובדות הנטענות בכתב-התביעה מקימות עילת תביעה, ויש להוכיח את העובדות הנטענות באופן לכאורי." (ר': רע"א 4474/97 טצת נ' זילבשץ, פ"ד נד(2) 577, 587 (2000)).

34.  התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות הם אמצעי פיקוח שאותם ראה לנכון המחוקק לקבוע, ביחס למי שמבקש לייצג את הרבים במסגרת תובענה ייצוגית.

כאמור לעיל, ס"ק (1) קובע כי על המבקש להוכיח כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". משמעות הדברים הינה כי על מבקש האישור להוכיח, ברמה לכאורית, את קיומה של קבוצה.

35.  לפיכך, היה על המבקש להראות כי לפחות אדם אחד נוסף נפגע מהתנהלות המשיבה בכך שדברי דואר שנשלחו על ידו באמצעות שירות אקספרס הגיעו בעיכוב (ור' לעניין זה: ע"א 3948/11 נירה חגי נ' פרטנר תקשורת בע"מ (20.11.12)).

הצטברות של מספר מקרים פרטניים, שאינם עולים בקנה אחד עם הטענה העובדתית של המשיבה, יש בכך כדי להוות אינדיקציה לקיומה של הטענה העובדתית ביחס לקבוצה. מדובר באינדיקציה המתייחסת למידע שיש באפשרות המבקש או באי-כוחו לאסוף:

"כך, למשל, יש לצפות ממבקש ומבא כוח מייצג בתובענה ייצוגית שביסודה מחלוקת עובדתית, כי יעשו מאמץ להביא מספר רב יחסית של מקרים פרטניים לפני בית המשפט. לשם כך באפשרותם להיעזר במגוון רחב של אמצעים, ובכלל זה רשתות חברתיות, על מנת להביא לפני בית המשפט לא רק את עניינו של המבקש, אלא גם במקרים נוספים התומכים בטענתם כי התנהלות המשיבה אינה תואמת את הצהרותיה. לחילופין, יכולים המבקש ובא הכוח המייצג לערוך סקר, שיסיע לבית המשפט להתרשם מדיווחיהם ותחושותיהם של חברי הקבוצה." (ר' ת.צ.(מרכז) 9582-05-13 דן גינר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (27.3.16) פסקה 32 לפסה"ד).

זאת לא נעשה בענייננו.

36.  בקשת האישור כוללת נתונים הנוגעים לעניינו האישי של המבקש בלבד. המבקש לא טרח לצרף ראיות הנוגעות לאנשים נוספים שנפגעו אף הם מהתנהלותה של המשיבה ביחס לשירות מהיר אקספרס, וזאת בשונה מהמאמץ שהשקיע המבקש 2 בבקשת האישור העוסקת בזמני ההמתנה ביחידות הדואר –שם נבדקו היחידות השונות על ידי מספר אנשים. לא מובן לי מדוע בתובענה בסכום כה גבוה, בעלת השלכות רוחב וחשיבות ציבורית, לא נעשה מאמץ לעבות את הבקשה לאישור בראיות נוספות. סבורני כי ניתן היה, במאמץ קל, למצוא אנשים נוספים, אם היו כאלו שנפגעו, ונכונים ליתן תצהיר בעניין זה. אלא שפעולה פשוטה מעין זו לא נעשתה על ידי המבקש.

ויובהר, כתבות באתרי אינטרנט או בעיתונות, אמירות מסוג "הכל יודעים" ככל שהן רלוונטיות לעניין, אינם מהווים ראיה בהליך משפטי שעה שמדובר בעדות שמיעה ושמועה. לפיכך, הראיות העומדות בפניי הן אלו הנוגעות למבקש – ולו בלבד.

37.  לאור האמור, נמצא כי לא התקיים התנאי הראשון שבסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. מאחר והתנאים בסעיף זה הינם מצטברים – לא מצאתי לדון בקיומם של התנאים האחרים.

ויובהר, אין בהחלטתי זו משום מתן הכשר לטיב השירות דואר מהיר של המשיבה, אלא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" (ר' עניין פרטנר לעיל, פסקה 4 לפסה"ד).

ת.צ 12529-08-12

בקשת האישור בעניין שירות המברקים של הדואר

38.  המבקש החליט לעשות שימוש בשירות המברקים של המשיבה לצורך שליחת מברק לכתובת בעיר רמת גן. כך, ביום 9.7.12 בשעה 9:55 שלח מברק, אלא שזה הגיע ליעדו באיחור ניכר ובניגוד גמור לתנאי השירות של המשיבה – במקום שהמברק יגיע "בתוך מספר שעות" באותו היום הוא הגיע ליעדו ביום שלמחרת בשעה 18:12.

לאור האמור, שלח המבקש 7 מברקים נוספים כאשר 4 מתוכם לא הגיעו במועד. כלומר, מתוך 8 מברקים שנשלחו על ידי המבקש באמצעות שירות המברקים של הדואר – 5 מברקים לא הגיעו במועדם (62.5%).

39.  גם בבקשה זו מעלה המשיבה טענות רבות כנגד בקשת האישור וביניהן: חסינות, שימוש לרעה בהליכי משפט ועוד.

ביחס לעילת התביעה האישית  - טוענת המשיבה כי רק מברק אחד הגיע באיחור וכי לא הוכח נזק של המבקש בגין עיכוב זה.

עוד מוסיפה המשיבה כי גם בבקשת אישור זו לא השכיל המבקש להוכיח קיומה של קבוצה.

40.  עיון בכתבי הטענות של בקשת אישור זו מעלה כי גם בעניינה של בקשת אישור זו, כל שהוגש על ידי המבקש 1 הן ראיות הנוגעות לעילת תביעתו האישית בלבד. לא נמצאו ראיות נוספות המעידות על קיומה של קבוצה.

לפיכך, מהנימוקים שפורטו לעיל בת.צ 12478-08-17 , אין בידיי לקבל בקשת אישור זו.

ת.צ 47821-10-12

בקשת האישור בעניין שירות העברת מכתב רגיל

41.  בבקשת אישור זו טוען המבקש כי המשיבה אינה עומדת בהוראות רישיונה, הקובעות את משך הזמן ממשלוח דבר דואר ועד למסירתו ליעדו.

42.  הוראות סימן 1 לנספח ב' לרישיון הדואר קובעות כדלקמן:

מס'	שם השירות	תיאור השירות	תקני איכות ושירות
1.1	משלוח דבר דואר רגיל	איסוף, העברה, חלוקה או מסירה של דבר דואר במשקל של עד 2 ק"ג. לעניין שירות זה – "דבר דואר": מכתב, גלויה, דבר דפוס, דוגמה וכל חפץ אחר הניתן להעברה בדואר.	משך הזמן ממשלוח דבר דואר ועד למסירתו או חלוקתו, לרבות לכתובת פרטית, למרכז חלוקה או לתא דואר בתשלום, יהיה לכל הפחות כמפורט להלן: 87% מדברי הדואר, לכל ישוב, תוך שני (2) ימי עבודה; 96% מדברי הדואר במצטבר, לכל ישוב, תוך שלושה (3) ימי עבודה; 100% מדברי הדואר במצטבר, לכל ישוב, תוך חמישה (5) ימי עבודה.

43.  המבקש מציין כי בחודש יוני 2016 שלח דבר דואר, אשר הגיע ליעדו לאחר 6 ימי עבודה. לאור האמור, ערך המבקש בדיקה ושלח 21 דברי דואר במועדים שונים וליישובים שונים. המבקש מצא את הנתונים הבאים:

0 פריטים מדברי הדואר הגיעו תוך 2 ימי עבודה ליעדם.

5 פריטים מדברי הדואר הגיעו תוך 3 ימי עבודה ליעדם.

3 פריטים מדברי הדואר הגיעו תוך 5 ימי עבודה ליעדם.

5 פריטים מדברי הדואר הגיעו תוך 6 ימי עבודה ליעדם.

לטענת המבקש, מן האמור לעיל עולה כי 0% מדברי הדואר הגיעו תוך 2 ימי עבודה ולבטח לא 87% מהם; 23% מדברי הדואר הגיעו תוך 3 ימי עבודה ולבטח לא 96% מהם; רק 76.19% מדברי הדואר הגיעו תוך 5 ימי עבודה שכן 23.80% מדברי הדואר הגיעו לאחר 5 ימי עבודה (ועל כן וודאי כי 100% מדברי הדואר אינם מגיעים תוך 5 ימי עבודה).

לשם הוכחת זמני ההגעה צירף המבקש צילומי המעטפות ששלח וכן אישורי נמנעי המכתבים בדבר מועד קבלת המכתבים.

44.  המשיבה מעלה טענות רבות כנגד בקשת האישור וביניהן: חסינות, שימוש לרעה בהליכי משפט ועוד.

ביחס לעילת התביעה האישית – טוענת המשיבה כי המבקש לא צירף כל ראיה לכך שנשלחו על ידו דברי דואר כלשהם או ראיה באשר למועד שדברי הדואר נשלחו כביכול. גם באשר למועד הגעתם של דברי דואר אלה – המבקש לא צירף כל ראיה או אסמכתא לכך שדברי הדואר הגיעו באיחור. כל שצורף לבקשה הוא אישורים בכתב לכאורה של נמעני דבר הדואר – אך תצהירים לא צורפו. לפיכך, אישורים אלה הינם בבחינת עדות שמיעה ואין לקבלם. באשר לדברי הדואר רשום שנשלחו – ב 6 מתוך 8 התדפיסים שצורפו לא מצוין כלל מהו המועד שבו הגיע דבר הדואר ליחידת הדואר הרלוונטית, אלא רק מהו המועד שבו דבר הדואר נמסר לנמען.

עוד מוסיפה המשיבה כי גם בבקשת אישור זו לא השכיל המבקש להוכיח קיומה של קבוצה.

בקשה 28 לצירוף ראיות

45.  ביום 5.7.15 ביקשו המבקשים לצרף ראיות נוספות – מחקרים שנערכו ע"י "מאגר מוחות – מכון מחקר ויעוץ בינתחומי בע"מ" עבור משרד התקשורת וסמנכ"ל בכיר דואר מר יגאל לוי (בקשה מס' 28). מדובר במחקרים הנושאים את הכותרת "טיב שירות העברת מכתב רגיל בארץ" שנערכו בתאריכים: אוגוסט 2009, אוקטובר 2010, מרץ 2011, דצמבר 2011 ואפריל 2013. לטענת המבקש, המחקרים מלמדים על חריגות מהתקן הקבוע ברישיון המשיבה.

המבקשים מציינים כי פנו לממונה על חוק חופש המידע במשרד התקשורת ביום 3.12.14 לאחר שנודע להם בדיון שנערך ביום 25.11.14 כי מידע זה מצוי בידי משרד התקשורת. המחקרים הללו נמסרו לידיהם רק ביום 18.5.15 ולא היה ביכולתם להגישם עד לאותו המועד. עוד מוסיפים המבקשים כי האינטרס הציבורי תומך בהגשת ראיות נוספות, שיש בהם כדי לסייע בחקר האמת; למשיבה לא ייגרם כל נזק מצירופם של הראיות; בקשות האישור שהוגשו מטעמם אינן בקשות סרק והן הוגשו בתום לב ומתוך דאגה לאינטרס הקבוצה.

יצוין כי במסגרת בקשה זו, התבקש לצרף גם ידיעה שפורסמה באתר האינטרנט "וואלה" ומכתב שנשלח ע"י שר התחבורה לראש הממשלה. המבקשים אף הגישו ביום 5.7.15 בקשה נוספת לצירוף ראיות (בקשה מס' 30), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על צירופן של ידיעות שונות שהתפרסמו באתרי אינטרנט שונים וכן פרוטוקול דיון מועדת הכלכלה של הכנסת.

46.  המשיבה מתנגדת לצירוף הראיות ולעצם ההתייחסות אליהן בסיכומי המבקשים, שעה שטרם ניתנה החלטה המאשרת את צירופן לתיק בית המשפט.

לטענתה, ראיות אלו הוגשו תוך שימוש לרעה בהליכי משפט שעה שהן צורפו לבקשה "מתוך הצבת עובדות בשטח" עוד בטרם ניתן אישור לצרפן. מה גם כי בידי המבקשים הייתה האפשרות לפנות לממונה על חוק חופש המידע עוד בטרם הוגשו בקשות האישור ובכך לצרף את הראיות הללו לבקשות האישור במועד. לכל היותר, המבקשים יכולים לבקש את תיקון בקשות האישור ולא את צירופן של ראיות נוספות.

זאת ועוד, מדובר בראיות בלתי קבילות המהוות עדות שמועה. ביחס למחקרים – טוענת המשיבה כי מדובר בעדות שמיעה שעה שהם הוגשו ללא אפשרות לחקור את עורכם. כמו כן, משרד התקשורת כבר ציין בפני המבקש כי המחקרים לא נועדו לבחינת טיב השירות כי אם ל"גיבוש מתודולוגיה לצורך בחינת עמידת חברת הדואר בטיב השירות שנקבע ברישיון החברה וכי המשרד לא הסתמך עליהם לצורך קביעת ממצאים בנוגע לטיב השירות שסופק ע"י חברת הדואר." 

47.  הלכה היא כי יש לתמוך בקשה לאישור תובענה כייצוגית בתשתית ראייתית מבוססת. בית המשפט לא יאפשר להוסיף ולתקן בקשת אישור שהוגשה בחסר, ללא כל צידוק מתאים:

"הלכה היא כי על בקשה לאישור תובענה ייצוגית להיתמך בתשתית ראייתית מוצקה (ראו, עניין פרטנר) וככלל, אין להתיר ניסיונות ליצוק בדיעבד תוכן לבקשות אישור שהוגשו ללא תשתית מתאימה (ראו, עניין פופיק, בפסקה 8). עוד נפסק כי מקום שבו המבקש לא צירף לבקשת האישור ראיות בתמיכה לטענות המועלות בה אף שבשקידה ראויה היה בידו לעשות כן, ידרשו טעמים כבדי משקל להתיר לו לתקן את מחדלו במועד מאוחר יותר (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ   (15.4.2007)), וככל שמחדלו של המבקש באי צירוף הראיה גדול יותר כך תהיה הנטייה להיעתר לבקשת הצירוף קטנה יותר (ראו והשוו, רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק   (7.9.2008), בפסקה 2; ועניין יוניון מוטורס, בפסקה 9)."  (רע"א 1162/15 אייל אשכנזי נ' JAMES RICHARDSON PROPIETARY L.T.D (3.5.15) פסקה 6 לפסה"ד)

פסיקת בתי המשפט הוסיפה וקבעה כי ייתכנו מקרים שבהם תינתן רשות לצירופן של ראיות נוספות על אף שניתן היה להשיגן עוד טרם הגשת בקשת האישור.  אולם, התנתה קבלת ראיות מעין אלו בהתקיימותם של מספר תנאים:

"בבואו להכריע האם להתיר הוספה של ראיות בהליך לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לתת דעתו למספר שיקולים ובהם: מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצירוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה (שם, וכן עניין פופיק, בפסקאות 8-7; ורע"א 2417/08 בן בשט נ' קדמי   (5.4.2009), בפסקה 7; השוו, בר"ם4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר   (‏22.11.2012), בפסקאות 20-12 (להלן: עניין אינסלר), ועל בית המשפט להתחשב בפגיעה שתיגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באינטרס הציבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות (ראו והשוו: עניין אינסלר, בפסקה 13 ו- 18)." (ר': רע"א 1200/15 יוניוןמוטורס בע"מ נ' דן ברליצהיימר (30.3.15) סעיף 9 להחלטה)

ויובהר, מלכתחילה, "דרך המלך" להוספת ראיות נוספות או טענות עובדתיות חדשות היא באמצעות בקשה לתיקון בקשת האישור ולא על ידי הגשת בקשה לצירוף ראיות (בר"ם4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.12)).

48.  לאחר בחינת הטענות מטעם הצדדים ובשים לב לפסיקה המובאת לעיל, נמצא כי יש לקבל כראיה את אותם המחקרים שנערכו עבור משרד התקשורת, אולם יש לדחות את הבקשה לצירוף ראיות מסוג כתבות באתרי אינטרנט שונים ופרוטוקול של ועדת הכלכלה של הכנסת.

49.  מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה לא הייתה בידיהם האפשרות להגיש מחקרים אלו במועד הגשת בקשות האישור מטעמם. המבקשים, כאמור, לא נחקרו על תצהיריהם ולפיכך יש לקבל את גרסתם העובדתית לעניין זה.

זאת ועוד, קיימת משמעות לכך כי המחקר נערך לבקשת משרד התקשורת, כך גם לא ניתן להתעלם מהמשמעות הגדולה שיש למחקרים אלה לצורך ביסוס עילת תביעה קבוצתית לכאורה. אינני מקבלת את הטענה לפיה מדובר במחקרים שנועדו לצורך בחינת "מתודולוגיה" כלשהיא של משרד התקשורת ולא ניתן ללמוד מהם לעניין טיב השירות של המשיבה.  עורכי המחקרים אף כתבו מפורשות כי "השיעור הגבוה מאד של המכתבים שנאספו פיסית במחקר זה (כ-99%) והשיעור הגבוה מאד של היענות משתתפים במחקר (99%) מלמדים על כך שהמתודולוגיה טובה ומתאימה לצרכי המחקר הנדון ומאפשרת לספק ממצאים תקפים ומהימנים" (ר': עמ' 8 למחקר מיום מרץ 2011). משמע, כי ניתן ללמוד, ולו לכאורה, על הנתונים שנאספו לצורך מחקרים אלו.

אכן, דרך המלך היא הגשת בקשה לתיקון בקשת האישור. אלא שבענייננו, נוכח השלב בו מצוי ההליך, תיקון בקשת האישור יסרבל ויכביד על ההליך דנא.

50.  יחד עם זאת, וכדי לאפשר למי מהצדדים את יומם בפני בית המשפט, ניתנת לצד מעוניין הרשות להזמין את עורכי המחקרים לצורך בחינת הראיות הללו בפני בית המשפט.

הצדדים יודיעו בתוך 15 ימים האם ברצונם לעשות כן. ככל שחקירת עורכי המחקרים תתבקש על ידי מי מהצדדים – יקבע מועד לדיון ולהמשך בירור.

51.   לא מצאתי לנכון לאשר צירופן של הראיות האחרות, שעה שמדובר בעדות שמיעה ושמועה.

טענת החסינות – במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש

52.  כמפורט לעיל המבקשים לא הוכיח קיומן של קבוצות בשתיים  מבקשות האישור שעניינן שירות המברקים ושירות מהיר אקספרס. בקשת האישור בעניין העברת דואר רגיל נקבעה, כמפורט לעיל, להמשך בירור.

53.  בשלב זה, לא מצאתי לפיכך מקום לדון בשאלת החסינות הנטענת לזכותה של המשיבה מכוח חוק הדואר.

יחד עם זאת, נמצא להעיר ולהאיר בעניינה של חסינות זאת כי הגיעה העת להידרש להצדקתה ולמצער להיקפה.

54.  ברע"א 1735/13 ישי רז נ' חברת דואר ישראל בע"מ (8.5.13) נדונה תביעת פיצויים בעקבות שיבושים במשלוח חבילות דואר. המדובר היה בתביעה קטנה "שהתגלגלה" אל בית המשפט העליון. כבוד השופט א. רובינשטיין לא ראה מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא, אולם מצא הוא לנכון להאיר את עינו של המחוקק, ביחס לחסינות המוקנית לדואר מכוח חוק הדואר:

"יש לטעמי מקום לשקול תיקון חקיקה המביא בחשבון את התפתחויות המשפטיות הכלליות בישראל בעשרות השנים האחרונות, מאז שנות השמונים של המאה הקודמת" (פסקה י' לפסה"ד).

האמור נאמר כבר בשנת 2013, אולם מאז לא נעשה דבר.

55.  אמנם אין להתעלם מהאינטרס הציבורי שבהגבלת היקף האחריות של רשות הדואר לנזקים הנגרמים במסגרת פעילותה הסדורה. יחד עם זאת, מתן חסינות באופן כה גורף, כפי שטוענת לה המשיבה, אין לה מקום במערכת הצרכנית של ימינו בעיקר עת קיימת מגמה לצמצום חסינות של גופי מדינה.

לעניין מגמת הכרסום בחסינות זו ראו: (ת"א(י-ם) 1554/98 כהן יחיאל נ' דואר שליחים – שירות שליחים מהיר של רשות הדואר (26.10.08); ת"ק(י-ם) 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר (11.8.02); ע"א(ת"א) 742/93 יעקב אזולאי נ' רשות הדואר – מרחב מרכז (24.11.94) דעת המיעוט של כבוד השופט מודריק), אלא שבכך לא די בהעדר תיקון חקיקה או הלכה מחייבת.

סיכום

56.  בקשת האישור בעניין שירות מהיר אקספרס של המשיבה (ת.צ. 12478-08-12) – נדחית.

57.  בקשת האישור בעניין שירות המברקים של המשיבה (ת.צ. 12529-08-12) – נדחית.

58.  בקשת האישור בעניין העברת מכתב רגיל (ת.צ. 47821-10-12) – נקבעת להמשך בירור כמפורט בסעיף 49 לעיל.

59.  בקשת האישור בעניין זמני ההמתנה ביחידות הדואר (ת.צ. 56333-10-12) – מתקבלת.

59.1.   הקבוצה בשמה תנוהל הקבוצה הייצוגית היא: "כל הצרכנים, שביקשו לקבל שירות במי מיחידות הדואר של המשיבה, ושזמן ההמתנה לקבלת השירות ביחידת הדואר עלה על 10 דקות, החל מיום 7.1.08 ועד ליום הגשת בקשת האישור".

בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

59.2.   התובע המייצג הוא: גלעד כהן.

באי-כוח התובע המייצג הם: עו"ד יוחי גבע ועו"ד טל רכניץ.

59.3.   עילות התובענה הן: עילת הטעיה מכוח הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – הפרת סעיף 3.2 לנספח ב' לרישיון המשיבה; התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

59.4.   הסעדים הנתבעים: פיצוי כספי בסך 500,000,000 ₪ לכלל חברי הקבוצה; צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה להורות למשיבה לעמוד בהוראות רישיונה כך שמשך זמן ההמתנה ביחידות הדואר השונות של המשיבה לא יעלה על 10 דקות והכל בהתאם לאמור ברישיונה.

59.5.   המשיבה תגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים.

59.6.   הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את המפורט לעיל, וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטה זו בפנקס התובענות הייצוגיות. טיוטת נוסח ההודעה תועבר לאישור בית המשפט בתוך 30 ימים ובהמשך יינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.

60.  הצדדים ישלחו עותק מהחלטתי זו למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

61.  5129371המשיבה תישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המבקש בת.צ 56333-10-12 בסך של 23,400 ₪.

54678313לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה בת.צ 12478-08-12 ובת.צ 12529-08-12

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ח, 11 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.